מטרת הארגון איננה סיום הכיבוש הישראלי לשם הקמת שתי מדינות אלא המטרה היא להביא לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית. הארגון פועל לדמוניזציה ודה-לגיטימציה של מדינת היהודים ע"י חצאי אמת, שקרים ושיפוץ ההיסטוריה.
עומר ברגותי נולד בקטר ב-1964 אך גדל במצרים. יש גירסה הטוענת שמוצאה של משפחתו הוא מערב הסעודית. הוא היגר לרמאללה כאדם בוגר והחל בפעילות לארגון חרם בינלאומי נגד ישראל. עומר הוא חבר ועדת ההיגוי של המערכה הפלשתינית לחרם אקדמי ותרבותי נגד ישראל ה- PCABI. הוא גם נמנה על מייסדי הארגון Boycott Divestment and Sanctions. הארגון הוקם ברשות הפלשתינית ב-2007 והצהיר על 3 מטרות:
- סוף ל"כיבוש וקולוניזציה של אדמות ערביות", וכמו-כן "הריסה של החומה".
- הכרה ישראלית של "הזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים-הפלשתינים של ישראל, עד כדי שוויון מלא".
- כיבוד, הגנה וקידום "זכויות הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם, כפי שהוחלט בהחלטת האו"ם 194 לכאורה, הארגון פועל למען סיום הכיבוש הישראלי. אבל, מהצהרות של עומר ברגותי מתברר שמטרת הארגון איננה סיום הכיבוש הישראלי לשם הקמת 2 מדינות אלא המטרה היא להביא לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית. הארגון פועל לדה- לגיטימציה של מדינת היהודים ע"י שיפוץ ההיסטוריה באמצעות שקרים כדי לשלול מהיהודים כל קשר היסטורי למולדתם ארץ ישראל וע"י הפצת השקר שהארץ היא ארצם של הערבים/ פלשתינים שנגזלה ע"י היהודים. הדרישה ל"זכות השיבה" נועדה לישב את הפליטים הפלשתינים במדינת ישראל וכך להפוך את היהודים למיעוט ואת מדינתם למדינה פלשתינית.
עומר עוסק במתן הרצאות בקמפוסים ברחבי העולם בהם הוא בונה את מערכת השקרים והעלילות נגד ישראל על-מנת להביא לדה- לגיטימציה של מדינת היהודים. בין שאר השקרים שהוא מספר על ישראל הוא מפיץ את השקר שישראל מבצעת "רצח עם" בעם הפלשתיני ע"י זיהום אספקת המים, שישראל היא מדינת אפרטהייד שחוקקה חוקים המונעים מלא- יהודים להגיש מועמדות למשרדי ממשלה, ומקשים על לא- יהודים לקבל שירותי בריאות. הוא גם מעליל על ישראל שהיא מבצעת טיהור אתני במטרה ליהד את המדינה כליל.
שני הנושאים העיקריים בהם עוסק הארגון הם: ישראל היא מדינת אפרטהייד והחומה היא אחד הביטויים לה מאבק נגד הכיבוש.
השקר הגדול: "אפרטהייד בישראל" כריסטין וויליאמס פירסמה ב-12 למרס 2012 מאמר בכתב העת "סטונאג' אינסטיטיוט" תחת הכותרת: The Big Lie:"Israel Apartheid" / Christine Williams
והרי עיקרי הדברים: בישראל, כותבת וויליאמס, אין אפרטהייד. לעומת זאת, בעולם המוסלמי קיים אפרטהייד לגבי נשים, ומוסקסואלים, פלשתינים ולא- מוסלמים.
בקמפוסים של קנדה, כותבת וויליאמס מתקיים "שבוע האפרטהייד נגד ישראל". (הערת העורך: גם באירופה ובארה"ב). שר ההגירה הקנדי ג'ייסון קנדי, כותבת וויליאמס, קבע שהאירוע הוא אנטישמי והאשים את מארגניו בשימוש " בכיסוי של חופש אקדמי כדי לעשות דמוניזציה ודה- לגיטימציה לישראל", ולתאר אותה כגזענית. השר התקומם נגד האשמת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בגזענות בשעה שהמארגנים מתעלמים לחלוטין ממעשי הטבח של אסד בסוריה ומפעולות הדיכוי של זכויות אדם בסיסיות בארצות המזרח התיכון.
שבוע האפרטהייד נגד ישראל, כותבת וויליאמס, החל ב-2005, כאשר ישראל הואשמה שהיא נוהגת בפלשתינים כמו דרום אפריקה בשחורים, והארגון הקורא לחרם וסנקציות נגד ישראל החל בפעילותו. למעשה, האשמת ישראל באפרטהייד וגזענות החלה עוד בוועידת דרבן ה-1 ב-2001.
