שלום לכם,
נאספנו כאן היום, עשרים אלף נפש, בני דתות שונות ולאומים שונים, מנהיגים ואזרחים, ב"מצעד החיים", מפגן מרשים ומעורר השראה של הזדהות ושל זיכרון.
אני הגעתי לכאן היום מירושלים, בירתה של מדינת ישראל - המקום היחיד בעולם שבו יש ליהודים את הזכות ואת הכח להגן על עצמם בכוחות עצמם.
הגיעו איתי מישראל ניצולות וניצולי שואה, ששרדו את הרדיפות, ההתעללויות, ההשפלות הפיזיות והנפשיות.
גיבורים אמיתיים שעברו את צעדות המוות, האקציות והחיפושים.
שניצלו מאוושויץ, מבוכנוולד, מברגן בלזן, מהגטאות, מגיאיות ההריגה, ממחנות הריכוז וממחנות ההשמדה ששמותיהם מעוררי הפלצות כתובים בתולדות עמנו בדם.
נשים וגברים שאזרו בתוכם כוח לעלות לישראל, להיאבק על תקומתה, להקים בה ביתם ולחנך בה ילדים, נכדים ונינים.
ביקשתי מהם שייצרפו אליהם למשלחת את נכדיהם המשרתים בצה"ל.
כך ניצבים כאן היום בינינו ניצולי השואה. שוב על האדמה הארורה הזו ושוב מוקפים בלובשי מדים. אך הפעם, אין אלה חיילי אס. אס. גרמנים שטופי תאוות רצח, אלא נכדי הניצולים, חיילים וחיילות בצבא הגנה לישראל, צבאה של מדינת היהודים הריבונית והחופשית.
אני רוצה לפנות היום אל הנכדים הללו, אליהם ואל חבריהם, בני הנוער היהודי מישראל ומהתפוצות:
אתם עומדים כאן - בראש מורכן אך בקומה זקופה. רבים מכם, עיניהם ודאי מלאו דמעות. אל תעצרו את הדמעות האלה. תנו להן לרדת - אבל זיכרו אותן. זיכרו את הכאב ואת הזעם שהולידו אותן.
קחו אותם אתכם, אל בתיכם - וספרו עליהם לחברים, לשכנים, למכרים ולזרים.
זכיתם להיוולד למציאות שבה יש מדינה ליהודים. עליכם יהיה לספר על השואה כשכבר לא יהיה מי שיוכל לספר עליה מעדות אישית. אתם - הדור המקשר בין דור השואה והתקומה לבין הדורות הבאים - עליכם החובה להנחיל את הלקח, את הזיכרונות ואת הסיפורים, להבהיר את חשיבות קיומה של מדינת היהודים.
זיכרו את הקורבנות וזיכרו את הרוצחים.
זיכרו איך מיליוני יהודים הובלו אל מותם והעולם שתק.
איך אלפי יהודים נטלטלו במים סוערים בחפשם ללא הועיל מפלט והעולם שתק. איך נחסמו בפניהם הגבולות, איך נשלחו שוב אל מאחורי גדרות התיל - למחנות ההסגר בקפריסין. איך מתוך כה רבים כי לא יכלו להגיע למולדת, כי נפלו קורבן למדיניות הספר הלבן, מדיניות הכניעה ללחץ הערבי של אז.
אני בטוח כי כל עמיתי, מנהיגי מדינות העולם זוכרים איך העולם עמד אז מנגד ושתק. אל תתנו להם לשכוח - זיכרו את שתיקת העולם.
וזיכרו דבר נוסף - זיכרו מי אתם: צעירים יהודים בני חורין - בני עם שבניו פזורים על פני כל היבשות, ואני מקווה שיום יבוא וכולם יתרכזו במדינה היהודית, בישראל, אכן פזורים על פני כל היבשות היום באין - ספור מדינות - אך ליבו במקום אחד: במדינה שהיא מדינתו - מדינת ישראל, מדינת היהודים.
דגל המדינה הזו - הדגל הכחול לבן שאתם אוחזים עכשיו בידיכם והוא מתנופף כאן ברוח, בעוז ובגאווה - זה הדגל שהיה חסר כאן כל כך לפני 60 שנה.
זכרו זאת.
אל תשכחו זאת לעולם.
