אנחנו נמצאים עתה בעיצומה של מהפיכה בתחום התיקשורת ועדיין לא משכילים לתפוס את היקפה ומשמעויותיה. טלפונית הרשת (VOIP ) - העברת טלפוניה על גבי רשתות נתונים בעיקר האינטרנט, הולכת לטרוף את הקלפים לספקי התיקשורת ה"מסורתיים" - בין אם תיקשורת קווית או סלולרית, והם אפילו לא יודעים מאיפה זה בא להם ואיך לאכול את זה.
אם בעבר הלא רחוק הקמת חברת תיקשורת היתה יוזמה עתירת הון, שהצריכה הקמת או שכירת תשתיות יקרות להחריד ותהליכי רישוי ממושכים ויקרים, באה טלפונית הרשת ושינתה את כל הקונספט כמעט בין לילה.
כל אחד יכול להיות ספק שירותי טלפונית רשת. ההשקעה הבסיסית נאמדת בעשרות אלפי דולרים בודדים בלבד. חיבור רחב לאינטרנט (1000-2000 ש"ח לחודש) שרת או מגשר המתאם בין הרשת לבין רשתות הטלפון המסורתיות (3000-20000 דולר), מימשקי גישור לטלפוניה רגילה וסלולרית (1000-15000 דולר). ואתה יכול לעשות עסקי טלפוניה עם כל העולם; לקנות דקות מוזלות בבנגלדש ולמכור דקות מוזלות שאתה קונה בסיטונות בחברה סלולרית בארץ. לקבל דיל נהדר בצרפת ולמכור את חלקו ברווח לסנגל. מתח הרווחים פעוט, חצי סנט עד סנט לדקת שיחה. אבל במיליוני דקות לחודש מצטברים פה סכומים יפים למדי.
והכי טוב, אין צורך בתשתיות יקרות. משתמשים בתשתיות הקיימות של החברות המסורתיות אבל מעבירים את השיחות בניצולת טובה יותר דרך הרשת וחוסכים פערי תיווך עצומים, למגינת ליבן של חברות הטלפוניה המסורתיות. שיווק החבילות והניהול שלהן נעשה באתרי האינטרנט. משם ניתן להוריד את התוכנה לניהול השיחה (או להזמין מתאם טלפוני אינטרנטי מיוחד), שם ניתן לשלם מראש עבור דקות שיחה. הכל ממוחשב, הכל שקוף וכח האדם הדרוש לניהול הוא אפסי. עובד טכני או שניים, סטודנט למחשבים מספיק, מפתח תוכנה בהשכרה לפי שעות ואיש ניהול וזהו. יש לך חברת תיקשורת.
השוק הלוהט ביותר בעולם כיום הוא שוק הדקות. מיליוני דקות שיחה מחליפות ידיים. הסכמים נחתמים בין יזמים קטנים מבנגלדש ליזמים קטנים מבורקינה פסו לחברות קצת יותר גדולות בצרפת או בריטניה. אף אחד מהם לא מכיר את השני. רק האינטרנט הפגיש אותם. והם מבצעים עיסקות בינלאומיות בעשרות אלפי דולרים לחודש. כל אחד קונה ומוכר. ממש בורסה שלמה.
ולצד השוק הלוהט הזה מתפתח לו עסק משני של ESCROW - נאמן וערב לגישור בין הצדדים. בזה מתמחות בעיקר חברות אמריקניות מעין בנקאיות שצברו ניסיון בתחום עסקי האינטרנט הבינלאומיים. כל אחד מהצדדים, בדרך כלל יזמים קטנים, רוצה ביטחון שמצד אחד יקבל תמורה עבור השירות שהוא מוכר, מצד שני מעוניין לוודא שכספו לא ירד לטימיון. חברות הESCROW מחזיקות הכספים בנאמנות עבור הצדדים (ולעיתים גם נותנות אשראי ו/או ערבות לאחד מהם) ומשחררות אותם לפי קצב אספקת השירותים, תמורת עמלה נאה כמובן. והעסקים עולים ופורחים. כולם רוצים לשלם פחות.
