כשלושה חודשים וחצי לאחר שפרקליט המדינה, ערן שנדר, החליט לסגור את תיק החקירה נגד שר התשתיות לשעבר, יוסף פריצקי, בחשד לעבירות של שחיתות, איומים בסחיטה וקשירת קשר נגד השר אברהם פורז, מודיע הח"כ שנזנח ע"י מפלגתו "שינוי" על הקמתה של מפלגה חדשה, מפלגת צל"ש, שתתמודד בבחירות לכנסת הבאה.
הקמת המפלגה החדשה מתאפשרת הודות להחלטת שנדר שלא להעמיד לדין את פריצקי בשל חוסר ראיות, זאת למרות הביקורת החריפה שמתח עליו בעת ההחלטה לסגור את התיק נגדו.
אך איזה יום יפה. השמש כבר זורחת, פריצקי מראה להם את הת..., והנה לכם עוד מפלגה חדשה הנבנית בישראל... רק שנשארת שאלה רוויית מרור כמו זה שלא מזמן עברנו עליו בליל הסדר: האומנם זוהי פרצופה החוקי והנורמטיבי של מדינת ישראל?
נדמה שכבר ניתן לזנוח את הטרוניות השיגרתיות שבסה"כ מביאות לתיסכול נוראי תוך ספיקת כפיים לשמיים, ולעבור לניתוח קצת יותר בוגר של המערכת הציבורית, הפוליטית, והשלטונית הקלוקלת שלנו במדינה הזו, שנראה כי אין לה שום כוונה להתרומם ולנסות לשקם עצמה כמדינת עולם נאור.
כמו שאין יותר איש המתפלא שמשכורות ותנאי עבודתם של החכי"ם עולים בטור מקביל ל... ירידת משכורותיהם של כלל החיים והעובדים במיתון הארצ-ישראלי.
כמו שאין איש המתפלא שעו"ד דב ויסגלס אינו נזרק מביהמ"ש, בשום מקרה, בעוד כל אזרח "רגיל" יכול רק לחלום על "שוויון הזדמנויות בפני החוק".
כמו שאין איש מתפלא שאין אפשרות להעמיד לדין את שרון, הנגבי, ורשימה ארוכה של סורחים (לכאורה יש לומר... הרי בדיוק שלטוני משפטי אנו חיים...).
כמו שאין איש מתפלא שפיטורי 4,500 מורים היא פרסה מניפולטיבית של שרה שכבר מזמן לא למדה ניהול וחינוך מהם.
וכמו כל אדמומית זעם המופיעה על פנינו התמהים לאבסורדים מוחלטים של סיאוב מערכות בכמעט כל דבר ועניין שעולה ויורד מכותרות טירוף החיים במדינה חסרת הפרופורציות הזו - כך גם הפוך-על-הפוך אין יותר הבעות פליאה להתמודדותו התבוסתנית של שמעון פרס לעוד קדנציה עלובה בראשות "העבודה", אין יותר הרמות גבות להצנחתם האוטומטית של רמטכלי"ם פורשים היישר לניהולה הדרמטי והמנותק מעם של שתי הרשויות המרכזיות, הכנסת והממשלה - וממש כך אין שום פליאה בהפוך הפוך על הפוך על הפוך שפריצקי יוצא עם מסר חדש של תקווה עלומה במפלגה חדשה ורוקמת חברים וחזון...
כי עם קשה עורף לעצמו, אנשים חסרי חוט שידרה אישית עם בני ביתם, ברחוב ובעבודה - כבר לא רואים ממטר שום דבר, אפילו ביום זח ובהיר, נטול גשם וחסר שירה עצובה שאריק איינשטיין היה מזהיר אותנו: סע לאט...
כי כל כך הרבה גועל יש לנו כאן, שאפילו תשבחות על ראיית האמת, כתיבת מאמר זועק, וניתוח נכון של מצב גרנדיוזי - נשמע יותר כמעליב ואולי אפילו כאות קלון.
אבל הדינמיקה עושה את שלה.
פריצקי מודיע על הקמת מפלגה חדשה, ומיד נשכח כל העבר, כל הכאוס שעבר על תושבי המדינה ביחד עם גילגול הפרשה המכוערת איתו - נגוזו וגזים מן העולם, היישר לטלפונים בהולים של תוכניות, קשרים, הבטחות, תככים, מצע חדש ופריצה לשוק עם "הדיסק" החדש: מפלגה מחפשת שותפים.
אני מודה ומתוודה שאינני יכול בשום פנים ואופן להבין מנהלים ועובדים שמנתחים מהלכיהם ברצינות תהומית כדי לקדם חברותיהם הכלכליות לעבר רווחים - מתהפכים 180 מעלות כאשר העניינים מגיעים לפוליטיקה, לכנסים עם הדגלים, לשולחנות עם ההחתמות... והכל כאילו מתבצע ע"י כפילים...
אחרת לא ניתן להבין את כל המהלכים השגויים שמתבצעים בגלוי, עם תרועת חצוצרות אוהדת של התקשורת, וכל האנרגיות בפרקי הזמן הגורליים שנקראים "פריימריס ובחירות" - מנוהלים כאילו ע"י חייזרים שמאוחר יותר לא יהיה להם צורך לתת דין וחשבון... לאף אחד... כי "הם לא יהיו כאן יותר"...
מי שישאר זה אנחנו.
מי שיאכל את מה שבישלנו בערב שבת, זה אנחנו.
ומי שיקטוף את הקופונים יהיו תמיד אלה שנבחרו - אבל אף אחד לא זוכר מי בחר בהם, ואלה שכביכול יהיו חייבים על סמך הנסיבות לתרץ - יאובחנו כחולים במחלת השיכחה.
אז תהרגו אותי אם אי פעם אצליח להבין מדוע בכ"ז מתעקשים כל מיניי מומחים, בכינוסים אקדמיים ובמסגרות ניתוחי מצב רציניים - לדחוף אנשי רוח, אקדמיה ועסקים - לפוליטיקה ההרוסה, להרמת רף רדידותה - שמתבוסס כבר זמן רב בבוץ השחיתות וחוסר האהדה הציבורית?