א. הערכות לגבי מספר היהודים בארץ (התקופה הרומית) מספר היהודים בארץ ישראל במאה ה-1 לסה"נ מוערך על-ידי היסטוריונים ישראלים בין 2,000,000 ל-2,500,000. בראיין מקגינג מערער על הנתונים המספריים שהביא פלביוס בכתביו. הוא מאמץ את הקביעה של ראטבון לגבי צפיפות האוכלוסייה במצרים (120 נפש לקמ"ר) כסבירה גם לגבי הארץ. על-פי חישוב זה באזור הכפרי חיו כ-1,000,000 ובצרוף האוכלוסייה העירונית היה מספר היהודים במאה ה-1 לסה"נ בין 1,300,000 ל-1,4000,000. למעשה, נתונים אלה קרובים מאוד לנתונים שהביא מגן ברושי במחקרו בנדון.
להערכתו של פון הרנאק חיו בארץ 700,000 בלבד. על-פי אתר משרד החינוך גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ מ-500,000 ב-140 לסה"נ ל-1,200,200 ב-63 לפנה"ס. האוכלוסייה היהודית בארץ גדלה מ-1,200,000 ל-כ 2,500,000 ערב המרד הגדול ב-66 לסה"נ, גידול של 1,300,000. מאיר בר- אילן העריך שהגידול השנתי של האוכלוסייה היהודית היה בין 0.4% ל-0.5% ואף יותר. על-פי חישוב זה האוכלוסייה היהודית בארץ גדלה מ-500,000 ב-140 לפנה"ס ל-2,240.844 ערב המרד הגדול ב-66 לסה"נ, כלומר ההערכה של כ-2,500,000 היא סבירה ובגבולות הריבוי הטבעי.
ב. הערכות לגבי מספר היהודים בעולם (התקופה הרומית) ההיסטוריון הנוצרי-סורי בר היבראוס שחי במאה ה-13 הזכיר בכתביו מיפקד שנערך באימפריה הרומית ב-42 לסה"נ, בימי הקיסר קלאודיוס, שעל פיו הגיע מספר היהודים באימפריה ל-6,944,000. מקגינג דוחה נתון זה ומסתמך על סנט ג'רום, הוא הירונימוס, שהזכיר דוח של איש הכנסיה מקיסריה אוסביוס שחי במאה ה-4 לסה"נ. הוא הזכיר את המיפקד של קלאודיוס אבל קבע שמספר כל אזרחי (להבדיל ממספר התושבים) האימפריה היה 6,944,000. פרטי המיפקד לא השתמרו. ההיסטוריון הרומי טאקיטוס כתב, על-פי מקגינג, שהמפקד נערך ב-48 לסה"נ ומספר כלל האזרחים הרומיים היה 5,984,072. יש הערכות שונות של דמוגרפים והיסטוריונים לגבי מספר כל תושבי האימפריה והן נעות בין 54 מיליון ל-60 מיליון.
ההיסטוריון שלום בארון (Shalom Baron) העריך שבאמצע המאה ה-1 לסה"נ היו בעולם 8,000,000 יהודים. בכל אחת מהתפוצות במצרים, סוריה, אסה"ק היו 1,000,000 יהודים, בארץ ישראל היו 2,500,000 ובמערב ודרום אירופה היו 1,500,000. בארון הוסיף לנתונים אלה 1,000,000 יהודי מסופוטמיה ופרס. על-פי הערכתו היהודים מנו כ-10% בתחומי האימפריה הרומית שאוכלוסייתה מנתה בין 60,000,000 ל-80,000,000 והם היוו 20% מאוכלוסיית החלק המזרחי של האימפריה. בסיס הנתונים של בארון היה ההיסטוריון הנוצרי בר-היבראוס.
מקגינג דוחה את הנתונים של בארון מאחר שהעדות של בר-הבראוס היא מאוחרת והעדות של אוסביוס מהימנה יותר וקרובה לנתונים של טאקיטוס. מקגינג דוחה גם את הנתון שהביא פילון שמספר יהודי מצרים היה 1,000,000, עליו מסתמך בארון, כמוגזם ומביא את ההיסטוריון היווני בן המאה ה-1 לסה"נ סיקולוס דיודורוס שקבע שמספר יהודי אלכסנדריה בלבד היה רק כ-300,000. ההבדל בהערכות נבע מהבדל בהערכת המספר הכולל של תושבי מצרים. פילון העריך שמספרם היה 7,000,000 בעוד שעל-פי דיודורוס המספר היה 3,000,000 בלבד.
