קראתי את המאמר שלך. אתה צודק בטענתך שמעשי הטרור אינם מתרחשים בוואקום. ממשלות הימין וגם הממשלה הנוכחית אינם מטפלים בפתרון לקונפליקט הישראלי-פלשתיני והאלימות של חלק מהמתנחלים היא תופעה שלילית ביותר וראוייה לגינוי חריף. הפלשתינים חיים לכאורה תחת שלטון הרשות הפלשתינית אך, למעשה, תחת כיבוש. הקמת מדינה פלשתינית איננה נראית באופק. אבל, למטבע יש שני צדדים ומן הראוי להביא לידיעת הדור הצעיר הפלשתיני את העובדות הבאות:

1. ההנהגות הפלשתיניות דחו 6 הצעות לפתרון של 2 מדינות

ההנהגות הפלשתיניות דחו את ידה המושטת של ההנהגה הישראלית הסוציאליסטית לאורך כל השנים שהאגף הזה היה בשלטון החל ב-1936, ב-1947 וב-1948/9 והכריזו בגלוי שמטרתן לחסל את המדינה היהודית ו"לזרוק את היהודים לים". הנהגות אלה, בשיתוף עם מדינות ערב יזמו מלחמות נגד ה"ישות הציונית" וגרמו לקורבנות רבים בקרב עם שעבר זמן לא רב קודם לכן, בתקופת מלחה"ע השנייה, שואה בה נרצחו 6 מיליון יהודים. לאחר הכישלון לחסל את מדינת היהודים ב-1967 הכריזו הערבים בוועידת חרטום על שלושת הלאווים. עד 1967 לא היו התנחלויות. לאחר מלחמת 1967 וועידת חרטום החלה דעת הקהל בישראל לשנות את גישתה מתוך מסקנה שאין סיכוי להסכם. תנועת ההתנחלויות הייתה תוצאה של מסקנה זאת. מלחמת יום הכיפורים ב-1973 ביוזמה ערבית גרמה לישראל לקורבנות רבים והביאה לחילופי שלטון בישראל ולעליית הימין ב-1977. עליית הימין הייתה תגובת אזרחי ישראל לייאוש מהסיכוי להידברות ולפתרון. להתנהגות הערבית-פלשתינית היה חלק נכבד בעליית הימין בישראל. ב-1992 חזרה מפלגת העבודה לשלטון ושמעון פרס יזם את הסכם אוסלו ב-1993. לכאורה, שינה ערפאת את המדיניות לחיסול ישראל והסכים לפתרון של 2 מדינות. אבל, תוך זמן קצר התברר שערפאת הונה את ישראל. הוא לא שינה את האמנה הפלשתינית הקוראת לחיסול ישראל וחידש את פעולות הטרור. מפלגת העבודה איבדה את השלטון משום שהאזרחים הישראלים חדלו להאמין באשליה שפני הפלשתינים להסכם. ב-2003, כאשר מפלגת העבודה שוב חזרה לשלטון היה מו"מ בקמפ דויד אבל, ערפאת דחה את הצעת קלינטון-ברק ולא הציע הצעה אלטרנטיבית. היוזמה הישראלית נכשלה. ב-2008 כאשר מפלגת קדימה הייתה בשלטון ראש הממשלה אהוד אולמרט ניהל ביוזמתו מו"מ עם אבו מאזן יורשו של ערפאת אבל אבו מאזן לא נתן תשובה להצעתו של אולמרט אם כי סיפר לכתב ה"וושינגטון פוסט" שהצעתו של אולמרט הייתה אף טובה יותר מהצעת קלינטון-ברק ב-2003, ששתיהן נידחו על-ידי הפלשתינים. גם הצעת פתרון מצד הנשיא האמריקני אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי, שגילו אהדה לצד הפלשתיני בקונפליקט, ב-2014 לא התקבלה על-ידי הרשות הפלשתינית. בקיצור, הפלשתינים דחו את הצעות הפשרה שהציעו להם ודרשו מישראל לקבל את כל דרישותיהם. הממונה על המו"מ עם ישראל מטעם הרשות הפלשתינית אף הצהיר שהטקטיקה של המו"מ הפלשתיני היא לאמץ את הצעות ישראל כאילו סוכם עליהם ובכל פעם שהתחדש המו"מ לדרוש להתחילו מההצעה האחרונה ש"הושגה כביכול" בפעם הקודמת. המטרה הייתה לקבל בהדרגה ויתורים מישראל עד להשגת כל דרישותיהם. הפלשתינים לא זזו מילימטר מדרישותיהם.

