רוב הדברים שאומרים, בארץ ובתפוצות הגולה, בימי השואה הנם חילול נורא של זכר הנרצחים. הייתי נער צעיר כש"המוסד" תפס ברעש גדול את אדולף אייכמן (אך לא עשה דבר נגד מרעיו); כך שאני זוכר הרבה מאוד ימי שואה, וכועס.
לראשי המדינה ולראשי התנועה הציונית חשוב להוכיח, שהציונות צדקה. עד היום זה אינו ברור - להם, לקהל היהודי וגם לי.
חלק עצום מהמלל הישראלי ביום השואה ממשיך להכות בקרבנות ובניצולים על שלא צייתו למנהיגי הציונות, וקיבלו את דרכם. הם טעו, והרי אנחנו ("היישוב") עשינו הכל למען הנספים. למשל, המרצנו את היהודים לעזוב את אירופה לפני שתבער (אל תשכחו: היטלר עלה לשלטון בשנת 1933 - שש שנים וחצי לפני המלחמה); הפעלנו עלייה בלתי-לגלית רבתי לפני המלחמה; שלחנו אלפי נציגים לאירופה כדי לארגן את התנגדות היהודים; הפעלנו לחץ כבד על כל מנהיגי העולם למען יופצצו מחנות ההשמדה; עשינו מאמצים על-אנושיים להצלת יהודים; גייסנו מאות אלפי אנשים ועשרות יחידות למלחמה בנאצים וכיו"ב.
דרך אגב, יד נעלמה העלימה בזמנו מדוכני הספרים את המהדורה העברית של הספר "כחש" (Perfidy) של המחזאי האמריקני בן-הכט, המתאר את מחדלי הסוכנות היהודית וראשיה בהצלת יהודי אירופה. באותו הקשר: התביעה המגוחכת, שהגישה ממשלת ישראל, נגד ניצול השואה מלכיאל גרינוולד בגין העלבת ד"ר ישראל קסטנר, עסקן מפא"י ומועמדה לכנסת, בעלונים שפרסם בחוצות ירושלים - יצאה מכלל שליטה לאחר שנפרסה בריש גלי בפרשה משפטית, שעו"ד שמואל תמיר כיכב בה ביצירתיות גדולה. כתב הפלסתר של השופט בנימין הלוי נגד ד"ר קסטנר בגין מעלליו בשואה ואחריה מהדהד עד היום ולא נסתר.
קשה להתעלם מקבלת הפנים המלבבת לניצולי השואה בארץ. למשל, הכינוי "סבונים", שהדביקו הצברים השובבים לניצולים. חיים גורי סיפר, שאחד מניצולי השואה אמר לו, שקבלת הפנים בארץ הייתה עבורו מכה נוספת, ה-81 במניין, שקיבל אחרי שהוכה בידי הנאצים שמונים מכות.
אזכיר עוד עניין פעוט: העלייה הסלקטיבית ארצה בוטלה רק בתחילת שנות החמישים, ורבים וחזקים ב"יישוב" התנגדו למעשה הזה. דרך אגב, גם היו מתנגדים רבים (עד היום הזה - אם תרשו לי) להצלת יהודי אתיופיה. כיוון שהיום יום השואה - אציע בעדינות לחשוב, שלשתי ההתנגדויות יש רקע גזעני כבד. גם להשכחת השואה של יהודי צפון אפריקה אין רקע אחר מלבד גזענות צרופה.
דרך אגב, בעניין הצלת יהודים: ממשלת ישראל עשתה רבות למען עלייה מברית-המועצות. למשל, בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים היא שיסתה את "נתיב", את השב"כ ואת משטרת ישראל במי שתבעו לחץ פומבי למען עלייה חופשית מברית-המועצות. ממשלת ישראל גם התנגדה (כמובן, משיקולים מדיניים, שאי אפשר היה לפרטם אז) לסנקציות הכלכליות, שיזם הסנאטור האמריקני ג'קסון נגד ברית-המועצות בגין הגבלת העלייה. "המומחים" לברית-המועצות כחול-לבן ידעו יותר טוב מכל האחרים, אך המציאות הלמה בפניהם ללא רחם (כתמיד): למרות המדיניות הטועה והמטעה של ממשלת ישראל נפתחו שערי ברית-המועצות.
רוב משפחתי נשמדה שם. יום השואה הינו יום של חשבון נפש, שצריך לעשותו באמת וביושר, ולא בדמגוגיה זולה ומגעילה של פוליטיקאים קטנים, תוך ביזוי הקורבנות והניצולים.
עירוב השואה בפוליטיקה השנה נרתמה העלית הביטחונית לטהר את זכר השואה מכל שמץ של פוליטיזציה. הגנרלים, כמובן, לא אמרו מילה על כך, שראש הממשלה נזכר דווקא עכשיו לנסוע ל"מסע החיים" בפולין. להזכירכם, מדינת ישראל רתמה מאז ומתמיד את השואה לצרכיה הפוליטיים ולצרכיה הכלכליים, ופרטה עד דק את זכר השואה לפרוטות. אך הממשלה תובעת בלעדיות על זכר השואה. רק לה מותר להגות את השם המפורש של השואה כיוון שכביכול היא חפה מכל מניעים זרים.
הרשו לי להעיר עוד, כי לגיוס כל כך נלהב של הגנרלים שלנו לנושא כזה - כולל עירוב צה"ל בטקסי יום השואה - תהיה, כנראה, תמורה הולמת בקידומם האישי, כרגיל במחוזותינו. אותי זה מקומם. יש משהו חולני בהעמדת צה"ל במרכז הטקסים הללו, או בחיילי צה"ל במדים ומטוסי חיל האוויר, המגיעים ברעש ובמהומה, ובליווי תקשורתי, לאושוויץ. מחנה הריכוז צריך להישאר מקום השקט המפחיד של מחוזות המוות. בעיניי, בעירוב צה"ל בשואה יש חזרה בפועל על טענת הכזב, כי היהודים הלכו כצאן לטבח. והנה חוזר הניגון השקרי, כי לו היו לנו מדינה ו/או צה"ל - לא הייתה השואה.
ראש הממשלה הגדיל לעשות השנה בטרם צאתו לפולין - הוא סיפר, כי לקחו מהשואה הנו, שלא יתפסו אותנו שוב לא-מוכנים. אני מפחד יותר מהעלית הביטחונית שלנו מאשר מהערבים. העלית הביטחונית שלנו שולחת כהרגלה את צה"ל לא-מוכן למלחמה, ומייללת אחר כך ... ולדוגמה - בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לא היו לנו תכניות, תורת לחימה, בניין כוח, ציוד, אמצעי לחימה, כוננות, ימ"חים ועוד. אחריה המלחמה עוד התחצפה העלית, וסירבה ללכת בגין האסון (והעלית הביטחונית עלתה בדרגה, והתקדמה די יפה בעקבותיו). בזיכרוני עדיין צורבים דברי נשיא המדינה, שהאשים את כולנו במחדל.
הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה - האם במקרה ידועים לו פרטים על אי-מוכנות צה"ל למבצע שלום הגליל (מלחמתנו המתוכננת היחידה - פרט למלחמת סיני)? והרי היה לו תרגול "רטוב" ארבע שנים קודם לכן (מבצע ליטני) ואת תוכנית המבצע בלבנון תרגלו ללא הרף ... הוא לבטח לא שכח את המבצע הזה.
