החוקר אילן פפה עומד כעת, ולא בפעם הראשונה, במרכז התנצחות. הוא בין האחראים להטלת החרם האקדמי מצד איגוד המרצים הבריטי על אוניברסיטאות בר-אילן וחיפה.
אינני נהנה כלל לתקוף את פפה דווקא בעת כזאת כאשר הוא מושא להתקפות של רבים, ואני בהחלט מודע לכך שזה נראה כאילו אני מצטרף למקהלה. אציין אם כך שאין ספק שיש בעמדתו של פפה משום אומץ לב, אבל מצד שני לא הרבה יקרה לו כתוצאה מכך. האוניברסיטה שלו כבר הודיעה שהיא לא תפטר אותו, והוא זכה לכמות עצומה של פירסום דבר שמרבית אנשי האקדמיה מייחלים לו. אין גם כל ספק שהוא ימצא מיד משרה בחו"ל אם יהיה הצורך בכך, בניגוד לאקדמאים רבים אחרים מהארץ שיש להם דעות שהן ציוניות יותר, ולכן הרבה פחות מקובלות בחוגים האינטלקטואליים הקובעים בחו"ל.
לאחרונה הוא פרסם מאמר בכתב העת "מטעם" בשם "מארץ ריקה" לארץ המובטחת", שהוא פחות או יותר התקפה ארסית על הרצל שמוצג כקולוניאליסט מנוול.
פפה הוא אנטי ציוני קיצוני שמייחל למדינה של כל אזרחיה, וככל הנראה עם רוב פלשתיני. מבחינתו, כל המפעל הציוני היה טעות.
אפשר להשוות אותו לאקדמאים רבים שרואים את עצמם כנרדפים וטוענים בלהט שאי-שם בעבר הייתה "קונספירציה" כנגד קודמיהם ("היהודים הערבים", הגרמנים היהודים, החרדים ומי שלא יהיה). בקונספירציה ניצחה קבוצה זעירה ומנוולת, הציונות שמה, שהביאה לסילוקם של היהודים שחיו בשקט ובשלווה ובשיגשוג ובפריחה תרבותית וכלכלית בכל מקום ואתר. שהביאה על העם היהודי גורל נורא ממוות מדינת ישראל שמה.
המסקנה שאפשר להסיק ממנו ומאנטי ציוניים קיצוניים אחרים היא, שאילולא הציונות, לא הייתה שואה, וכולנו היינו חיים בשקט ובשלווה בתפוצות, אזרחים שווי זכויות. פפה, אגב, לא שונה בכך מהחרדים הקיצוניים שרוצים להוכיח שכל מה שהרצל רצה היה לנצר את כל היהודים.
את כל הטענות האלה הוא מכסה במלל פוסט-מודרניסטי אופנתי, ציטוטים שמוצאים מהקשרם מיומנים של הרצל (הרצל רצה לנצר את היהודים, הרצל רצה לגרש את הערבים, בגלל שרבוט אחד או שניים ביומניו הפרטיים של מחשבות סרק שמעולם לא התכוון אליהם ברצינות).
והמסקנה: כולנו צריכים לחזור לגלות. מדינת ישראל הייתה טעות.
ונניח, לשם ההנחה, שלא הייתה ציונות ועדיין הייתה שואה? מה אז? הנאצים כידוע לא היו זקוקים לציונות כדי לבצע השמדת עם ועד כמה שידוע לי גם לא הצלבנים או הקוזאקים.
השגיאה היסודית של ההוגים האלה, מלבד תיאוריית הקונספירציה המגוחכת שלהם (אבל אופיינית לחוגי אינטלקטואלים שמרגישים את עצמם כנרדפים הן בימים והן בשמאל, "אנחנו לא בשילטון זאת ההוכחה שיש קבוצה שזוממת נגדנו וזממה כנגדנו מאז הבריאה"), היא ההנחה שמה שקורה היום הוא תמיד היה. לפפה ולאחרים יש חוסר הבנה יסודי של תנאים היסטוריים שונים ואת העובדה שאלה משתנים.
הם אינם מסוגלים להבין את דרך החשיבה של אנשים כמו מייסדי הציונות ואת התנאים שבהם חיו. הרצל הוא בשבילם לא יותר מקולוניזטור של פלשתינים מדוכאים, מכיוון שהם מסוגלים לראות רק את מצבם הנוכחי של היהודים באירופה ואת מצבם הנוכחי של הפלשתינים, ואינם יכולים להעלות על דעתם באמת את התנאים שבהם חיו בזמנו של הרצל ואת דרך החשיבה שלו. הם מטילים עליו את המצב של היום ובכך הם חוטאים לאמת. אבל זה כמובן הדבר האחרון שמעניין אותם, שהרי מה ל"פוסט מודרניזם" או לתקינות פוליטית ולאמת?
ראו גם:
אבירמה גולן על אילן פפה