על שני בכירים בשרות המדינה נדבר היום.
נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, והממונה על השכר במשרד האוצר, יובל רכלבסקי
זה ממונה על ברז המינויים בשרות המדינה, וזה ממונה על ברז השכר המשולם לעובדי המדינה.
שניהם יחד, וכל אחד לחוד, מהווים את האדנים של מנהל שלטוני תקין. שניהם יושבים על ברזי ענק של משאבים – ודי שיירדמו רק לרגע, קופת המדינה מידלדלת, והשחיתות מרקיעה שחקים.
הבקרה האמיתית על השכר בשירות הציבורי קרמה עור וגידים רק בשנים האחרונות, בתקופת כהונתו של יובל רכלבסקי. בכל שנה מתפרסם דוח מפורט על רמת השכר בגופי הממשלה ובגופי הסמך, מתפרסמים השמות של גזלני הקופה הציבורית, הציבור מוקיע ומבקר אותם, ואותם מוסדות נגדם יש לאוצר שיניים של ממש – מוחזרים הסכומים לקופת האוצר.
משרד הממונה על השכר באוצר מנסה בהתמדה להרחיב את קבוצת העובדים המבוקרת על ידו, וכולנו זוכרים את המשבר עם עובדי בנק ישראל החוצפנים, אשר סירבו לקבל על עצמם עול מלכות בנושא זה, והעדיפו להמשיך ולחלוב את קופת המדינה, אותה קופה שהם מתריעים השכם והערב על הידלדלותה.
לא הסכמתי עם כל החלטותיו של יובל רכלבסקי, אך הוא שם ואני פה – פקיד שלטוני בכיר לא נבחן על-פי פעולה בודדת אשר לפלוני יש השגה מוצדקת או שאינה מוצדקת עליה, אלא על-פי מגמת הפעולה שלו, על-פי ההצלחה לאורך זמן, וברור לכולנו ששלטון לא הופך ברגע את מדיניותו, לשינויים פתאומיים יש גם תופעות לוואי – ולא צריך ללכת רחוק, ראש ממשלתנו אמון על פתרונות זבנג וגמרנו – ואת התוצאות כולנו רואים.
יובל רכלבסקי הצעיד את נושא השליטה על השכר בסקטור הציבורי צעד ענק קדימה, יובל רכלבסקי תרם תרומה יוצאת גדר הרגיל להסדרת נושא השכר בסקטור הציבורי, יובל רכלבסקי הרגיש שמיצה את עצמו – והוא ממשיך לדרך חדשה (כך כתוב בעיתונים). תיצלח דרכך יובל רכלבסקי.
והאדן השני, נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר.
בעצם, על איזה אדן אנו מדברים? בקושי חוטר. משענת קנה רצוץ.
שירות המדינה עלה על נקודת המכוון של מבקר המדינה עוד לפני למעלה משנה.
דוח מבקר המדינה אז העלה על הכתב נושאים מכל המינים ומכל הסוגים, המורים על כשלים עמוקים ויסודיים בהתנהלות הנציבות, שנושא המינויים הבלתי חוקיים הוא רק חלק מהם. נציב שירות המדינה הגיב בתגובה המביישת את הנציב עצמו, מביישת את הנציבות, וכל יום שהלה נשאר בתפקידו לאחר הביקורת הזו, ובייחוד לאור תגובתו – הוא עלבון לשלטון החוק בישראל.
אך האיש הזה, נציב שרות המדינה, נדבק לכסא, כאילו דבר לא קרה.
והמינויים הפוליטיים ממשיכים, והשחיתות גואה וגואה, והשוטר, האחראי, ישן ונוחר עד הגג, ומסביבו אנרכיה, ממש אנרכיה.
בדוח האחרון של מבקר המדינה, התברר שעולם כמנהגו נוהג, כספי ציבור נרמסים ונרמסים, נציבות שירות המדינה לא מתפקדת, ולא די בכך, אלא שגם בני משפחתו של הנציב התקרבו לצלחת המושחתת שהוא אחראי עליה – בתו היקרה זכתה בתפקיד בכיר ללא מכרז, במערכת בתי המשפט.
אז מתי הוא ילך כבר הביתה, שמואל הולנדר הזה?
כמה נזק עוד ייגרם? עד היכן תגיע השחיתות?
הפקידים הטובים, החרוצים, הנחרצים – אלה שלא מפחדים להתעמת עם שר האוצר, עם ראש הממשלה ועם אחרים הולכים הביתה, ומה נשאר לנו? שמואל הולנדר, שמואל הולנדר נשאר לנו.
ואולי מישהו יציע ליובל רכלבסקי את תפקיד נציב שירות המדינה, ותוך כמה שנים הוא היפוך את שירות המדינה לבומבון אמיתי? ואולי הולנדר ילך הביתה סוף סוף, רכלבסקי ייכנס ויעשה סדר?
אולי?
