לא היה צריך להמתין לדוח השנתי האחרון (55ב') של מבקר המדינה היוצא, השופט העליון (בדימ.) אליעזר גולדברג, כדי להגיע למסקנה העגומה הבלתי נמנעת: ישראל היא אחת המדינות המושחתות בעולם.
מדד השחיתות הבינלאומי מציב אותנו במקום "טוב באמצע" בדירוג 123 המדינות המושחתות בעולם.
לא היה גם מקום להרים גבה נוכח דבריו הנוקבים של המבקר, אשר השמיע קול קורא במדבר של השחיתות: "הסכנה הגלומה בשחיתות חמורה לדעתי מכל סכנה אחרת שהמדינה חשופה לה".
ברוב הגינותו לא שכח המבקר לציין, כי במהלך חצי תריסר שנות כהונתו חזר ונתקל בתופעות שליליות בתחום טוהר המידות, וחרף התרעותיו הן לא נעקרו מן השורש. מרבית הממצאים החמורים בדוחות המבקר נותרו על מדפי המשרדים כאבנים שיש להן הופכין, מדי פעם. אבל בניגוד לאבני הכותל, זולגות רק דמעות תנין כאשר חוזרים לעיין בדוחות הללו.
למרבה הצער, פורסם הדוח הקטלני כמה ימים לפני יום הזיכרון ללמעלה מ-20 אלף חללי צה"ל, מערכות ישראל והמחתרות שמסרו את נפשם על מזבחה של מדינת ישראל אחרת שלא קיימת יותר ורשימת הנופלים עדיין לא נסגרה.
ואפילו חלוקת פרסי ישראל במוצאי החג לאנשי אקדמיה, רפואה מחקר ומדע, לא המתיקו את הגלולה המרה. השחיתות הממארת במדינה קיבלה גם בערב חגיגי תזכורת מוחשית באקראי בעקבות דברי הברכה בשם הזוכים מפיו של הרב הראשי לישראל הרב ישראל לאו.
מי היה מעלה בדעתו ששני הרבנים הראשיים המכהנים כיום, הרב יונה מצגר (האשכנזי) ושלמה עמאר (הספרדי), שאמורים להיות הרועים הרוחניים, יהיו נתונים בחקירה באזהרה.
מי היה מעלה בדעתו שאפילו בהנהלת בית המשפט שכרו עוזרים משפטיים לשופטים ומזכירים לבתי המשפט, ללא מכרז. וחמור מכך: תפקידים אלה ניתנו למקורבים, ואפילו לבני משפחה מדרגה ראשונה, שוב - ללא מכרז כפי שמחייב החוק. מי שבחר באותם עוזרים משפטיים הם השופטים, שעצמו עין ושיתפו פעולה בהעסקת אותו מקורב, בלא מכרז.
אבל מה לנו כי נלין על רבנים ראשיים החשודים בכל שסרחו, אם רשימת המנהיגים החילוניים שנחקרו באזהרה במשטרה הינה ארוכה למדי וכוללת את "מיטב הנוער" לשעבר. בעקבות דוח מבקר המדינה יהיה צורך לחקור במשטרה שרים נוספים שעברו על החוק, בעיקר במינויים פוליטיים. הראשון שיצטרף לרשימת הנחקרים יהיה שר החקלאות, ישראל כץ, המשמש יו"ר מזכירות הליכוד.
השר לביטחון פנים לשעבר, עוזי לנדאו, שנהנה עד כה מתדמית חיובית יוצאת דופן בפוליטיקה הישראלית, עלול למצוא את עצמו בקרוב גם מול חוקרי המשטרה.
שר המשפטים והמשרד לביטחון פנים לשעבר, צחי הנגבי, שנחלץ בעבר בעור שיניו מהעמדה לדין פלילי בתקופת היותו יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, לא יצעד בגפו לחדר החקירות של המשטרה בנושא המינויים הפוליטיים.
