מצער הדבר שהמדיה ככלל לא הצטרפה בהתלהבות למסע הטיהור.
בטוחני כי אתם מוצפים עצות. עם זאת, סבורני כי כחבר כנסת שהתנסה בנושאי נורמות וממשל, ייתכן ואוכל להועיל.
מסקנותי מעבודתי בכנסת ה-12 (1988-1992):
1) יותר משאשמים פרטים בהשחתת המידות, אשם מכניזם השלטון האנכרוניסטי בהשחתת הפרטים. לדוגמה, כשהתנגדתי למינוי יו"ר חרדי בראש ועדת הכספים, הובטחו לי הרים וגבעות פוליטיים ואישיים כדי להטות את הכף. סירבתי-אז הוחלפתי. כיו"ר הוועדה לאסטרטגיה חקלאית, פעלתי לביטול מועצות הייצור שהיו לאבן רחיים. מחד, הובטחו לי מיליונים אם אסכים לרדת מזה. מאידך, פנו לבג"צ בטענה שאני פועל כסגן שר ללא מינוי. הכל בהתאם לאינטרס הסקטוריאלי, לא האינטרס הלאומי. הוועדה כתבה דוח וגוועה. כעבור עשור מונתה ועדה חדשה.
2) מדינת ישראל, מדינת אמיגרנטים ממאה ארצות, רובן לא דמוקרטיות, החיה מתמיד באיום קיומי ומנסה להדביק את העולם המפותח, איננה יכולה להתנהל על-פי דגם השלטון הבריטי יחד עם בחירות יחסיות, עם קטעי חוק עברי, עם שאריות חוק עותומני ועם שני מגזרים, החרדי והערבי, שעליהם חלים כללי משחק שונים. כשבריטניה עצמה הייתה במלחמה, היא עברה למשטר חירום מהודק חגורה. משטר כשלנו הוא מלא פרצות הקוראות לגנבים והם לא מאחרים להתייצב.
3) עברנו מזמן את שלב "ניקוי האורווה". אי אפשר לכתוב חוקה מכובדת שתעבור בכנסת דהיום. יש לבנות מערכת שלטון דמוקרטי חדשה שלא תהיה אסופה של אלתורים. מערכת יציבה, רצינית, שוויונית, מונעת שינויים המיועדים לפתור בעיות דיומה על חשבון ניתוב הדרך אל יעדים לאומיים שהשגתם ארוכת טווח. רק אז תהייה רציפות בתכנון לזמן ארוך ובקבלת החלטות. שיטת הממשל הקיימת גרמה לפיחות קשה באיכות חברי הכנסת מבחירות לבחירות. יש בה, כמו בממשלה שהיא יולדת, "ג'מוסים" רבים (לא ג'ומז- חיים אורון) שאינם רוצים בייבוש הביצה כי טוב להם לפלש בה.
4) הכנסת מייצגת כיום אינטרסים שונים, לאו דווקא חופפים את טובת המדינה ואזרחיה. כפי שלמדנו מהעברת החוק לבחירה ישירה (ז"ל) של רה"מ - שעוות והוכשל בהמשך, אין ולא תהיה אפשרות להעביר שינוי שיטת הממשל בכנסת ללא יצירת לחץ חוץ-פרלמנטרי כבד ביותר.
אינני טוען, חס וחלילה, שאין לגשת מייד ליישום החוקים הקיימים כדי לעשות דין עם מושחתים, לשנות נורמות ולחזור לאתוס הציוני, אולם אני סובר שאם לא תותנע תנועה להשלטת משטר דמוקרטי יעיל, קריאתם המרשימה והמאוד בעתה של דנקנר ומרגלית תהיה לא מושלמת וקצרת חיים. אחרי כנס הרצלייה האחרון, ניסיתי, באי הצלחה רבה, להציע קואליציה של הסקטור העסקי הבכיר והאקדמיה לקידום המאמץ החוץ-פרלמנטרי. אני מופתע לטובה ורוצה לתלות תקוות במתקפת "מעעריב".
המלצתי היא כי מרגלית ודנקנר יתקשרו עם פרופ' יחזקאל דרור, חתן פרס ישראל בנושאי ממשל, ויבקשוהו להצטרף למאמציהם ברוח נושא הרצאתו, כמרכז צוות, בכנס הרצלייה משנת 2003. הוא, כרבים מהמתנגדים בעבר, השתכנע שישראל זקוקה למשטר נשיאותי.
