הרבה מאוד חיילים ואזרחים שילמו בחודשים האחרונים בחייהם את מחירה של האיוולת היוסי ביילינית. הסכמי אוסלו היו בנויים, מבראשית, על הונאה. יאסר ערפאת מן הצד האחד, ויוסי ביילין מן הצד האחר, ידעו את האמת.
רבים אחרים, בעיקר במחנה הלאומי, הבינו את טיבו של התהליך שנפתח לרעה באוסלו - ולאן מועדות פניו. רק יצחק רבין, כנראה, לא הבין, עד לסופו המר, ש"מחנה השלום" הוליך אותו שולל. לכן, מן הסתם, הוא דיבר כל הזמן על תהליך הפיך, אם הניסיון "לעשות שלום" עם "האירגון לשיחרור פלשתין" (קרי: אש"פ) ייכשל, ועל כך שיאסר ערפאת יילחם בטרור "בלי בג"צ ובלי בצלם".
אבל היום, כשבוחנים לאחור את המאורעות שהובילו את כולנו אל עברי פי-פחת, את הצהרות השקר של מי שעמד אז בראש מדינת ישראל, שמעון פרס, יוסי שריד, שולמית אלוני ואחרים, ואת הולכת השולל המודעת של "חבורת אוסלו", שיש בה, בהולכת השולל הזאת, הרבה מרכיבים פליליים מובהקים, צריך להודות שהאנשים הללו הצליחו במה שהם ביקשו להשיג: העולם כולו מכיר בזכותו של "העם הפלשתיני" למדינה משלו; יהודה ושומרון הפכו בפי כל העולם ל"שטחים כבושים"; זכותם של היהודים להתגונן נסוגה, בפועל, מפני "פעולות ההתנגדות" של "הקומנדו הפלשתיני"; המדינה היהודית עומדת על סף כלייה.
רצח יהודים מוצג ברשתות השידור האירופאיות כמעט כדבר מובן מאליו. אין לפרשנים ולשדרים שלהן שום בעיה עם זאת. האירופאים הרי רגילים, מזה מאות שנים, לראות יהודים נטבחים על לא עוול בכפם. השינאה ליהודים באירופה לא התחילה ב-1967, לאחר שבמלחמה שניכפתה על מדינת ישראל נכבשו מידי הירדנים יהודה ושומרון - והושלמה המלאכה שבה הוחל במהלך מלחמת העצמאות.
הטינה ליהודים היא חלק מן התרבות האירופאית. פוגרומים ביהודים התקיימו שם כחלק מן הפולקלור הכנסייתי. שותפים לשינאה הזאת אינטלקטואלים ולא-אינטלקטואלים; סופרים ולא-סופרים; פוליטיקאים ולא-פוליטיקאים. בקיצור - השינאה ליהודים זורמת בדמו של כל אירופאי. רק מידת האינטנסיביות שלה משתנה ממדינה למדינה.
בשנים האחרונות, למעשה מאז סיום מלחמת העולם השניה, היה להם, לאירופאים, קצת לא נעים, כשהתגלו ממדי הטבח שנעשה ביהודים בידי הנאצים בהשתתפותם של אזרחים רבים מכל מדינות אירופה. אבל לאחרונה הם התעשתו. ההסתה המוסלמית-ערבית-פלשתינית באה להם כמו מתנה משמיים. עתה הם שוב יכולים לשנוא יהודים מבלי להרגיש ריגשות אשם, ולטפול על המדינה היהודית האשמות מופרכות בסיגנון ה"שטירמר" הנאצי. הטנקים - מוצגים כ"טנקים יהודיים"; המתאבדים בלב קבוצות של יהודים חפים מפשע - מכונים "לוחמי קומנדו", וקבוצות טרור שונות מקבלות את התואר "תנועות התנגדות".
עם זאת, יש לומר לזכותם של האירופאים שהעזרה שהם מקבלים מקבוצות של ישראלים חדורי שינאה עצמית עושה את מלאכתם קלה למדי. "גוש שלום" ו"שלום עכשיו", שתי תנועות שמאל-ראדיקאליות, לא מרגישות כל נקיפות אשמה כשהן משתפות פעולה בדרכים שונות, שכל אחת מבחילה יותר מרעותה, עם הגרועים שבשונאיה של מדינת ישראל. לצידן, ובמקביל להן, פועל יוסי ביילין ביחד עם מממניו באיחוד האירופאי, להגברת השינאה לכל מה שנבנה כאן בהרבה אהבה.
התוצאה היא, שהשינאה ליהודים בכל אירופה הפכה למעין בון-טון, והתהליך נמצא, למרבה הצער, רק בתחילתו. החרם על סחורות שמיוצרות במדינת ישראל הינו רק בראשיתו, אבל אם הוא יימשך באותו הכיוון לא ירחק היום ו"מחנה ביילין" על כל שלוחותיו הסרטניות במקומותינו יוכל לברך על המוגמר. קבוצות ספורט יסרבו להגיע לכאן. חברות תעופה יפסיקו את הטיסות לפה. הסכמי סחר - יבוטלו. שגרירויות - תיסגרנה. "המצורעים" של אירופה יחזרו ל"מקומם הטיבעי".
חבל, שעל סף תחילתה של השנה ה-55 עומדת המדינה היהודית בפני התפוררות - ולא בגלל אויביה, אלא בגלל מהרסיה ומחריביה, שבאו מבית.