ישראל היא מדינה שבה נשיא נאלץ לפרוש מתפקידו אחרי שהתברר שקיבל טובות הנאה, שלושה ראשי ממשלה נחקרו בחשד לעבירות פליליות, וכך גם שלושה שרי משפטים, שני שרי בטחון פנים, שורה של שרים ששימשו במשרדים אחרים, מספר בלתי מבוטל של חברי כנסת, שני מפכ"לים, לא פחות משני תריסר ראשי ערים קציני משטרה בכירים, אנשי חקירות של המכס ומס ההכנסה, פקידי מדינה בכירים, ראשי מוסדות וארגונים והרשימה ארוכה כאורך הגלות שממנה הגענו לארץ המובטחת.
אני לא עומד דום בפני כל סגירת תיק מחוסר ראיות או תיק שהסתיים בזיכוי מחמת הספק, או בעסקת טיעון שמולידות גל של ביקורת על המשטרה והפרקליטות, וכל העכברים המשחתים יוצאים מהחורים מצייצים.
אני גם לא עומד נוח כאשר בעל תפקיד ציבורי בכיר עובד דמינה לא מלא סיפוק על העמדה לדין משמעתי כתחליף להעמדה לדין פלילי. הרף הורד מזמן. במשך תקופה ממושכת לא ידעו בתי המשפט כיצד להתמודד עם העבירה של "הפרת אמונים" ופטרו את הנשמים הכבדים בלא כלום. אחד מהם היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לשעבר שמעון שבס, שחגג את זיכויו החלקי. בית המשפט העליון יצק אמנם תוכן לעבירה זו, אבל לפי שעה מצעד הזכאים של בצדק נמשך.
אני כן מברך ברכת גמילות חסדים על כך שהמערכת השיפוטית שלנו לא נדבקה במחלה הממארת של השחיתות. חקירות נגד כמה שופטים נסתיימו בזיכוי בהעדר ראיות.
שם המשחק הן ראיות הדרושות להעמדה לדין פלילי. כדי שימצו הראיות יש צורך בחקירה יסודית ממצה ומקיפה של המשטרה ורשויות האכיפה האחרות. צר לי לקבוע כי חלק נכבד מהחקירות הקשורות בצווארון הלבן אינן מתבצעות ברמה המקצועית הנדרש.
אחת הסיבות לכך קשורה במוטיבציה שחוקה של חוקרים מותשים, בעלי רצון טוב, שיודעים בסתר ליבם כי הם עובדים על ריק. הולכים ורבים המקרים שבהם תיקי צווארון לבן נתקעים בפרקליטות. אם הם עוברים את התחנה הזו, קיים סיכוי שהם יעצרו סופית על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שידוע בסלחנותו ומחילתו בעיקר כאשר מובאים להכרעתו תיקים של אישי ציבור מן השורה הראשונה.
יש כנראה גם חוקרים שנותנים משום מה הנחות לאילי הון שהם מטפלים בתיקיהם. תמיד טוב לדאוג למחרתיים, ויש מי שזוכר להם זאת לטובה.
מי שמבקש להגדיר ולהבהיר את תופעת השחיתות הגואה במדינה, מן הדין שיפנים את התקציר הבא: "ישראל היא מדינה של הון שהתחבר מזמן לשלטון ובה הולכים ונחתכים דברים ומתקבלות החלטות והכרעות נתפרים מכרזים, נמכרים נכסי צאן ציבוריים בחדרי חדרים, מתחת לשולחן, מאחורי הקלעים, בתשלום מזומן או בירוק רחוק בתרגילים סיבוביים, פרוטקציות, העדפות קומבינות, תחמונים טשטוש עקבות וכל השאר".
העשירים זוכים בכל הקופה. הם אוכלים את כל ארוחות השובע, בריאים ושאננים מרפואה מועדפת דשנים. ובני המעמד הבינוני ומטה לא זוכים אפילו לשיירים.
זו מדינה זבת חלב חמוץ ודבש מר.
