כשהתפטר השר נתן שרנסקי מן הממשלה, התואנה שלו הייתה שהרשות הפלשתינית אינה עושה דבר לקידום הדמוקרטיזציה בארגון. גם הנשיא בוש, ורבים וטובים בקרבנו, מתרפקים על התקווה כי רשות פלשתינית דמוקרטית תשמש ערובה לשלום.
אל המנטרה החדשה הזאת יש להתייחס במלוא החשדנות, שמא נשגה חלילה שוב באשליות שווא הזויות דוגמת "המזרח התיכון החדש" שזרח וירטואלית בשמינו הקודרים, וכשהתפוגג, שקענו עמוק יותר בביצת המזרח התיכון הישן והמדמם.
בימים אלה נקראו הפלשתינים לנצל את זכותם הדמוקרטית לבחור את נציגיהם לרשויות המוניציפאליות שלהם, והתוצאה: כ-60% מהם בחרו בחמאס, כשבעזה עצמה זכתה התנועה ב-71% מהקולות. תוצאות המרמזות על מה שצפוי לנו מעזה אחרי ההינתקות...
ואם יש למי מאיתנו ספק באשר למשמעויות החמורות של תוצאות הבחירות לעתיד יחסינו עם הפלשתינים, ראוי לקרוא את דברי הפרשנות של איסמעיל הנייה, מבכירי החמאס, כפי שצוטט בעיתון "ידיעות אחרונות": "הניצחון הוא משאל העם הטוב ביותר המוכיח שרוב הפלשתינים תומכים בג'יהאד". מעניין כי הוא בחר להתעלם מהחמאס כתנועה אזרחית הפועלת לרווחת האוכלוסייה והדגיש דווקא את הזרוע הצבאית הטרוריסטית והרצחנית, משום שהוא מכיר טוב יותר מיפי הנפש שלנו, את טיבם של בוחריו.
וזה רק הפרומו לבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית שתתקיימנה ב-17 ביולי, המעלות חששות כבדים גם בליבם של ראשי הרשות כמו השר פארס כדורה שאמר: "יש בהחלט חשש כי החמאס ישיג רוב גם בבחירות למועצה המחוקקת".
אם חלילה ישלוט בפרלמנט הפלשתיני רוב חמאסי הדוגל בג'יהאד-דהיינו במלחמת מצווה איסלמית בנו הכופרים היהודים, כשהוא נשען על דעת רוב הציבור, הרי שהתקווה לשלום בדורנו אינה אלא תקוות שווא.
אותו רוב דומם פלשתיני שכל העת שטפו את מוחותינו כי חפצו בשלום ובפיוס בדיוק כמונו, והחלום של "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" הוא חלום אוניברסאלי לכל בן אנוש. הנה ברגע האמת, בו ניתנת לציבור הזה הזכות להביע את דעתו בבחירות דמוקרטיות, תיבת פנדורה נפתחה,והבוחר הפלשתיני נתן את אמונו בתנועה הרצחנית והאלימה ביותר המבטיחה לו את המשכה של מלחמת הג'יהאד במדינת ישראל. אותו חמאס שהוכיח לבוחריו שהיהודים מבינים רק את שפת הכוח, כשהישגו הראשון הוא הסתלקותם מעזה תוך עקירת כל יישוביהם.
הבוחר הפלשתיני קורא לחמאס ללמוד את לקח הניצחון בעזה ולהמשיך בדרך הקסאם והפצמ"ר, השיהאדה והרצח, מטעני החבלה והאוטובוסים המתפוצצים, הוא מייפה את כוחו להמשיך ולהכות באויבים הציונים כדי שימשיכו לנוס על נפשם, יעקרו את כל ישוביהם, עד להגשמת החלום של השבת כל האדמות הגזולות עד לחוף הים התיכון.
את שתיקת הכבשים הנואלת של שרי ממשלת ישראל ושל התקשורת, לסכנות העולות מתוצאות הבחירות, שבר שר החוץ סילבן שלום שהזהיר כי אם יזכה החמאס ברוב גם בבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית,יש לעצור את ההינתקות-אולם קולו נשאר בודד באפלה...
מה שמפתיע יותר מכל היא העובדה שאנחנו שלא שכחנו במשך אלפיים שנות גלות את זכות השיבה שלנו לארץ אבות-שוגים באשליות שווא ומצפים שהפלשתינים יוותרו על זכות השיבה שלהם לנחלותיהם מהם גורשו/ברחו רק לפני 57 שנים וכאשר ניתן להם סוף סוף להביע דעתם באופן דמוקרטי, ללא לחץ ואלימות, הם בוחרים בג'יהאד שמשמעותו-"מוות לכופרים".
לפיכך, הוויכוח העקר המתחולל בקרבנו על אופי הגבול שיבטיח לנו שלום עם שכנינו, אינו אלא ויכוח סרק המלבה שנאת חינם בינינו, שאין אווילית מימנה והיא מסוכנת לעתידנו יותר מכל צר ואויב.
