בראשית שנות העשרים נעצר מי שנראה אז כביריון תמהוני על שיזם מהומות רחוב. האיש נכלא בטירה למשך כשנה, אותה ניצל לכתיבת משנה מדינית ופוליטית אנטי-הומנית, אנטי-דמוקרטית אבל גם אנטי קומוניסטית. עם שחרורו הצטרף האיש אל המערכת הפוליטית הדמוקרטית-לעילא של ארצו, השתמש במכניזמים שלה, ותוך 10 שנים נישא על גלי הפחד של תושביה מפני הקומוניזם אל כס ראש הממשלה.
רוב תושבי ארצו והאליטות שלה העלימו עין מכך שבמשך אותן 10 שנים רק הלך והקצין את ביריונות הרחוב שלו מפני שיעדי הביריונות הזו היו "רק" חברי תנועתו-הוא, קומוניסטים ויהודים. כל זה התרחש בהליך דמוקרטי שהיה משביע רצון כל בג"צ וברק, כל האליטות התייחסו אל האיש כאל מכשיר אד-הוק להדברת הקומוניזם שנוא נפשן "בלי בג"צ ובלי בצלם", והתכוונו להחזיר את הסדר הקודם אל כנו מיד לאחר שיודבר הקומוניזם.
עד המינוי פעל המכניזם הדמוקרטי ללא דופי. מיד כשמונה לראשות הממשלה פיזר האיש את הפרלמנט, דיכא ביד ברזל את יריביו הפוליטיים לשעבר ולעתיד ויצא לממש את הכתובת שהייתה על הקיר לנגד עיני תושבי ארצו, האליטות שלה וכל העולם במשך 10 שנים. לאיש קראו אדולף היטלר והוא המיט על עמו ועל ארצו את גדול האסונות שניחתו עליהם מאז היווסדם.
השתלשלות העניינים הזו הולידה את צמד המושגים "דמוקרטיה מתגוננת" ו"דמוקרטיה מתאבדת". אלה באו להתמודד עם השאלה כיצד צריכה דמוקרטיה לנהוג כדי שלא יתקיים בה "מחריביך ומהרסייך ממך יצאו", כלומר: כל דמוקרטיה שאיננה מפתחת מתוכה מנגנוני התגוננות מפני מי שמנצל את יתרונותיה כדי להחניקה היא דמוקרטיה מתאבדת.
ואצלנו? אליטות אינטרסנטיות מוכנים להעלים עין מכך שראש הממשלה מנצל את העובדה שהדמוקרטיה הצעירה הזו טרם הקימה את מנגנוני ההתנגדות שלה ומשעה אותה לצרכיו האישיים. האיש מפטר 2 שרים כדי להשיג רוב בממשלה? אליטות רחביה ורוממה ממלאות פיהן מים, מכיוון שזה נעשה "לתכלית ראויה" - קריעת מתנחלים מבתיהם. האיש מתעלם ממשאל מתפקדי מפלגתו? כאן דווקא הן אינן שותקות אלא מזמרות במקהלה: "מה פתאום שאספסוף נמוכי המצח האלה יכתיבו לכל המדינה?" לעומת זאת הן שותקות מאוד כשהן מתבקשות להשיב על השאלה: בתוקף החלטותיו הדמוקרטיות של מי הגיע קורע המתנחלים- לתאבון אל כס ראש הממשלה. מינויים פוליטיים? באמת לא בסדר-בואו נחבוט בצחי הנגבי, כדי שלא נצטרך לעסוק בזוטות כמינוי שרים, סגני שרים וחלוקת תקציבי - אתנן למען אותה "תכלית ראויה". ואליטת הכסף? זו מוחאת כפיים בחדווה כפי שעשתה בזמן אוסלו: היא עושה בבורסה עוד "סיבוב" על הפתאים שקונים את אשליית השקט והשלום. היא הרי תדע ראשונה, בערוץ ממון-שלטון, שהבלון עומד להתפוצץ.
בפראפרזה על הפתגם הידוע על הכלב והפשפשים אפשר לומר, שמי שהולך לישון עם קורע-מתנחלים יקום בבוקר עם כולא-מתנגדים. עיני תושבי המדינה מבועתי-הטרור טחו מלקרוא את הכתובת שעל הקיר: חוק פינוי-פיצוי הוא חרפה משום שהוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת חוק יסוד-חופש העיסוק. התכלית שלשמו חוקק- שרידותה של שושלת שרון מהעבר הזה של סורגי הכלא- איננה ראויה. הכנסת שחוקקה את החרפה הזו, בית המשפט העליון שאישר אותה ו"כלב השמירה" שכרסם את העצם הדשנה שזרקו לו השודדים כדי שלא ינבח יהיו הראשונים שנגדם תפנה השושלת כשתסיים עם המתנחלים. בכך כשלעצמו לא יהיה כל רע מכיוון שהללו ממילא אינם נותנים "תמורה לאגרה".
הצרה הגדולה תהיה שלנו: במקום כולם ביחד נקבל את שושלת שרון ונאלץ לסבול אותה עד שתביא על עצמה את כיליונה, כמו שקרה לכל עריצי העולם בעת החדשה. נכון ש"אם עברנו את פרעה נעבור גם את זה", אבל אני אחוז חלחלה כשאני חושב על תג המחיר.
