לאחר חודשים ארוכים של משא-ומתן, דיונים והתייעצויות, הרפורמה המקיפה בחקלאות עומדת לצאת אל הדרך. הרפורמה היא הפעם הראשונה לאחר שנים רבות שממשלת ישראל תקבע מדיניות ברורה ביחס לחקלאות ולהתישבות, ותבטא הלכה למעשה את החשיבות שרואה המדינה בעיבוד אדמותיה על-ידי החקלאים.
בשנים האחרונות התדרדרה התמיכה הממשלתית בחקלאות לשפל חסר תקדים ואני סבור שכל חקלאי מרגיש זאת במאזניו. הרפורמה תשים קץ למגמה זו. נכון, מחיר המים לחקלאות יעלה, אך דבר זה היה קורה ממילא, אילו לא היינו יוזמים את הרפורמה. אולם התמורה מיקור המים במלואה תשוב לחקלאים באמצעות תמריץ עבור עיבוד הקרקע.
מעבר להחזרת התמורה לחקלאים, התחייב משרד האוצר להעמיד תקציב של 100 מיליון שקל בכל שנה למימון פעולות ציבוריות, ששולמו עד כה מכספי החקלאים. זהו צעד יוצא דופן מצידו של משרד האוצר בשנה שבה קוצצו מתקציב המדינה מיליארדי שקלים וקיצוצים נוספים עומדים על הפרק. בעזרת תוספת התקציב יוכל משרד החקלאות לקחת על עצמו מימון שורה של פעולות ששולמו על-ידי מועצות היצור: הדברה, הדרכה, מחקר ופיתוח ועוד ועוד. את החסכון ירגישו החקלאים דרך הגדלת התמורה נטו ממכירת התוצרת החקלאית.
זאת ועוד, משרד האוצר התחייב לשלם פיצוי בהיקף של 220 מיליון שקל על קיצוץ מכסות המים לחקלאים בהיקף של 50%, בכל אחת מהשנים בהם ידרש קיצוץ בסדר גודל כזה. זוהי התחיבות רבת משמעות. אלמלא ההסכם עם משרד האוצר איש לא היה מבטיח לנו שהחקלאים היו זוכים לפיצוי הולם על תרומתם הגדולה להפחתת צריכת המים.
בכך לא מסתימות ההטבות הכלולות ברפורמה. כזכור, בשנת 2000 הועלו מחירי המים לחקלאות ב-15%. התמורה מאותו יקור, המגיעה ל-60 מיליון שקל בשנה, יועדה למענקים לחקלאים להכנסת אמצעים לחיסכון במים. סיכום זה היה לזמן מוגבל והחל מהשנה הבאה התמורה היתה אמורה להיכנס לקופת המדינה. במסגרת הרפורמה, הפך ההסדר לקבוע והחקלאים יזכו לתמיכה קבועה של 60 מיליון שקל בשנה לטכנולוגיות לחסכון במים.
יקור מחיר המים הוא ללא ספק מהלך קשה, שיחייב את החקלאים לבצע התאמות של גידולים וביצוע השקעות לחיסכון מקסימלי במים. לשם כך הגענו להסכמה שהיקור יתפרס על פני חמש שנים - תקופה שתאפשר התארגנות והערכות. מי שמצוי בנעשה במגזר החקלאי יודע שכבר היום יש חקלאים המשלמים מחירים גבוהים עבור המים. הפער בין המחיר הרשמי למחיר הבלתי רשמי גורם לתופעות שליליות שכולנו מכירים ואשר אינני רוצה לדון בהן על הכתב.
חקלאים רבים אמרו בשיחות איתי שהם לא יתנגדו ליקור התעריף הרשמי של המים, ובלבד שהמדינה תספק להם כל כמות מים שדרושה להם. ואכן, במסגרת הרפורמה מתחייבת המדינה לבצע בשנים הקרובות את ההשקעות הנדרשות כדי להבטיח את מכסת הברזל של המים לחקלאות.
