לאחרונה התבשרנו בחדשות שבכירים בעבודה הכריזו שאחרי ההינתקות תצטרך מפלגתו ליצור סדר יום חברתי כלכלי ולהתמודד עם תקציב המדינה.
ח"כ רמון, טקטיקן פוליטי, מצא למפלגת העבודה אג'נדה שבזכותה, לדעתו, היא תשוב לשלטון. איפה הוא היה עד היום? למה מחר ולא אתמול?
אפשר להגיד בבטחה - אין ולא היתה להם משנה חברתית. לא למפלגת העבודה, לא לעם אחד ולא למרצ- יחד! אין בישראל סוציאל- דמוקרטיה כי השמאל כמו מפלגות הימין שיעבד אותנו למיליטריזם הציוני- לאג'נדה הבטחונית.
אין בישראל אלטרנטיבה חברתית, כי מפלגות השמאל הציוני, כמו רוב סיעות הבית, הן בסך הכל צל חיוור של הליכוד, (מפלגה ללא חזון אבל עם הרבה חברי מרכז רעבים) וכל השאר הן סיעות סקטוריאליות.
אין אלטרנטיבה, משום שבעבור תוכנית מפוקפקת מבחינה ביטחונית ומדינית, ששמה הינתקות, משתף השמאל פעולה עם ההתדרדרות החברתית כלכלית. שבעבור זיק עלוב של תקווה מדינית מידי אדריכל הכיבוש שמודיע כי לא תהיה עוד הינתקות, אפשר להמשיך לסבול את רמיסת שלטון החוק והתערערות הדמוקרטיה.
אין אלטרנטיבה משום שבמפלגות השמאל החליפו את משיח בן דוד במשיח ששמו שלום ומאמינים שכשיבוא הכל יסתדר מאליו.
השמאל לא ראוי כי לא השכיל ליצור שיח אחר, חברתי- כלכלי של צדק חברתי, של מוסר, של מנהיגות, שיח על הישגים ארוכי טווח.
הוא לא ראוי כי בעבור נזיד עדשים מכר את עם ישראל ושיתף פעולה עם פירוק הסולידריות החברתית במדינת ישראל.
הוא לא ראוי, כי הוא תורם להתמוטטות שלטון החוק, לשפלות המוסר הציבורי, לעיוות סדר העדיפויות הלאומי ולהמאסת הדמוקרטיה הישראלית על אזרחיה.
בישראל יותר אזרחים נפגעים מתאונות דרכים (כ-500 הרוגים בשנה וכ-160 אלף פצועים קשה מאז קום המדינה, על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ומסרטן (23 אלף חולים מצטרפים מידי שנה) מאשר במלחמות. אבל אף אחד לא חושב להציע על כך אי אמון בממשלה.
אסור היה לשמאל לתמוך בתקציב הממשלה אפילו במחיר נפילתו של שרון והליכה לבחירות. אם אין לממשלה רוב לתקציב, הרי שאין לה זכות קיום ולכן גם אין מקום לתוכנית ההינתקות.
ההינתקות אינה העיקר והיא גם לא תוביל אותנו לעתיד בטוח שהרי ראש הממשלה כבר הודיע שלא תהיה עוד הינתקות.
גם אם היתה קמה ממשלה ימנית יותר, כל ראש ממשלה שיבחר יאלץ להתמודד עם העובדה ששרון, גנרל הכיבוש, הפך את ישראל למדינה ה-51 של אמריקה. אפילו ביבי כבר הוכיח שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם וכי אם נרצה או לא, במקודם או במאוחר, נצטרך לצאת מהשטחים!
החברה הישראלית חייבת למצוא מתוכה מנהיגות חברתית שתייצר שיח חברתי חדש שנשען על אנושיות ולא על מיליטריזם, מנהיגות שרואה בשלום ערך חשוב אך לא יחיד, שמקדשת חיי אדם לא על- פי נתוני רייטינג, מנהיגות שתחייה את אתוס מדינת הרווחה (כפי שהוא מתקיים בסקנדינביה) ושתעמוד בנגף השחיתות.
