השמאלן המצוי נראה בדיוק כמוך הימני המצוי. הוא חף מכל מאפיינים חיצוניים: חסר זנב, וגם אוזניים ארוכות אין לו. הוא יכול להיות בן משפחתך הקרוב ביותר, חברך מילדות, או השכן שממול. היות והוא כמעט עצמך ובשרך, דעותיו משגעות אותך, ולכן נואשת זה מכבר מלהיסחף לוויכוחים פוליטיים עמו.
להלן קוים לדמותו,ועיקרי האני מאמין שלו:
1967 - השנה בה החל הקונפליקט: השמאלן המצוי מאמין כי הסכסוך עם הפלשתינים ראשיתו בשנת-1967, במלחמת ששת הימים. כל שקדם לתאריך הזה הוא בבחינת פרה-היסטוריה, תקופה קדומה המעניינת רק את הגיאולוגים.
הנודניקים, המזכירים את פרעות חברון משנת 1929, כשפורעים ערבים רצחו כ-70 יהודים חסרי ישע, אינם אלא טרחנים וישישים סניליים.
הס מלהזכיר את מאורעות 1936-1939, פרעות בהם נטבחו מאות יהודים. 6,000 חללי מלחמת השחרור, גם הם נכללים באותה תקופה פרה-היסטורית טרום קונפליקט.
כידוע, הניצחון במלחמת הקוממיות לא איפשר מנוחה על זרי הדפנה, רצח היהודים נמשך. שנות ה-50 היו ימי הפידאיון (החמאס של אותם ימים), כשנרצחו למעלה מ-1,000 אזרחים. מכוניות שעלו לירושלים הותקפו בשעות הלילה ונאלצו להגיע לבירה בשיירות.
בשנת 1964, התמסדו הרוצחים וייסדו את הארגון לשחרור פלשתין, אותו ארגון רצחני המקיז את דמנו עד היום. הכול התחיל כזכור, בימים הרחוקים של טרום קונפליקט!!!
הכיבוש אשם: השמאלן המצוי הוא אדם מאושר ושמח בחלקו. וכל כך למה? משום שהוא בטוח, כי לכל תחלואי המדינה, יש תרופת פלא שהיא "די לכיבוש". אם יפסק הכיבוש תיבלם מאליה ההשתוללות בכבישים, הסכינאות במועדונים, האבטלה, העוני, העבריינות, רמת החינוך תעלה ויתבטלו הפערים החברתיים.
אולם, מתעוררת השאלה מהו "כיבוש?" האם כיבושם משכבר הימים של יפו, חיפה, עכו, רמלה,נצרת, שיך-מוניס ועוד כ-450 יישובים ערביים במלחמת השחרור מוגדרים כ"כיבוש", או שמא הכיבוש של שנת 1967, שבא באיחור של 19 שנה, הוא "הכיבוש" במלוא מובן המילה?
מעניין שלפלשתינים אין כל התלבטויות בנושא הגדרתו של הכיבוש. הם מגדירים אותו חד משמעית, כמו במילון וקוראים לו גם "נכבה".הבידול לתאריכים הוא פטנט מבית מדרשו של השמאלן הישראלי המצוי.
פליטים: השמאלן המצוי מגדיר כפליטים רק את הפלשתינים שגורשו/ברחו מבתיהם במלחמת השחרור. אין כל משמעות לכך שמזה 57 שנים פליטותם מונצחת ברוב חרפה במחנות הפליטים הדחוסים ומשמשים פצצה מתקתקת נגד מדינת ישראל.
כשלעומתם, יותר ממיליון פליטים יהודים נטשו את בתיהם ורכושם במדינות ערב, ועלו חסרי כל לישראל. כאן הם נקלטו במחנות פליטים שכונו באותם ימים "מעברות". אולם, פליטותם לא שימשה כלי ניגוח פוליטי, נהפוך הוא: ישראל עשתה את כל המאמצים כדי שפליטותם תהייה זמנית ככל האפשר. פליטות זאת הייתה בתקופת האבן, לכן מצוקתם זניחה ואינה נחשבת, ואובדן רכושם נשכח.
הסכנה הדמוגרפית: השמאלן המצוי בטוח כי "הסכנה הדמוגרפית" מצויה רק מעברו המזרחי של ה"קו הירוק". בעוד שמיליון ורבע ערבים אזרחי ישראל, המגדירים את עצמם בגאווה כפלשתינים, ומתגוררים מעברו המערבי של אותו "קו ירוק", אינם מהווים כלל "סכנה דמוגרפית". המסקנה: כשנחזור ל"קו הירוק", תתבטל מאליה "הסכנה הדמוגרפית".
