מלכת הכתה

מלכת הכתה/יפעת גדות מלכת הכתה מַחֲזִיקָה אֶת רֹאשָׁה גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּם לַמְרוֹת שֶׁהַכֶּתֶר לוֹחֵץ וּמַכְאִיב חוֹבָה לְהַתְאִים צִפִּיּוֹת לַקָּהָל מִסָּבִיב לֹא לִמְעֹד וְלֹא לְסַפֵּר שֶׁקָּשֶׁה וְלִבְכּוֹת רַק בַּסֵּתֶר שֶׁמָּא יִתְחָרְטוּ וְיִקְּחוּ אֶת הַכֶּתֶר

כללי לשיר

לכאורה נראה שיר פשוט על מלכת הכיתה אך לא כך. וזאת נראה בהמשך. כדי להבין את השיר מצאתי לנכון להסביר את מהותה של מלכת הכתה והמשמעות של היותה מלכה כיתתית. הנה: מלכת הכתה נחשבת הייתה בעיני הבנים, לפחות, כילדה החרוצה ביותר, היפה ביותר, ספורטאית בדרך כלל, המקובלת חברותית בעיני הבנות, ונחשקת על-ידי הבנים. היא זו אשר הייתה נבחרת לוועד הכיתה והרבה פעמים על פיה יישק דבר. בעיני הבנות, לפחות, הוכרה כבעלת תבונה וחוכמה, ויותר מזה בעלת כושר מנהיגות. הבחירה במלכת הכיתה הייתה מחד-גיסא מכח ההיכרות והזמן החולף, ומאידך-גיסא, כאמור, בשל תכונותיה המיוחדות הבולטות מעבר לאחרים. בחירתה של מלכת הכיתה אפוא א-פורמלית (למעט בחירתה לוועד הכיתה). טובות ההנאה של מלכת הכיתה היא שהרוב מכבדים אותה ומכירים ביכולותיה מעבר לאחרים. על פיה יישק דבר בהחלטות חשובות. איתה מתייעצים. ברור שבשל כך יש למלכת הכיתה מחויבות כלפי בני כיתתה חברותיה וחבריה. עם זאת אליה וקוץ בה: היא אוביקט לקנאה מצד חברותיה. ויש תמיד כשירה מספר 2, היינו מלכה מתחרה. לרשת את כתר המלכות. מכאן נובע, שבאופן טבעי קיימים אילוצים המחייבים את מלכת הכיתה לשמור על כתרה בראש ובראשונה על-ידי שמירת מעמדה בעצות נבונות, בשליטה, בהערכה ובקיום והגשמת הציפיות שמצפים ממנה.

ועכשיו לשיר עצמו:

ברובד הראשון להבנת השיר הרעיונות כפשוטם. מלכת הכיתה תמיד, אבל תמיד, נישאת מעל כל בני כיתתה. גם בזמנים קשים. כאשר הכתר משלם את המחיר בצורה של קנאה, ניסיון לשים רגל, לכבוש את מקומה ולהדיח אותה. גם במקרה של לעג ובוז מצד הקנאיות. וגם במצבים קשים של קבלת החלטות כלפי הכלל גם אז היא חייבת, ממש חייבת, לרצות את חבריה. לפעמים גם להתאים עצמה לרוח הכללית הנושבת סביבה. גם כאשר הרוח מנשבת בחוזקה ומטלטלת אותה הנה והנה עליה להיאחז חזק במעקה ולא לפול, לא למעוד, כי אסור לה לשכוח לרגע שהיא מלכה. ומלכה לא מועדת ולא מוותרת בקלות על מעמדה. רעיון נוסף הוא שעליה לנשוך את הלשון ולהמשיך הלאה. לא להתלונן ולא להצביע בפני איש על הקשיים והמהמורות העומדים בדרך. עליה להבין שהיא ורק היא צריכה לדעת להתמודד עם הקשיים ולכן היא מלכת הכתה. רעיון נוסף הוא שבעת משבר כאשר היא נדרכת מכל ההכיוונים, נרמסת ונלעגת עליה לזקוף ראש ובסתר להזיל את הדמעות. כי מלכה אף פעם לא בוכה... ואם חו"ח יראו אותה במשבר שלה ויראו אותה בוכה היא בעצם תעמיד עצמה בפני התמרור האחרון שממנו ואילך אין עוד המשך. היא תפנה מקומה ליורשת שלה האורבת לה כצל כל העת שם בפינה. עד כאן השיר כפשוטו. רובד שני: מי זו באופן כללי "מלכת הכיתה"? שם כולל גורף לכל חברה שהיא בין אם בכיתה אם בתנועה אם בעבודה, בפוליטיקה וגם בצבא. מלכת הכיתה או מלך הכתה הוא/היא/בעל הסמכות המוכר על-ידי חבריו כבעל תכונות של מנהיג.

