המאבק, לכאורה, של עודה נגד הכיבוש בטענה שישראל מונעת סיומו הוא הונאה. אומנם הימין הישראלי רוצה מדינה ישראלית אחת מהים לירדן, אבל גם הפלשתינים רוצים מדינה פלשתינית אחת מהים לירדן. הדרישה ל"זכות השיבה" משמעותה חיסול הרוב היהודי והפיכת ישראל לפלשתין מהים לירדן. עודה רוצה להחליף את ישראל ב"מדינת כל אזרחיה" שזהו מונח מכובס לחיסול מדינת היהודים. כל עוד לא תהיה נכונות בשני הצדדים להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל ולא על חורבותיה לא יהיה סיום לכיבוש.

מדוע עודה תומך בהפלת הממשלה הנוכחית

יו"ר המפלגה איימן עודה טוען שמפלגתו תצביע בעד בחירות מכיוון שהממשלה ניסתה להמשיך את הכיבוש. אם ממשלת ימין תנצח בבחירות יקבל עודה ממשלה שאינה מנציחה את הכיבוש? יש גבול לצביעות. עודה תומך בהפלת ממשלה זו מכיוון שרע"ם עשתה היסטוריה, הכירה בישראל כמדינה יהודית והצטרפה לקואליציה יהודית-ערבית. בזכות רע"ם ממשלת ישראל פעלה באופן נמרץ ובהצלחה נגד הפשיעה בחברה הערבית והאלימות ביחסים בין משפחות והממשלה העבירה החלטה על פרויקט ל-5 שנים בעלות של מיליונים לשיפור המצב בחברה הערבית בכל התחומים. עודה לא יכול לסבול את הצלחת רע"ם. עודה אינו תומך במדיניות של דו-קיום אלא בחיסולה של מדינת היהודים.

השקר הגדול שישראל היא האשמה היחידה בהמשך הכיבוש

ראשית כל, עד 1967 לא היה כיבוש. התנועה הציונית הסכימה ב-1936/7 להצעת ועדת פיל לחלוקת הארץ לשתי מדינות: ערבית ויהודית. ערביי ישראל בהנהגת המופתי דחו את ההצעה. התנועה הציונית הסכימה לקבל את החלטת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ב-1947: ערבית ויהודית ואילו ההנהגה הערבית בתקופת המנדט הבריטי דחתה את החלטת האו"ם לחלוקת הארץ לשתי מדינות: ערבית ויהודית, ב-1947 ובעזרת מדינות ערב הותקפה ישראל במטרה ל"זרוק את היהודים לים". שנית, יש להזכיר לעודה שישראל לא יזמה את הכיבוש. הכיבוש הוא תוצאה של התקפת מדינות ערב על ישראל בתמיכה ועידוד מצד הפלשתינים ב-1967 לשם השמדתה. שלישית, ועידת חרטום שהתכנסה לאחר המלחמה קיבלה את החלטת שלושת הלאווים שמנעו כל סיכוי לחיסול הכיבוש במו"מ אלא רק במלחמה נוספת. והמטרה: "זרוק את היהודים לים". רביעית, הרשות הפלשתינית הוקמה ב-1993 בעקבות הסכם אוסלו, שהיה יוזמה ישראלית של ממשלת מפלגת העבודה במטרה לסיים את הכיבוש. כעבור זמן קצר התברר שערפאת הונה את ישראל. הוא לא ביטל את האמנה הקוראת לחיסולה של ישראל וחידש את הטרור. חמישית, ב-2000 עשתה מפלגת העבודה ניסיון נוסף לסיים את הכיבוש בוועידת קמפ דויד, אבל ערפאת דחה את הצעת קלינטון-ברק. שישית, ב-2008 הייתה מפלגת קדימה בשלטון וראש הממשלה אהוד אולמרט הציעה לאבו מאזן, יורשו של ערפאת, הצעה. אבו מאזן לא נתן לאולמרט תשובה אם כי הודה בשיחה עם כתב ה"וושינגטון פוסט" שהצעת אולמרט הייתה טובה יותר מהצעת קלינטון-ברק ב-2000. שביעית, לאחר נסיונות סרק לניהול מו"מ בין הרשות הפלשתינית לממשלת הימין, הציעה ארה"ב בהנהגת אובמה, שהיה אוהד העניין הפלשתיני, ב-2014 הצעה לפתרון הסכסוך. אבו מאזן דחה את ההצעה מכיוון שסירב לוותר על הדרישה "לזכות השיבה" שהייתה, למעשה, סוס טרויאני להפיכת הפלשתינים לרוב בישראל ולחיסולה של מדינת היהודים. הסירוב הפלשתיני לכל ההצעות לסיום הכיבוש הביאו להתפכחות אזרחים ישראלים מהסיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינים. התברר שהפלשתינים משתמשים במו"מ לסחיטת ויתורים חד-צדדיים ולא להגיע להסכם שלום והקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. אובדן האמון ברצון הפלשתינים להקים מדינה לצד ישראל הביאה לעליית הימין לשלטון. הימין לא היה מעוניין בחלוקת הארץ, אבל, גם הפלשתינים שדיברו על חלוקה לא באמת היו מעוניינים בה. לפלשתינים היה נוח שיש בישראל מדינה ימנית המתנגדת לחלוקת הארץ ועשו הכל כדי להביא לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל. הדרישה "לזכות השיבה" חושפת את הצביעות וההונאה של הפלשתינים הדוגלים, לכאורה, בפתרון של שתי מדינות אבל פועלים לחיסולה של מדינת היהודים. הערבים והפלשתינים דחו עד עתה 6 הזדמנויות להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת היהודים מ-1936 ועד 2014.