כל זה נעשה כאשר מנגד עומדות חברות הטלפוניה המסורתיות ו"סקייפ". תוכנת סקייפ צברה הרבה פופולריות אבל לאירגונים עסקיים היא בפירוש לא פיתרון. היא אוניברסלית מדי וחשופה לבעיות אבטחה שפגעו קשה בתכנת השיתוף הקודמת שפותחה על-ידי יוצריה ה"קאזה" הזכורה לטוב או לרע (תלוי בעיני מי..). והכי גרוע: היא לא מדברת עם אף שרת VOIP אחר. בכך היא ממצבת את עצמה כספק שירותי טלפוניה בינלאומי כמו החברות המסורתיות. לא יפלא איפוא שהיא גם עורכת הסכמים עם החברות המסורתיות ולא עם ספקי טלפונית רשת החדשים. יש לסקייפ פוטנציאל אצל משתמשים מזדמנים, אבל עיקר השימוש בה יהיה בין מחשבים. כדי לצאת לטלפונייה הקיימת מהמחשב, רוב הצרכנים יעדיפו את השירותים של ספקי התיקשורת החדשים שיכולים לתפור לך חבילה גמישה ומתאימה לצרכיך או לצרכי האירגון ובהוזלה מירבית. כולל שירותי תיקשורת פנים אירגוניים שמערכת הטלפוניה ה"מסורתית" - או שאינה מספקת או שהוספתם עולה הון רב.
הנפגעות הראשונות מהמהפיכה הזו הן כמובן חברות המספקות שירותי תיקשורת בינלאומיים. אבל טלפוניית הרשת חותכת גם במירווחים הנאים של חברות הטלפוניה המסורתיות ובעיקר של חברות הסלולר. החברות האלה אמנם נכנסו לטלפונית הרשת, ולידיעתכם, חלק לא מבוטל מהשיחות שאתם עורכים לחו"ל כבר נעשות בטכנולגיה הזו של VOIP. עדיין, הן רחוקות מלהתייעל ולהתגמש בקצב הנדרש - להדביק את היזמים הפרטיים הזריזים והיצירתיים.
גם רשויות התיקשורת בעולם לא בדיוק יודעים איך "לאכול" את התופעה הזו. בסעודיה, למשל, אסרו העברת קול ברשת האינטרנט. איך יאכפו זאת? יש טכנולוגיות אבל יש גם טכנולוגיות עוקפות... כי בסופו של דבר הקול עובר ברשת לאחר שהומר לאות דיגיטלי (בלי להסתבך: הספרות 0 ו-1 בשילובים שונים). אין שום הבדל בין האות הזה לכל אות אחר של העברת נתונים. משרד התיקשורת בארץ הוציא לא מכבר תקנות חדשות בהן נעשה ניסיון להבחין בין העברת קול לשימוש "פרטי" ברשת, המותרת ללא הגבלה, ובין העברת קול/טלפוניה "מסחרית" שלה דורש עתה המשרד רישוי.
התקנות האלה, למותר לציין, ספק אם שוות את הנייר עליו הן הודפסו. לא רק שכמעט ולא ניתן לאכפן, גם בבתי המשפט ספק אם יחזיקו מים. כי הטלפוניה הזו משתמשת בתשתיות קיימות בעבורן היא משלמת, והנתונים שעוברים באינטרנט אינם שונים מכל חבילת נתונים אחרת. התקנות לא יעמדו במבחן חוק הבזק עצמו, ולא במבחן חוק חופש העיסוק, ולא יעמדו גם משום שמשמעותן היא ניסיון לפקח על העברת תכנים ברשת האינטרנט. ואם יאפשרו זאת למשרד התיקשורת, מחר יטילו חובה כזאת על תחנות רדיו הפועלות באינטרנט, ועל אתרי חדשות, ובעצם על כל אחד אחר שעושה שימוש מסחרי בהעברת תכנים של טקסט קול ותמונה באינטרנט.
גם רגולטורים בארצות אחרות עומדים בפני בעייה דומה. בארצות רבות ספקי טלפוניית הרשת עובדים ב"תחום האפור". אגב, יש ייצוג בולט במיוחד בתחום הזה למהגרים בעיקר מארצות העולם השלישי. גם לא מעט יהודים. אולי משום שמהגרים מוכנים יותר לעסוק ב"תחום אפור", אולי משום שקשריהם עם ארצות המוצא מספקים להם שוק בינלאומי ראשוני.
טלפוניית הרשת הוא תחום מרתק שעוד רחוק מלמצות את עצמו. בסוף התהליך יהיו המרכזות הפרטיות כולן מבוססות רשת וכשכולנו נתקשר אחד עם השני באמצעות רשת האינטרנט הקווית או האלחוטית - לא נזדקק עוד לשירותים שמציעות החברות המסורתיות. בעצם גם לא לשירותי הגישור החדשים. רק לא ממש ברור לי מתי זה יגיע. עובר לעכשיו הפוטנציאל העסקי ליזם הקטן והבינוני עוד רחוק ממיצוי.
____________________
הכותב הינו משפטן ואיש מחשבים, מתמחה בפתרונות תיקשורת ומחשבים
