הרבה ביקורת יש לי על ארגוני המורים, שתרמו לאורך שנות דור את תרומתם להתדרדרות מערכת החינוך, אך הבוקר הצדקתי לחלוטין את מזכ"ל הסתדרות המורים, מר ווסרמן, כשאמר כי איום הפיטורין בטענת אין כסף, אשר למרבה הפליאה יימצא ברגע שהמורים ייכנעו ויקבלו על עצמם את דוח דברת כלשונו וככתבו, וסרב לנהל "משא ומתן" תחת איום פיטורים של אלפי מורים, ושזה בבחינת "אקדח טעון".
פעם קראו לשיטה כזו "מדיניות ספינת תותחים" אך חוששני כי מאות אלפי בוגרי מערכת החינוך בשנותיה של שרת החינוך לא יידעו על מה המדובר. כל שהפכה מערכת החינוך זה למרוץ מטורף אחר ציוני בגרות במדעים ופסיכומטרי מצד אחד, ומאבק להורדת סף הכניסה לאוניברסיטאות, כצעד פופוליסטי, מצד שני. מזמן איבדה מערכת זו את הזכות להקרא מערכת חינוך.
ומה פתרון הקסמים של משרד החינוך? רפורמה ארגונית מסוכנת, שאינה עוסקת כלל בתכנים ושיטות הוראה, שמקדימה מאוחר למוקדם, שהינה כל-כך "טובה" עד שלא מתכננים כלל ניסוי, ושאינה מציגה כל קשר בין שיטתה לבין שיפור ההוראה והחינוך.
ומה יגידו לנו בעוד דור? סליחה טעינו? לא. מערכת החינוך אינה נוהגת להודות בכישלונות, גם כאשר שיטות שהכניסה המערכת לפני דור גרמו להתדרדרות קשה ברמת הלימודים, שיטות אותם באה הרפורמה לתקן.
וחינוך? נושא זה הפך לסתם מטבע לשון שחוקה. האלימות בחברה, הירידה בגיוס לצה"ל, החסך הגדול בהבנת מהי דמוקרטיה, כל אלה ועוד נטלו את הזכות של משרד החינוך לדבר כלל על המושג חינוך.
שרת החינוך, בגיבוי הממשלה, מחנכת את כל הציבור הישראלי, לדבר אחד והוא שכוחניות זה שם המשחק. לא הסכמה חברתית - שהרי עם ציבור ההורים כלל לא מדברים. לא משא ומתן עם המורים - שהרי את התוצאות מנסים להכתיב מראש.
גם אין מדובר על רפורמה של כלל מערכת החינוך - שהרי עם מערכת החינוך החרדית חוששת השרה להתעמת ומוותרת מראש, כי כשמדובר בכוחניות הם טובים ומנוסים יותר, ואליהם מצטרף גם החינוך הממלכתי-דתי.