מטרת שבוע האפרטהייד, קובעת וויליאמס, היא להביא לדה- לגיטימציה של ישראל והציונות. האסטרטגיה של התנועה הלאומית הפלשתינית, הנאבקת נגד ישראל והעם היהודי, באה לידי ביטוי כבר במלחה"ע השנייה, כאשר המופתי של ירושלים שיתף פעולה עם היטלר ו
אדולף אייכמן.
בשבוע האפרטהייד, קרא סטודנט פלשתיני לחבריו, להטריד, להציק ולהתנכל לסטודנטים יהודים. המארגנים גם קוראים לחרם וסנקציות נגד ישראל. וויליאמס מדגישה, שהמארגנים אינם אומרים דבר על המטרה האמיתית של כל הפעילות, כפי שהיא באה לידי ביטוי, באמנות של החמאס ושל הרשות הפלשתינית, דהיינו, הקריאה לחיסולה של מדינת היהודים..
עוד לפני הקמתה של ישראל גילתה התנועה הציונית רגישות לזכויות אדם, ומחויבות זאת, כותבת וויליאמס, באה לידי ביטוי לאחר הקמתה של ישראל, בהענקת אזרחות מלאה לערביי ישראל, הכוללת את זכות הבחירה לכנסת והתרת פעילותן של מפלגות ערביות. ערבים ישראלים הם חברי כנסת, שופטים, אפילו בביה"מ העליון, והם מכהנים בתפקידים דיפלומטיים, באוניברסיטאות ובבתי חולים. כל הזכויות הללו נשללו בדרום אפריקה משחורים, שלא נחשבו כלל לאזרחים, למרות היותם רוב במדינה.
התנועה הלאומית הפלשתינית והחמאס שואפים לחסל את ישראל. זה החל ב-1947 ונמשך ב-1967.הכיבוש הוא תוצאה של שאיפת החיסול של ישראל בהתקפה עלייה של מדינות ערב ב-1967. ישראל, שגודלה אינו עולה על זה של האי וונקובר, נאלצת כל השנים להתמודד עם הטרור הפלשתיני. הגדר הוקמה כדי לעצור את הטרור הפלשתיני מלרצוח אזרחים ישראלים. ישראל נתונה גם לירי בלתי פוסק של רקטות על אזרחיה. ובשנים האחרונות היא גם מאויימת ע"י אירן המאיימת ברצח עם על ישראל.
ישראל, כותבת וויליאמס, אף נוכתה, לאחרונה, ע"י השופט ריצארד גולדסטון מהאשמות של ועדת האו"ם שהוא עמד בראשה בנוגע לעזה. תחת הכיבוש הישראלי, כותבת וויליאמס, יש צמיחה כלכלית של 4% בגדה המערבית לעומת 3% בלבד בארה"ב. בעזה הצמיחה מגיעה ל-28% . ישראל מעבירה יומיום מיגוון רחב של סחורות לעזה והשקיעה למעלה מ-50 מיליון שקלים, שהם 10 מיליון דולר, בהכשרת מעברי הגבול בין ישראל לעזה, להעברת הסחורות. ההסגר על עזה, כותבת וויליאמס נובע אך ורק מצורכי הביטחון של ישראל, לא מגזענות.
וויאמס קוראת לתומכי המאבק נגד ה"אפרטהייד בישראל" להאבק נגד החמאס הקורא לחיסולה של מדינת היהודים ואחראי לפגיעות בזכויות האדם של תושבי עזה.
המנהיג הליברלי הקנדי בוב ריי הוקיע את "שבוע האפרטהייד נגד ישראל" תוך התעלמות מוחלטת מהפרה בוטה של זכויות אדם בסוריה ובאירן.
ולסיום המאמר חוזרת וויליאמס לתיאור תופעות האפרטהייד והפגיעה בזכויות אדם במדינות ערב נגד נשים, הומויים, שחורים ופלשתינים:
שר ההגירה הקנדי ג'ייסון קנדי, כותבת וויליאמס, קבע שהאירוע הוא אנטישמי והאשים את מארגניו בשימוש " בכיסוי של חופש אקדמי כדי לעשות דמוניזציה ודה-לגיטימציה לישראל", ולתאר אותה כגזענית.
השר התקומם נגד האשמת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בגזענות בשעה שהמארגנים מתעלמים לחלוטין ממעשי הטבח של אסד בסוריה ומפעולות הדיכוי של זכויות אדם בסיסיות בארצות המזרח התיכון. המאמר מסתיים בהכרזתו של שר ההגירה הקנדי, ג'סון קנדי, שדיון אמיתי נמנע "בשל שנאה, חוסר סובלנות ויצירת אווירה מורעלת," ולהרעלת האווירה ולהטרדה אין מקום בקמפוסים של חברות מערביות.
על המאבק כביכול נגד הכיבוש במאמר ניפרד.