היו זמנים רחוקים שבהם היה צריך לחפש ולבדוק ולבלוש כדג כדי לגלות פרשת שחיתות "ראויה לשמה". היום פזורות הפרשות בכל הגופים הציבוריים במדינה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. סדום סיטי.
עמותת אומ"ץ למען מינהל תקין וטוהר מידות שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, מקבלת בכל שבוע לטיפולה עשרות פרשות שחיתות חדשות והזרם הולך וגואה.
אני מדוע היטב לכך ששורש הרעה החולה נעוץ במנהיגים הפוליטיים מכל המפלגות שחדלו מזמן להיות דוגמא אישית. לא אלה מפלגת השלטון שמבצעים את העבירות בפועל ומנסים להעביר תחיקה שתכשיר מינויים פוליטיים ושל חברות חברי מרכז מפלגה בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ולא אלה ממפלגות האופוזיציה שמסתפקים בקול ענות חלושה או שותקים שתיקה שאפילו הכבשים בחוותו של ראש הממשלה אריאל שרון לא יכולים להרשות זאת לעצמם.
לא התפלאתי לקרוא את תשובתו של שר הביטחון, שאול מופז. כאשר נשאל על השחיתות שבה נחשד ראש הממשלה, השיב: "אני עסוק בענייני ביטחון ואין לי זמן לחשוב על נושאים אחרים".
אבל שתיקת מפלגות השמאל והמרכז נוכח מעשי השחיתות של שרים וחברי כנסת מהליכוד, מקוממת. הן זכו ברבבות קולות בזכות מאבקן נגד השחיתות או התחייבותן להילחם בה. ההינתקות הפכה להיות תעודת ההכשר להמשך התפשטות המחלה הממארת של השחיתות.
ולבסוף: כדי שלא אצטייר כמתחסד או חלילה כטובל ושרץ תקשורתי בידו, אומר גלויות: השחיתות לא פסחה גם על התקשורת הישראלית ברמות שונות.
אני לא מדבר על עבירות אתיות שגרתיות של קבלות טובות הנאה קטנות, וצ'ופרים למיניהם, שכבר הפכו לנורמה, אלא למטבעות עוברות לעיתונאים סוחרים בתפקידים שונים בהם גם עיתונאים חוקרים תמורת שירותים גלויים וסמויים.
זאת ועוד: מניעת והצנעת והמשך הפרסומים על מעשי שחיתות ברמות גבוהות שבהם חשודים כמה ממנהיגי המדינה, ובראשם ראש הממשלה, מנימוקים מדיניים או ביטחוניים, היא תופעה בלתי נסלחת.
מועצת העיתונות המקרטעת הנתונה בשנתיים האחרונות במאבקי כוח פנימיים חריפים בין נציגי הציבור לבין המו"לים והעיתונאים שמשתפים ביניהם פעולה, כל גוף מהאינטרסים שלו חדלה מזמן למלא את יעדה והפכה לחותמת גומי בלתי שמישה.
צר היה לי לשמוע את דבריו של הפרשן, אמנון אברמוביץ, מערוץ 2, ידיד אישי שלי, שתמך בטיוח הפרסומים בתקשורת על מעשי השחיתות הללו וטען שצריך להחזיק בשרון כמו באתרוג יקר ערך עד לפינוי.
אברמוביץ וחבריו לא ניסו מעולם למצוא סימוכין להערכת גורמים שונים שטוענים כי הפינוי הוא בעצם ספין מתוחכם של שרון, כדי להיחלץ מהביצה המסואבת שהוא ובניו שקעו בה עד צוואר.
הפינוי של מתיישבי גוש קטיף וכמה מאחזים בשומרון יצא אולי לפועל, אבל את הרקב שדבק במדינה אי אפשר יהיה כבר לפנות.
כל המדינה היא כבר מזבלה של שחיתות מהולה באלימות. כיצד ניתן להגדיר אותה לקראת יום העצמאות הבא עלינו לרעה אם לא נעצור על-פי התהום?
כל דאלים גבר וכל דמושחת זכה.
