יצחק רבין, הקופירייטר של המדינה, טבע את מטבע הלשון האלמותי: "הפודל של פרס". הוא הגדיר כך את יוסי ביילין. לו היה יצחק רבין חי עמנו היום, קרוב לוודאי שהיה מגדיר את אהוד אולמרט: "הפודל של שרון". מדובר במי שלא ניתן להגדירו אלא כמשענת קנה רצוץ לצידו של ראש הממשלה.
בפרפראזה על "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן היינו עדים במוצאי שבת (14.05.05) ל"מצג האיוולת", ראיון שנתן אהוד אולמרט, ממלא-מקום ראש הממשלה, לדנה וייס מן הערוץ השני, במסגרת תוכנית "הקבינט". כבר זמן רב שלא ניתן זמן מסך רב כל כך למלים רבות כל כך, שרובן ככולן השתלחות שלוחת רסן של מרואיין ביריב פוליטי. במקרה הנדון: של אולמרט בשר האוצר, בנימין נתניהו. למרות קולו הסמכותי וביטחונו העצמי לא הצליח אולמרט להבהיר לצופים או לצוות התוכנית מה ברצונו לומר, לבד מקיתונות רעל על שר האוצר. גם כאשר ניסו אנשי צוות התוכנית לנתב את אולמרט לנתיב של שפיות, הדבר לא עלה בידם. הם הגיעו למסקנה שאולמרט הוא אמנם סוס מרכזי בעגלתו של ראש הממשלה שרון, אבל תפקידו העיקרי הוא לשכב עבורו על הגדר.
אין זו הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה, שבה מנסה אולמרט לפגוע בנתניהו. זכורה לשימצה התבטאותו במהלך מערכת הבחירות בשנת 1999, שבה קבע כי "ברק לא יחלק את ירושלים". התחזית התבדתה כמובן במהלך כהונתו הקצרה של אהוד ברק כראש ממשלה. באמירה זו, בעיצומה של התמודדות קשה בין בנימין נתניהו לבין אהוד ברק, ניסה אולמרט להכשיל את המועמד מטעם הליכוד, נתניהו. לא ניתן להסביר מעשה זה אלא ברצון להפיל מועמד מוכשר ממנו, ולו גם במחיר תבוסת מפלגתו, באופן שיסולק מתחרה פוטנציאלי מדרכו - כך האמין - ללשכת ראש הממשלה.
כיום, עתידו של אולמרט כבר מאחוריו. בשלהי חייו הפוליטיים כל תפקידו מסתכם בכך שהוא "הפודל של שרון": הוא שוכב עבורו על הגדר, תוקף את נתניהו מטעם אדונו, מפריח בלוני ניסוי מטעמו. הוא מתייצב על כל במה רמה ומול כל מיקרופון רענן במטרה לשווק את "התוכנית" שלא ניתן לשווקה - "ההינתקות". מוטיבציה פוליטית כבר לא יכולה להיות לו, לאחר שאפסו סיכוייו להיות חבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת הבאה, ולו בעשירייה הרביעית כמו בכנסת הנוכחית. בצר לו הוא מטריח את הצופים ואת צוות התוכנית בהגיגיו התמוהים.
נשאלת השאלה: מה ההיגיון התקשורתי במתן זמן מסך למי שאינו יכול לחדש לצופים מאומה?