במקביל להבאת הרפורמה לאישור הממשלה, בכוונתי להביא הצעת החלטה להקמת ועדה שתבחן את העלויות האמיתיות של אספקת המים לחקלאות. אני משוכנע שהממשלה תתמוך בהקמת ועדה זו, והיא תקבע נוסחאות לחישוב עלות אספקת המים לכל אחד מהמגזרים.
מעבר לתועלת הישירה, הרפורמה תחזק את מעמדו של המגזר החקלאי במישור הציבורי. דעת קהל היא גורם רב חשיבות שאי אפשר להתעלם ממנו. לא ניתן לנהל מדיניות בלי להתחשב בהשפעה הציבורית שתהיה לה. בעשור האחרון מנהל המגזר החקלאי קרב מאסף מבחינת תדמיתו הציבורית. הפער בין תעריפי המים השונים למגזר העירוני והחקלאי מעורר ביקורת רבה, שאינה מוצדקת בחלקה, וגורם לתליית האחריות על משבר המים על כתפי החקלאים. השוואת התעריפים לכל המגזרים תסכור את פיותיהם של המקטרגים על החקלאות והחקלאים יפסיקו להיות הקורבנות הקבועים בכל פעם שהדיון הציבורי על משבר המים שב ומתעורר.
מנגד, תשלום התמריץ עבור עיבוד הקרקע מתקבל בצורה חיובית על ידי מקבלי ההחלטות ורוב הציבור. אפילו עיתון הארץ, שאינו נחשד באהדה יתרה לעמדות המגזר החקלאי, התייחס במאמר מערכת בחיוב לתשלום התמריץ על עיבוד הקרקעות. הארועים הביטחוניים הקשים הוכיחו לציבור הרחב את החשיבות של האחיזה בקרקע, ועם ישראל מוכן לשלם למי שיחזיק בקרקע ויעבד אותה.
במסגרת הרפורמה השארנו לעצמנו אפשרות לפתוח מחדש בתוך כשנתיים את הדיון על דרך חלוקת התמורה בגין יקור מחיר המים. אם יתברר שהדרך של תשלום תמריץ עבור עיבוד הקרקע אינה מוכיחה את עצמה, נמצא דרך אחרת לחלוקת התמורה.
הרפורמה בחקלאות היתה מחויבת המציאות. מי שחושב שניתן היה להמשיך במצב הנוכחי לעד טועה טעות מרה. אילו לא היינו פותחים במהלכים ליישום הרפורמה, היתה נכפית על החקלאים כבר בשנה הקודמת העלאת מחירים חדה, וזאת בלי החזרת התמורה לחקלאים, בלי תוספת התקציבים לחקלאות, בלי הבטחת פיצוי הולם על קיצוץ מכסות המים השנה ובשנים הבאות ובלי הסכם מחייב בין משרדי החקלאות והאוצר.
בתחילת הדרך רציתי שעל הסכם הרפורמה יהיו חתומים נציגי המגזר החקלאי. ביקשתי לראות ברפורמה אמנה מחייבת בין המדינה ובין חקלאיה. עם זאת, מעולם לא הבטחתי לאיש זכות וטו על ביצוע הרפורמה. בחודשים האחרונים קיימתי עשרות כנסים בכל רחבי הארץ ובהם שמעתי את דעתם של החקלאים בשטח ואת נציגיהם במערכות החקלאיות. ההערות, ההצעות והעמדות שהוצגו נלקחו בחשבון בעת הדיונים על הרפורמה.
לצערי, בשל חילוקי דעות פנימיים בתוך המגזר החקלאי לא התאפשרה הצטרפות נציגי החקלאים לרפורמה. אולם אני שב וקורא לנציגי החקלאים לא להיות פאסיבים, להצטרף לרפורמה ולהיות שותפים לקביעת דמותה ועתידה של החקלאות בישראל.
