נציגי ישראל בביקור באושוויץ אמרו שוב, כי אילו היתה מדינת ישראל חזקה בתקופת היטלר ימ"ש, לא היתה שואה. אך האם היתה קמה בכלל מדינת ישראל לולי השואה? האם אין כאן היפוך סיבה ומסובב?
עלינו לברר מה משמעות "השואה לא היתה מתחוללת".
ראשית, נניח שגרמניה נוקטת במדיניות אנטישמית, אך לא מחוללת ג'נוסייד. בהקשר זה, קודם שנמשיך, יש להזכיר את עניין עלייה ב' וביקור אייכמן בפלשתינה ב-1937, פרשה כמעט לא ידועה (הניזכרת בין היתר בספרה של חנה ארנדט "הבנליות של הרשע").
כך, נציגים ציוניים מפלשתינה נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמניה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמניה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.
חשוב להדגיש כאן כי האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מא"י, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והזמינוהו לבוא לא"י שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, והוא קיבל הרשאה מברלין לערוך את הביקור בטריטוריה הנמצאת תחת שלטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן, אכן ביקר אייכמן בא"י, טיפס על הר הכרמל, ביקר במספר קיבוצים בהדרכת מארחיו, כל זאת בחסות ה"הגנה". אך תוך זמן קצר השלטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלשתינה. והרי בריטניה היתה אז ביחסים סבירים עם גרמניה, כך שהגרוש הוא על רקע:
1) חשש הבריטים מחרחור מדנים איזורי של גרמניה כנגד בריטניה, ותמיכת גרמניה בציונות.
2) ובעיקר, חשש בריטניה מהתגברות זרם ההגירה היהודית לפלשתינה. וכללית, התססת יהודי א"י כנגד בריטנייה, ואולי גם התססה נוספת של ערביי פלשתינה כנגד בריטניה (כפי שהיתה מדיניות החוץ הגרמנית ביחס למצרים ועירק).
כך, גם לקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.
מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דוח שלילי, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר ש"כאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני". וסיפר כי עולי גרמניה נעשקו על-ידי מוכרי קרקעות שהיקפיצו למעלה את המחירים ועל-ידי הבנקים וספסרים שונים, וכי "בכל פינה בא"י ממוקם בנק". כך, ניתן לאמר, בהחלט ניתן להניח כאפשרות "קיום ביחד" ברייך השלישי של גישה אנטישמית ארסית, בצד עידוד הגירת יהודים לפלשתינה למשל, אך לא בהכרח ג'נוסייד.
ונמשיך:
בסוף חייו היצר היטלר באוזני המקורבים לו על שלא נקט במדיניות פעילה של תמיכה בערביי המזרח התיכון, ונתן במקום זאת למוסוליני, להציב עצמו כ"מגן האיסלם".
אם כן, נניח שהנאציזם אינו נוקט במדיניות ג'נוסייד, אלא ממשיך לדגול ב"יהודים - לכו לפלשתינה". ומאמין שדבר זה יתממש במידה זאת או אחרת בעתיד.
ובכן ההנחה היא: יש מלחמת עולם. אין ג'נוסייד שיטתי של יהודים.
יהודי מזרח אירופה מובאים איפוא לריכוזי אוכלוסייה יהודית בפולין, באוקראינה, בחלקים הכבושים ברוסיה, בהונגריה, רומניה. זוהי האוכלוסיה המועמדת לגרוש ("יישוב מחדש"...) לפלשתינה, למדגסקר, לארץ האש בארגנטינה.
התעמולה הנאצית מצליפה בבריטניה על "בוגדנותה הידועה" ועל כך שאינה מאפשרת הגירה יהודית לפלשתינה. "אם הם אוהבים כל כך את היהודים, מדוע בריטניה הסתלקה מהצהרת בלפור? אולי הם רוצים שנישלח לאיים הבריטיים את יהודינו החמודים"? מלגלג היטלר ברייכסטאג לקול צחוקם של הצירים.