ההיסטוריונית ד. דליה הסתמכה על הפאפירוס Acta Alexandrinorum שלפיו מספר היהודי באלכסנדריה היה 180,000. ההיסטוריון ראטבון חישב את מספר תושבי מצרים על-פי צפיפות האוכלוסין מחוץ לערים הגדולות ועל-פי כושר הנשיאה של הקרקע והגיע למסקנה שלא היו יותר מ-5,000,000 תושבים במצרים ואילו מקגניג מגיע למסקנה שמספרם לא עלה על 3,750,000. תיאודור מומזן העריך שמספר היהודים במצרים היה 1,000,000 ובאלכסנדריה חיו 200,000 יהודים. פון הרנאק העריך שמספר יהודי סוריה היה 1,000,000, בשאר התפוצות עוד 1,500,000 ובארץ ישראל 700,000. מקגינג גם דוחה את הנתונים של בארון לגבי בבל ואסה"ק כמוגזמים. על-פי ניתוח הנתונים שלו מקגינג מגיע למסקנה שמספר היהודים בעולם היה נמוך בהרבה.
אברהם ווסרשטיין דוחה אף הוא את ההערכות של בארון בשל היותן מבוססות על בר-הבראוס שהנתון שהביא היה שגוי. ווסרשטיין הגיע למסקנה שיש עדויות שבמאה ה-1 לסה"נ, לפני האסונות של השנים 70, 117 ו-135 לסה"נ היה גידול משמעותי במספר היהודים. אבל, זוהי התרשמות של בני הזמן שאינה מבוסס על נתונים וראיות. לדעתו, מצב המחקר אינו מאפשר לקבוע הערכות מספריות.
פון הורנאק העריך שמספר היהודים היה, 200,000 4 שהם היוו 7% מאוכלוסיית האימפריה שתושביה מנו בין 55 ל-60 מיליון תושבים. סקוט מקנייט העריך שמספר היהודים בעולם במאה ה- 1 לסה"נ היה כ-6,000,000 הדמוגרף סרגיו דלה פרגולה העריך שבמאה ה- 1 לפנה"ס מנתה האוכלוסייה היהודית 4,500,000, ו-4,000,000 עד 5 מיליון במאה ה- לס'.
הכלכלנים צבי אקשטיין ומריסטליה בוטיצ'יני התבססו על הנתונים של דה- פרגולה אבל הגיעו למסקנה שהאוכלוסייה היהודית מנתה בין 5,000,000 ל-,500,000, 5 (500,000 הוספו בהערכה שזהו מספר המתגיירים ) על-פי החלוקה
הבאה: 2,000,000 - 2,500,000 חיו בארץ ישראל. 1,000,000 חיו במצרים. 200,000 - 400,000 חיו בסוריה ולבנון. 200,000 - 400,000 חיו באזור אסיה הקטנה והבלקן. 100,000 - 200,000 חיו באירופה המערבית, בעיקר, באיטליה,צרפת וחצי האי האיברי. כ-1,000,000 חיו באזורי האימפריה הפרתית. פלביוס ופילון ציינו את מספרם הרב של יהודי מסופוטמיה ופרס.
ההיסטוריון מאיר בר- אילן הסתמך במחקריו על מקורות יהודיים. הוא הגיע למסקנה שבעקבות השיפור בחבילת המזון כתוצאה משיפורים בחקלאות הגידול השנתי של האוכלוסייה היהודית היה בין 0.4% ל-0.5 % ואולי אף יותר. על-פי חישוב זה האוכלוסייה היהודית בעולם כולו מנתה במאה ה- 2 לפנה"ס כ-1,000,000 ובמאה ה- 1 לסה"נ עלה מספר היהודים בעולם לכ-5,000,000 .
ההערכות של אתר משרד החינוך (תולדות עם ישראל על ציר הזמן) הן שערב המרד הגדול ב-65 לסה"נ היו 4,350,000 יהודים בעולם ו- 2,175,000 מתוכם היו בארץ ישראל.
ההערכה של דה פרגולה שהוא דמוגרף קרובה להערכתו של פון הרנאק והיא סבירה על בסיס שיעורי הריבוי הטבעי שהובאו ע"י בר- אילן. מספר היהודים בעולם היה כ - 5,000,000. אוכלוסיית היהודים בעולם גדלה בין המאה ה- 1 לפנה"ס למאה ה- 1 לסה"נ בכ-2,000,000 נפש.
אין חילוקי דעות על כך שהאוכלוסייה היהודית בארץ ובעולם גדלה באופן משמעותי. אבל, יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי השאלה אם הגידול העצום היה כתוצאה מריבוי טבעי בלבד או שהיה גורם נוסף לגידול העצום: תנועת התגיירות המונית. (על כך במאמר ניפרד)