שלום לכולם, קוראים לי מור, אני בחורה רגילה, עשיתי צבא, אפילו הייתי בקבע ולפני פחות משבוע חזרתי מהטיול הגדול בהודו, אז הינה אני פה...חזרתי לארץ...מה עכשיו???
8 חודשים ראיתי עולם אחר, ומה למדתי???
אני יכולה ללכת ללמוד ולעשות תואר, אבל זה לא יבטיח לי לא אושר ולא עושר, לא בריאות ולא הצלחה, כיוון שעד שאני אסיים את הלימודים הכל יכול לקרות.
האם רק אני מרגישה שאנשים מעסיקים את עצמם בעבודה ובבני המין השני רק כדי לא לחשוב באמת, רק כדי לא לפחד?
מה המדינה יכולה להציע לדור הצעיר עכשיו, לגיל שלי כשעכשיו בפעם ה-1 בחיים אנו עומדים ברשות עצמנו וגם זה נכון באופן חלקי עד אפסי, הרי אני עדיין גרה בבית ההורים, עדיין עוזרים בתשלומים ויעזרו במימון הלימודים, כלומר אני עדיין חייבת דין וחשבון. אפילו עצמאות המדינה לא יכולה לאפשר לי.
אני לא אדבר בשם דור שלם אלא בשם עצמי, אני מרגישה אבודה, אני מרגישה חסרת כיוון, אני יודעת שיש מעבר לעבודה ואהבה, יש דברים שמעבר לאנושיות. הבעיה שהרוחניות כל-כך התמסחרה שהיא נהפכה להיות על סף הקיטש ואנשים שוכחים שקיטש זאת אמת - אמת שחוקה ולא מעניינת מרוב שימוש אבל עדיין אמת.
נגיד והכל יהיה בסדר, יהיה שלום, הכלכלה תצמח, יהיו פחות מובטלים, אני אהיה אחרי התואר ותהיה לי דירה. מה אז.... טוב אז יש לי דירה, אולי גם חבר, מה אז...
אלו החיים - זאת תמצית האושר? זאת משמעות החיים?