במקביל, גובר הלחץ הערבי על בריטניה לא לאפשר הגירה יהודית. "אחרת יתקומם העולם הערבי והמוסלמי כולו כנגד המערב" מכריז אבן-סעוד מלך סעודיה בפגישה עם רוזוולט.
אוניות נושאות יהודים ששולחת גרמנייה לא"י, נעצרות על-ידי משחתות בריטיות באיזור מלטה, ונשלחות חזרה לאירופה, תוך איומי הטבעה. "הגרמנים השתלטו על חלקים מאירופה, ומנסים גם לשלוח מאחזים למזרח התיכון ולבחוש שם בקלחת" מכריז צ'רצ'יל בפרלמנט. "בריטניה נחושה לא לאפשר להר היטלר לנהל עבורה את העניינים. היהודים הם תחת אחריותם ואחריותם בלבד".
המלחמה מסתיימת בניצחון בנות הברית. הסופר היהודי בעל המעמד הרם אילייה אהרנבורג מכריז, זמן מה אחר הניצחון, כי פראותו של הפאשיזם הוכיחה כי הפתרון לבעיות היהודים הוא במסגרת המולדת הסוציאליסטית הגדולה. "אחינו היהודים בפולין, בהונגריה, רומניה, בולגריה, צ'כוסלובקייה, יצטרפו וישתלבו תוך זמן קצר, יחד עם עם אחיהם בבריה"מ, בבנייה האדירה הסוציאליסטית. לחיי ניצחון הסוציאליזם באירופה. לחיי סטלין שיגשים את מלוא התקוות של ההמונים המדוכאים ברחבי היבשת".
ראש הוועד היהודי האנטי פאשיסטי, השחקן הדגול מיכולס, מצהיר בראיון מובלט ב"פרבדה", "כי אמנם היו מחשבות שהעלו גורמים ריאקציונים, על מולדת יהודית בחצי האי קרים, אך המלחמה הזאת הוכיחה ללא כל ספק, כי הבעיה היהודית נוצרה על-ידי השתוללות כוחות הלאומנות, הקפיטליזם והפאשיזם החשוכים ביותר, וכל בעיה תמצא את פתרונה במסגרת בניית הסוציאליזם בחברתנו המתקדמת".
מבחינת הציונות, הדברים הולכים ומסתבכים, עקב הדוחות הבלתי פוסקים ששולח ה-CIA לנשיא טרומן על כך שהיהודים בשטחי מזרח אירופה הם הגורם הראשוני במעלה לחתרנות קומוניסטית, ולנפילתם של ארצות אלו בידי סטלין.
כאשר הציונות מנסה לקדם הכרזת ריבונות יהודית בפלשתינה ב-1948, מוזהר הנשיא בפני הקמת "רפובליקה סוציאליסטית" נוספת, הפעם במזרח התיכון, בפלשתינה, על-ידי סטלין.
ההגירה היהודית המועטת לא"י ניבלמת עתה ביד ברזל על-ידי בריטניה. "אין שום צורך מיוחד בהקמת בית לאומי ניפרד ליהודים, דבר שיצית אש במזרח התיכון. צריך למצוא בפלשתינה הסדר פדרטיבי", קובע ראש הממשלה מטעם הלייבור קלמנט אטלי בפגישה עם טרומן בבית הלבן.
גם בקרב היהודים בפלשתינה-א"י לא מתעורר אותו זעם קדוש שהיה מתעורר אילו התחוללה, חלילה שואה כלשהי באירופה, זעם קדוש ואיום, שבראשו, אילו קרה הגרוע מכל, היו מתייצבים אנשי רוח באמירות מזעזעות עד העצמות, כמו אבא קובנר ואלתרמן. אותו זעם קדוש שאילו אכן, היתה כוס התרעלה הנוראה מכל עוברת על העם היהודי, היה ניחת במלוא כובד זעמו על ערביי א"י.