רעיון ראשון:

מלכת הכתה מַחֲזִיקָה אֶת רֹאשָׁה גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּם מלכת הכיתה היא אותה דמות פורמלית או שנבחרה בצורה א פורמלית כבעלת יכולות מעבר לממוצע המוכר על-ידי החברה. בדרך כלל יש לה מעריצים הסובבים לה, ומחפשים את קרבתה, כדי ליהנות ממעמד חברתי נאות ברמת השיא. הם מוכנים לשלם את המחיר גם בחנפות וגם בכפיפות קומה ולו רק יזכו לחיבתה ולקירבתה אליהם. מן הסתם גם הם יהפכו עם הזמן החולף לאוביקט לקנאה על-ידי זקופי הקומה שהם אופוזיציונרים למלכת הכיתה וחבורת המחוללות שלה. במקרה של מלכה תקיפה חזקה בעלת קשרים, עם גורמי חוץ או במשרד עצמו, המקורבים יזהרו ולפעמים יבצוע את דבר המלכה מתוך פחד או מחשש לסילוקם מהבמה. זה הפירוש שהמלכה או המלך מחזיקים את ראשם גבוה מעל כולם. היינו מעין "אלוהים קטן" לסביבתם.

רעיון שני:

לַמְרוֹת שֶׁהַכֶּתֶר לוֹחֵץ וּמַכְאִיב ישנם מקרים בהם לא הכל הולך לה למלכת הכתה על מי מנוחות. לפעמים מופעלים עליה לחצים מפונקציונרים גבוהים ממנה. למשל: לחצים פוליטיים או לחצים של מדיניות, בחברה מסוימת. במקרים כאלו מלכת הכיתה חייבת להוכיח עצמה גם לעצמה וגם לסביבתה שהכתר אומנם לוחץ ומכאיב אך היא תעבור את נקודת המבחן הזאת בכל מחיר. ואם היא תצליח היא בעצם קונה את עולמה לפחות לשעה זו.

רעיון שלישי:

חוֹבָה לְהַתְאִים צִפִּיּוֹת לַקָּהָל מִסָּבִיב קהל הבוחרים למשל (בתחום הפוליטי) מצפה מראש המפלגה לקיים את הבטחותיו ולכן חובתו להגשים את צפיות הקהל ממנו. אחרת סביר שלא יחזיק מעמד. וכאן נשאלת שאלה חשובה - ומה קורה אם מלכת הכיתה הבטיחה דבר מה ובמרוצת הזמן והנסיבות שהשתנו, השתנו גם דעותיה? האם גם אז חובתה להתאים צפיות לקהל שלה? כאן באמת, כשרונה של מלכת הכיתה מוצא את ביטויו לדעת לשכנע את קהל בוחריה או המאמינים שלה, שהנסיבות השתנו ולכן מבחינה פוליטית יש לנהוג כך וכך, או מבחינה דתית עם התקדמות מהירה של הטכנולוגיה יש לנהוג אחרת מהקיים, אלא כך וכך. או בשל רוך לבו והשכל הפתוח של הבוס החדש במפעל, ניתן היום לנהוג אחרת מאשר חשבנו לנהוג כאשר היה מעלי הבוס הנוקשה, ואטום המוחין. הציפיות העכשוויות יהיו שוב בהתאם להחלטות החדשות וההבטחות החדשות של מלכת הכתה לקהל סביבתה. וזוהי גם נקודת מבחן חשובה; אם לא תצליח לשכנע סביר שהיא תאלץ להוריד את כתרה.

רעיון רביעי

לֹא לִמְעֹד על מלכת הכיתה לשמור על יציבות קהילתית ולשם כך עליה לשמור על יציבותה, כדי למשוך אחריה יציבות מתמדת של קהלה. מאחר שאנחנו בני אדם עם רגשות, דעות, ומעל הכל יצורים חברתיים המושפעים מהיזון חוזר, מהקהל שלנו, בין אם חיובי בין אם שלילי, הרי שמלכת הכיתה עומדת לא אחת מול לחצים קשים, ועליה להשתדל לפתח לפעמים עור של פיל, והעיקר לא למעוד לא לפול ברשת לחצים קשה, אלא לשמור על ראש מורם, ולהמשיך הלאה.