התיישבות והתנחלות: היות שכל מה שקדם ל-1967 הוא פרה היסטוריה, קל מאוד להבדיל בין שני סוגי ההתיישבות. הראשונה והלגיטימית היא זו שהוקמה על-ידי ממשלות ישראל לפני 1967 . השנייה והבלתי לגיטימית היא אותה התיישבות, שהוקמה אף היא בעקבות החלטה של ממשלות ישראל אך באיחור של 19 שנים ב-1967. כתוצאה מאותה אפליה תמוהה, כל מה שנבנה קודם 1967 מוגדר "התיישבות", וכל מה שאחריה מוגדר "התנחלות". למה? ככה! לשמאלן המצוי פתרונים.
בשל אותו כפל לשון תמוה, ההתנחלות היא מוקצה מחמת מיאוס-אם כל חטאת, תושביה אינם מתיישבים כשרים אלא מתנחלים טרפים (למרות שרובם חובשים כיפות) יש לעקרם מבתיהם בהזדמנות הראשונה, וטובה שעה אחת קודם. תעקור אותם ממקומם, תפתור את הקונפליקט... שלום על ישראל ועל ישמעאל.
שונא: השמאלן המצוי שונא את כל אלה שאינם בני מינו ושאינם משתייכים למיליה שלו. אלה שאינם חושבים כמוהו נחשבים בעיניו: עמי ארצות, פרימיטיבים, חסרי תרבות, משיחיסטים, נבערים, חלאות, מחרחרי מלחמה, קיצונים, אינפנטילים, מפגרים, פנטים, רדיקלים, חומניסטים, חלושי שכל, חסרי דעת, פונדמנטליסטים.
בעיני עצמו הוא נחשב: שפוי, אינטיליגנט, חכם, נבון, מפוקח, משכיל, נאור, רציונלי, קוסמופוליט, בן תרבות, פשרן, רואה את הנולד, אוהב אדם, ריאליסט.
בעיקר הוא שונא את המתנחלים חובשי הכיפות הסרוגות ואת הדוסים ככלל. לפלשתינים הוא רוחש הרבה אמפטיה ומבין את מצוקותיהם. למצוקות אחיו, הסובלים מפערים חברתיים חמורים ומשאר עניינים שוליים הוא מצקצק בלשונו. עיקר דאגתו נתונה ל"זקנה שבמסדרון", תמיד לפני הבחירות.
דמוקרט: השמאלן המצוי הוא דמוקרט חסר פשרות ולוחם ללא חת בכל שחיתות שלטונית. הוא עושה זאת בנחישות, אבל בתנאי שזאת תהיה ממשלה בה לא בחר, ובראשה יכהן ראש ממשלה מן הימין. אולם כאשר ראש ממשלה שכזה הופך במפתיע את עורו לשמאלן קנאי בתירוץ פתטי: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
השמאלן המצוי מוחא לו אז כפיים בהתלהבות, ומוחל לו על כל פשעי העבר: כמו הקמת עשרות התנחלויות, מלחמת לבנון, סברה ושתילה, בקורו המפורסם בהר הבית ועוד. הוא מוכן לסלוח לו על כל צעד בלתי דמוקרטי שיעשה, בלבד שיפעל בנחישות ליישום מדיניות השמאל. השמאלן המצוי מתעלם מצפצופו של ראש הממשלה על בוחריו, מהמעילה באמונם, מהמשאל שעשה בקרב חברי מפלגתו שאת תוצאותיו השליך לסל האשפה.
לראש ממשלה שכזה מותר לנהוג כדיקטאטור וכאבי אבות השחיתות, הוא יכול לפטר שרים המתנגדים למדיניותו ההפכפכה ולמנות את מלחכי פנכתו תחתם.
כשראש הממשלה הזה, הידוע כאב מסור לבניו, מגלה ברוב חוצפה שאינו יודע דבר על מעשי השחיתות של בניו היקרים, גם אז השמאלן המצוי אינו מודה שהפעם הוא הגדיש את הסאה. הוא מוצא עידוד בקהל עיתונאים ופרשנים מבית מדרשו הפוליטי, שהפכו מכלבי שמירה של הדמוקרטיה לפודלים מסורסים.
עוברים דירה: השמאלן המצוי לועג לתושבי גוש קטיף המתנגדים לעקירתם בכוח מבתיהם וטוען: "מה הם מייללים? הם בסך הכול עוברים דירה". הוא מסרב להבין כי אין להשוות בין החלפת דירה מרצון לבין עקירה מדירה בכוח. בדיוק כפי שאינה דומה התעלסות אוהבים לאונס אלים. כבעקירה כן האונס - שניהם אירועים טראומטיים קשים הראויים לכל האמפטיה שבעולם, ולא משנה כלל אם החלטת העקירה היא החלטה דמוקרטית לגיטימית.
פטריוט: השמאלן המצוי אוהב את ישראל בדיוק כמוך הימני המצוי. שניכם פטריוטים נאמנים הדורשים את טובת המדינה. אתם דומים לאותם הורים אוהבים המוכנים לעשות הכול למען ילדיהם. אולם הטרגדיה היא, שלכל אחד מהם יש דרך חינוכית משלו, הסותרת את זו של בן זוגו.