2. הסירוב להכיר בקיומו של עם יהודי ובעבר ההיסטורי שלו בטריטוריה שהם קראו לה פלשתין

המנהיגות הפלשתינית מסרבת להכיר בקיומו של עם יהודי ושוללת מהעם היהודי, שיש להם היסטוריה של עם לפחות 3,000 שנה, את זכות ההגדרה העצמית בטענה שיהדות זאת דת, לא לאום. המנהיגות הפלשתינית הכירה, לכאורה, בהסכם אוסלו בישראל, אבל רק כעובדה קיימת אך מסרבים להכיר בה כמדינת העם היהודי. האג'נדה של המנהיגות הפלשתינית קבעה שהפלשתינים הם תושביה הוותיקים של הארץ והיהודים גזלו מהם את אדמתם בהצהרת בלפור והחלטת חבר הלאומים שהכירו בזכויות הלאומיות של העם היהודי בארץ והפקידו בידי בריטניה מנדט על הארץ במטרה להניח יסודות לבית לאומי ליהודים. הרשות הפלשתינית מנהלת, באמצעות אונסקו, מאמץ למחוק כל קשר בין הארץ ליהודים על-ידי העברת החלטות בנוגע לקבר רחל, הר-הבית ואף הכותל המערבי, השוללות כל זיקה יהודית לאתרים אלה.

3. תוכנית הלימודים ומערכת ההסתה של הרשות הפלשתינית

ברשות הפלשתינית מחנכים את הדור הצעיר לשלילת עצם קיומה של ישראל. במפות בכיתות ישראל איננה מופיעה כלל והחזון הפלשתיני מחנך לשיבה לבתיהם שננטשו ב-1948. מחקרים שנערכו על-ידי האיחוד האירופי הוכיחו שהחינוך הפלשתיני מחנך לשנאה ולחיסול ישראל ולא לפתרון של 2 מדינות.

4. הדרישה ל"לזכות השיבה"

הדרישה ל"זכות השיבה" של צאצאי הפליטים לשטחים שהם כיום מדינת ישראל היא סוס טרויאני שנועד להפוך את היהודים למיעוט במדינתם ולחסל את מדינת היהודים. דרישה זו חושפת את ההונאה של הרשות הפלשתינית הטוענת, לכאורה, שהיא בעד פתרון של שתי מדינות, אבל, למעשה, שואפת לחסל את המדינה היהודית באמצעות "זכות השיבה".

5. חזון "מדינת כל אזרחיה"

המפלגה הערבית בישראל שואפת להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" כלומר, לבטל את כל הסממנים של המדינה היהודית - הדגל, ההימנון, חוק השבות וכו', ולאפשר את "זכות השיבה". תוכנית זאת מתואמת עם הרשות הפלשתינית ונועדה לחסל את מדינת היהודים. לסיכום, אומנם הימין הישראלי אינו תומך בפתרון 2 המדינות, ושואף לספח את הגדה המערבית לישראל, אבל, נראה שגם הרשות הפלשתינית אינה מתכוונת באמת לפתרון של 2 מדינות לשני עמים. יש פער בין הצהרות אבו מאזן על תמיכתו בפתרון 2 המדינות לבין המדיניות, למעשה, ומערכת התעמולה. הפלשתינים יכלו לקבל מדינה לצד ישראל מאז 1936 אבל, דחו כל הצעת פשרה שתאפשר הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. הרשות פועלת לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל במטרה להביא לביטולה. ההנהגה הפלשתינית אחראית לא פחות מממשלות הימין להעדר פתרון.