רעיון חמישי

וְלֹא לְסַפֵּר שֶׁקָּשֶׁה זו אולי אחת התכונות הקשות ביותר הנדרשות ממלכת הכיתה. להפנים פנימה את הבעיות, את ההשפלות, את האכזבות, את ההתלבטויות, את הצער שבכישלון, זה או אחר, ולהמשיך הלאה! האם זה אפשרי? ספק. לעצמה היא בוודאי מספרת. אך כך היא מכבידה על עצמה (לכן עדיף שגם לעצמה לא תספר ולא תשחזר את הקשיים) האם לא תספר לאיש שלה? לאמא שלה? האם נכון לשמור הכל בפנים? זו שאלה שתלויה אינדיווידואלית בכל מלכה ומלכה. איך היא בנויה, ומה היכולות הנפשיים, האמוציונליים שלה, לספוג, להבליג ולא לספר. הכוונה של יפעת כאן היא לא שעל המלכה לא לספר. היא בהחלט יכולה לספר, אך לא בצורה בכיינית. לא להתבכיין בפני הזולת. כי כך היא תגלה חולשה שלא תחמיא לה. אך לספר בראש נישא כן!

רעיון שישי

וְלִבְכּוֹת רַק בַּסֵּתֶר שֶׁמָּא יִתְחָרְטוּ וְיִקְּחוּ אֶת הַכֶּתֶר ברגעי משבר חריף אפשר לבכות ואולי גם רצוי לבכות כדי לשחרר לחצים, להירגע, ולחשוב שוב הפעם בשום שכל. אך אם לבכות אז בסתר; מתחת לשמיכה או מאחורי הדלת. בשום אופן לא בפרהסיה כי בכי בפני קהל הבוחרים או קהל "הנשלטים" הוא כהשמטת הכתר מהראש והעברת המלוכה לאחר.

רובד שלישי

השיר הוא עצה לחיים לכל אדם שתופס מנהיגות. יכול להיות גם באקראי. למשל קהל שעובר ברחוב רואה בניין עולה באש. חלק מסתלקים מהמקום חלק עומדים ומסתכלים. פתאום קם אדם מתוך הקהל ואומר; אתה לך ותביא מהר דלי מים מהמכולת, ואתה לך תזעיק מכבי אש, ואתה לך תזעיק אמבולנס. אני הולך לראות מה ניתן לעשות כדי להציל נפשות, מידית, מהבניין הבוער. האיש הזה שלקח יוזמה, ברגע, הוא מלך הכיתה לשעה. הוא זה שגילה כושר מנהיגות שאולי אפילו לא ידע שהכושר הזה קיים בו. הוא זה שתמיד נשא ראשו מעלה גבוה ואפילו לא ידע על כך. הוא לא מעד ולא דאג לכתר. הכתר נולד אתו מבלי שידע על כך. הוא היה מלך לשעה אחת. מלך הכיתה יכול לפי רובד שלישי זה להיות כל אחד מאיתנו באיזה שהוא שלב בחייו כאשר נקלע לסיטואציה זו או אחרת בה נדרשת תושיה יוזמה וכושר מנהיגות. בקרב, מסתערת כיתה המפקד נהרג נשארים חמישה טוראים לוחמים האחד מהם לוקח את הפיקוד ונותן הוראות לאחד להסתער מימין, השני משמאל, ומקדם את הקרב. הוא מלך הקרב. והזכות הזאת תשמר לו גם על-ידי חבריו, וגם הוא כלפי עצמו, במשך שנים רבות פעם הוא יספר לילדיו הייתי מלך הכתה....

מבחינה צורנית:

מלכת הכתה מַחֲזִיקָה אֶת רֹאשָׁה גָּבוֹהַּ מֵעַל כֻּלָּם לַמְרוֹת שֶׁהַכֶּתֶר לוֹחֵץ וּמַכְאִיב חוֹבָה לְהַתְאִים צִפִּיּוֹת לַקָּהָל מִסָּבִיב לֹא לִמְעֹד וְלֹא לְסַפֵּר שֶׁקָּשֶׁה וְלִבְכּוֹת רַק בַּסֵּתֶר שֶׁמָּא יִתְחָרְטוּ וְיִקְּחוּ אֶת הַכֶּתֶר חשוב לשים לב לעימוד של השורות התואמות את הרעיונות. למשל - לא למעוד, שהוא רעיון בפני עצמו, עומד בשורה נפרדת. השיר טוב בכך שהוא מעלה מקסימום רעיונות במינימום מילים. צורה האופיינית לשירה ומבדילה אותה מפרוזה (מינימום רעיונות במקסימום מילים בהשוואה לשירה כמובן). ניסיתי גם להראות את הרעיונות בהתאם לשורות שלהן. הזרימה של השיר טובה מאוד ואין עיצורים הקוטעים בין השורות. זו מעלה יפה. הסוף הוא מעין צחוק מר. כל השיר נטול חרוז למעט הסוף שהמלה "בסתר" מתחרזת עם "הכתר". החיוך שעולה על שפתי הקורא שאם היא לא תבכה בסתר יקחו לה את הכתר הוא חיוך מר. מעין פואנטה לשיר כולו. הזהירות אם כל הצלחה. והניגודיות הזאת בין הרצינות של הסיפא לבין הצחוק שעולה בשל החרוז יוצרת מתח דרמטי יפה ומהנה לסיומו של שיר יפה זה.