עם הכוכבים על הציר 4-10 ו 2-8 יש התפתחות אצל כולנו שהביאה לשינוי בתודעה,
אנחנו רוצים לחיות בביטחון וזו דרישה. רוצים לשמור על הבית שלנו.
בינתיים עם המעברים של ראש דרקון/יופיטר וראש דרקון/סאטורן, ולעיתים שניהם יחד, כולנו
נעים בין שמחה ואופוריה לדפרסיה ול"חמיצות" (מילה שמשתמשים בה בתקשורת) וחוזר חלילה. בקיצור,
המדינה שלנו ב"מאניה דפרסיה".
ראש דרקון/סאטורן מתאר שהמו"מ בניסיון להגיע להסדרה ילווה בקושי וייגרר, זה מצב כוכבים המקשה על פתרון מיידי. במציאות יש ניסיון לדחות את הסבב הבא ובמקביל אחרי חמישים יום, יש רצון לחזור "לנורמליות", או כמו שנכתב בשיר של רפאל קלצ'קין
"ואז אדע לקרב יש טעם, אף כי המחיר יקר מאוד, כדי שיום יבוא אי-פעם ונוכל לנשום פה ולחיות... האמיני יום יבוא, טוב אני מבטיח לך". החזרה לשגרה תתאפשר אם נבין שבינתיים ההתמקדות צריכה להיות בטווח הקצר.
לצערי הרב, אי-השקט צפוי לאורך שנת 2015 בכל מיני מקומות על הגבולות שלנו, אבל הסבבים הבאים יהיו עם הפקת לקחים (5-11) מהסבב האחרון. הכוכבים מספרים לנו
שנתמודד עם איומים אזוריים לאורך השנה הקרובה, מה שמחזק את חשיבותה של הערבות ההדדית אצלנו עם הדגש על ציר 4-10, ורמז גדול לפוליטיקאים להפסיק לשחק משחקי אגו, מאחר שהנושא שיעסיק את כולם במהלך השנה הבאה יהיה התמודדות עם בעיות ביטחון ואיומים קיומיים על המדינה שלנו. על הפוליטיקאים יהיה ללמוד לשלב ידיים וכל אחד מהם יצטרך לשאול את עצמו מה תפקידו, האם הוא בשליחות ואכפת לו, או חשוב לו יותר כותרות ומחיאות כפיים?
המציאות ברקע מציגה שיש הזדמנות לשיתופי פעולה אזוריים אקטיביים. החל מחודש מאי 2015 ייתכנו שיתופי פעולה (5-11) עם קואליציה בינלאומית שתיטיב איתנו.
כן, שיתוף פעולה אזורי יהיה, אבל לא על-פי חזונו של
שמעון פרס. זה כנראה יתקיים בגלל סיבות אחרות, הזדמנויות חדשות בנסיבות שמתרחשות בימים האלה מסביב תחת הכותרת "מזרח תיכון חדש".
ואם יש למישהו עוד ציפיות מאבו מאזן: המפה הרלוונטית היא התאריך שבו הגיע לשלטון - 15.01.2005 בשעות הצהריים.
בהווה עם הכוכבים על ציר 1-7 ו- 5-11 הוא מתבשם מהחשיבות שנותנים לו בכל מקום שהוא מגיע אליו, ובשלב מאוחר יותר יבין שהכל מתפוגג ונעלם, ומה שנשאר על השולחן זה רק בקבוק בושם ריק. עכשיו הוא נהנה מיחסי הציבור שהוא מקבל מכאן ועד להודעה חדשה, מכבוד גדול, אבל זה זמני.
הציפיות הגדולות שיפתח הן אלה שיביאו לו אכזבות בהמשך. מחמוד עבאס מנצל עכשיו כל הזדמנות להגיע לקדמת הבמה, אבל עם 1-7 אין לו יכולת לבנות לעצמו סטטוס יציב. למעשה הוא יהיה מאוים כל הזמן. גם הטקסים בחדרי אירוח גדולים, בהווה ובעתיד בכל מיני מקומות, לא יצרו לו מעמד יציב. הוא ירוץ לכל מקום שיהיו מוכנים להכניס אותו אבל
הגורמים שמזמינים אותו לכל מקום הם אלה שיבעטו בו אחר כך. בינתיים הם
"משתמשים" בו. נקודת ביניים נפטון-פלוטו (1-7) מציגים את התקוות שלו והתנפצויות שיגיעו אחר כך, ואלה יחזירו אותו לנקודת ההתחלה יו"ר הרשות שלא תומכים בו כמעט באף מקום.
הכוכבים מציירים את התמונה בבהירות, מי שמאמין (גם אצלנו יש כמה אנשים שאתם מכירים שחושבים כך) שאפשר להניח על אבו מאזן משקל גדול כל כך שלא יתפלא שהוא יקרוס אחר כך כמו מגדל קלפים. הוא אומנם ינסה לזרז דברים וייקח על עצמו משימות מעבר ליכולתו, כי יאמין במה שמספרים לו - שהוא חזק וכל יכול, ואז יבוא הכישלון. ייתכן שהוא מאמין שיש לו אחריות ותפקיד אבל הוא גם חירש ועיוור! למעשה
הוא עומד לשתף פעולה עם "האויב שלו", החמאס. האירוניה שהוא רואה את מדינת ישראל כאויב שלו, וכשהוא יתעורר זה יהיה אחרי שירגיש את "האמת" שמתבשלת לאורך זמן מאחורי גבו ועומדת "לשרוף" אותו, שוב ינסה החמאס להשתלט על הרשות. ככה זה עם פלוטו על ציר 6-12 אדם ממלכד את עצמו. הבעיה, שעד שיבין את הטעות, הוא עלול לקבל החלטות שגויות ולעשות שיתופי פעולה לא נכונים, ובתוך כמה חודשים יבין שמה שהוא חשב שהוא עומד לבנות, עם הרבה כבוד השפעה וכוח, מתהפך עליו. התקוות כמו שנכתב כבר יתנפצו. הבושם יתפוגג.
ייתכן שהתסכול יגרום לו לעשות צעדים חד-צדדיים, כדי לשנות את המציאות בשטח, אבל התהליכים הפורמליים שינסה לקדם לא יביאו אותו לשום מקום.
"חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחון תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלום בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עולָם לְיושְׁבֶיהָ" [מתוך התפילה לשלום המדינה]