מה רוצה המפלגה הערבית המשותפת

המפלגה הערבית המשותפת היא גיס חמישי במדינה ותפקידה בכנסת לחתור תחת קיומה של המדינה היהודית ולהפכה ל"מדינת כל אזרחיה" שזוהו מונח מכובס לחיסול מדינת היהודים. הפיכת ישראל "למדינת כל אזרחיה" פרושו חיסול כל ביטוי ליהדותה של המדינה: הדגל, ההמנון, חוק השבות וכל שאר החוקים שהפכו את ישראל למדינה יהודית. כמו-כן, התהליך כרוך ביישובם של צאצאי הפליטים בישראל והפיכת היהודים למיעוט. בקיצור, הפיכת ישראל לפלשתין- לא למדינת כל אזרחיה. מונח זה הוא עוד הונאה. עודה אינו מהסס להצביע נגד הממשלה שמנסור עבאס שותף לה שהביאה לשני הישגים לטובת החברה הערבית: שיפור ניכר במצבם של ערביי ישראל בתחום המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, ופרויקט 5 שנתי בהשקעת מיליונים שראשי היישובים הערביים רואים בו הישג שיביא לשיפור בכל תחומי החיים. ראשי היישובים הערביים תומכים בממשלה וברע"ם בשל הפרויקט ואף מחו נגד חברי הכנסת זועבי וגאנים על החלטתם להביא להפלת הממשלה. בקיצור, עודה אינו מעוניין בדו-קיום ובשיתוף פעולה אלא בניצול הכנסת לתהליך שיהרוס כל סיכוי לדו- קיום ויביא לחיסולה של מדינת היהודים.

מצב הסקרים בחברה הערבית

המפלגה הערבית המשותפת השיגה 15 מנדטים בבחירות הקודמות. אבל, כיום היא ירדה ל-5 מנדטים. הציבור הערבי "אומר" למפלגה שאינו תומך במדיניותה. אבל, למרבה התימהון מספר המנדטים של רע"ם עדיין עומד על 4 בלבד. במלים אחרות, יש ציבור גדול שעדיין מתלבט. לא נותר אלא לקוות שהשכל הישר ינצח וערביי ישראל יעדיפו דו-קיום על גיס חמישי. בקיצור, המאבק, לכאורה, של עודה נגד הכיבוש בטענה שישראל מונעת סיומו היא הונאה. אומנם הימין הישראלי רוצה מדינה ישראלית אחת מהים לירדן, אבל הפלשתינים רוצים מדינה פלשתינית אחת מהים לירדן. כל עוד לא יקומו בישראל וברשות הפלשתינית ממשלות שתומכות בהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל הכיבוש לא ייפסק.