לפני מספר ימים דן בג"צ בעתירה של תנועת "גדר לחיים" המבקשת להסיר את המכשולים מפני המשך הקמת גדר ההפרדה, מכשולים הנובעים לטענת "גדר לחיים" מאימת הבג"צ ומאימת צוויו אשר בגינם התעכבת הבנייה באזורים מסוימים.
ב"כ העותרים הרחיק קצת לכת וטען, כי השופטים נוטלים על עצמם את האחריות לתוצאותיו של הפיגוע הבא. על כך אמר כבוד השופט וסגן הנשיא לב"כ העותרים: "אדוני צריך ללכת לפסיכיאטר".
אנחנו לא מורי הדור, ולא נלמד את בכירי שופטינו הלכות של בני אדם, אך יורשה לנו לבטא שאט-הנפש מביטויים כאלה המושמעים ע"י בכירי שלטון, בייחוד שופטים ובייחוד-בייחוד – שופטי בית המשפט העליון.
ומכאן לגופו של עניין.
לא קראתי את כתבי הטענות, ו/או את פרוטוקול הדיון ו/או את החלטת השופטים אך מהמעט המצוטט בעיתונות, למד אני כי תנועת "גדר לחיים" ביקשה בפועל כי בית המשפט יבטל את צוויו – יסיר את אימת הצווים הקיימים מכתפי האחראים על הגדר על מנת שניתן יהיה להשלימה, כך שנקשה עוד יותר על אלה המייחלים להשמידנו מלבצע את זממם.
שאלת העתירה לבג"צ נגד החלטות שיפוטיות, נדונה בפרטים בעתירה המוכרת לי אישית (בג"צ 6654/98 הלפרין אפרים ואחרים נ' פקיד הבחירות לעיריית הרצליה). בעתירה זו פניתי לבית המשפט העליון, על-מנת שיבטל החלטה סופית של בית המשפט המחוזי, אשר אישר את החלטת פקיד הבחירות לפסול רשימת מתמודדים למועצת העיר הרצליה, בשל תיקוני טיפקס ברשימת המועמדים.
העתירה נדחתה לצערי, אך לשמחתי היא שימשה בסיס להבהרה חד שמעית של בית המשפט העליון (כבוד הנשיא ברק, וכבוד השופטים השופט חשין והשופט אור, בפסק דינו של כבוד השופט אור – פה אחד) לגבי סמכותו של בג"צ להתערב ולשנות החלטות שיפוטיות, אפילו החלטות סופיות, אפילו תמו כל הליכי הערעור על-פי חוק (כפי שהבהיר פסק הדין מדובר בסמכות אשר תופעל במשורה רק במקרי קצה).
מסעיף 8 לפסק הדין (ציטוט)
"[355] עם זאת, צויין באותן פרשות, כי בית המשפט מוסמך להוציא צווים גם כנגד ערכאות שיפוטיות אשר חוק יסוד: השפיטה מדבר בהן, וזאת מכוח סעיף 15(ג) לחוק היסוד האמור. ביחס לשיקול הדעת הפעלת הסמכות האמורה, נפסק כי מדובר ב "... במקרים חריגים ונדירים ומחמת עילות מצומצמות ביותר. עיקרי אותן עילות: חריגה מסמכות או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי" [דברי חברי השופט חשין בענין כרמקס הנ"ל, בפיסקה 8 לפסק הדין, א.ה.].
היסוד החוקי/חוקתי להחלטה הוא סעיף 15 (ג) לחוק יסוד השפיטה האומר: "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".
ולאיזה בית משפט יש סמכות לבטל או לפחות לדון מחדש בצווי בג"צ אשר יש החושבים שקיומם מסכן חיים? לאף בית משפט אחר, ומכאן שהסמכות לדון בנושאים כאלה ניתנה לבג"צ בלבד.
ייתכן שתנועת "גדר לחיים" לא בחרה בהליך הנכון, אך בית המשפט, בייחוד בית המשפט העליון, בייחוד בייחוד בשבתו כבג"צ לא אמור לשפוט את ההליך בהם נוקטים העותרים, או את שיטת הפעולה שלהם – אלא לשקול ולשפוט את מהות בקשתם, הבקשה שלא לסכן חיים לשווא, הבקשה ליצור סביבת קבלת החלטות אשר בית המשפט מעורב בה עד הצוואר, סביבה המקפיאה את המצב הקיים, ואשר התערבות חוזרת של בית המשפט העליון בה תאפשר אולי את המשך הקמת הגדר, אשר לאמונת העותרים מצילה חיים רבים.
קשה לגוף לדון בביקורת על עצמו, אך זוהי הגדלות לה אנו מצפים משופטים, ובייחוד משופטי בית המשפט העליון.
אנו מצפים שידעו לצאת מתוך גופם, אנו מצפים שישפטו ביושר, בתום לב, ובמקצועיות גם את עצמם וגם את החלטותיהם, כאילו ההחלטות התקבלו ע"י גורמים אחרים.
תגובות השופטים באותו הרכב, כולן, מאד-מאד מאכזבות, ועל כולם "עולה" התייחסותו של כבוד השופט חשין, התייחסות בוטה ומעליבה – התייחסות שגויה גם משפטית גם אנושית.
