מעודדים מדבריו של פרקליט המדינה אשר אישר באופן רשמי כי הציבור צדק והמערכת כשלה, יכולים אנו לבוא בפני מומחי המערכת ולומר להם: עשיתם את שלכם, כעת זוזו הצידה (לפחות לרגע) והקשיבו גם לאלו שצדקו.
נכשלתם! נכשלתם בהגנה על הקורבנות, נכשלתם בשיקום תוקפיהם, נכשלתם בהגעה להישגים, נכשלתם בדאגה לנחשלים, נכשלתם בבניית חברה צודקת, נכשלתם בריסון הבכירים, נכשלתם בהכל. בהכל נכשלתם. אתם פשוט כישלון וירטואוזי מהלך, עם תעודות וקבלות.
קודם-כל נכיר בעובדות. מובילי המדינה למיניהם (יהיו מי שיהיו) נכשלו. המדינה היום היא קטסטרופה בכל התחומים החברתיים. למרבה הצער, פרט לזחיחותו של שר האוצר אשר מדבר על מצב מצויין בעוד עשר שנים (ומזכיר במשהו את חזון המזרח התיכון החדש של זחוח אחר), כל הנתונים מעידים על-כך שהמצב רק הולך ומדרדר.
בניתם לנו חברה המבוססת תיאורטית על ערכי היושרה, הצניעות והערבות ההדדית, אך מעשית על ערכי ההשגיות והמצוינות. כך קרה שמרוב התלהבות להגיע להשגים ולהצטיין (כדי לקדם את החברה, כמובן) כל אחד מאיתנו עושה את מירב המאמצים ומטפס על ראשו של האחר. באופן טבעי המצליחים מצליחים וכל השאר נרמסים מאחור.
אפשר ללגלג עד מחר על המורים של העידן הישן שהצליפו לדרדקים בישבנם, אבל אנחנו נסחפנו יותר מדי לכיוון השני. היום אם מורה מעז להדוף תלמיד שנצמד אליו, מיד הילד שולף את הפלאפון ומתקשר לאביו. אביו מזעיק את עורך דינו ותוך חמש דקות כל השכונה מתמלאת ביללות צופרים, חמש ניידות עוצרות בחריקת בלמים ושולפת את המורה אל תא המעצר.
בינינו, כל הסיפור הזה על שיקום גם זו אגדת דשא. כשה"שובבים" הקטנים שלנו שוברים אחד לשני את העצמות כולם דואגים לשמור עליהם מפני רישום פלילי. והינה כאשר המתנחלים מרגיזים את הנאורים שלנו, לפתע אפשר בקלי קלות לעצור גם ילדות בנות 12.
השופטים המוסריים שלנו שומעים על סחר בנשים ומיד מתמלאים ברחמים גדולים (על הסוחר כמובן)... רואים אדם אלים ומיד דואגים לשיקומו, אבל לא שמים לב למסר החברתי שכולם חוץ מהם מבחינים בו: האלימות משתלמת! הרוצח היה תחת השפעת דבק אז עוד עלולים שלא להרשיעו בגלל אי שפיות זמנית כביכול. כבר עשרות שנים ידוע שעכברים מושפעים על-ידי חיזוקים ועונשים, אבל אצל הנאורים שלנו אנשים במצבים מסויימים נחשבים כנראה בעלי אינטיליגנציה נמוכה מעכברים...
איפה טעיתם? הטעות ברורה, כולם צועקים אותה בריש גליא, כולם יודעים. הבעיה היא לא בהבנת הבעיה, הבעיה היא בהזזת הגוש הענק הזה שנקרא תרבות, פשוט קשה מאוד להזיז אותו. הטעות היא:
א. תרבות ההישגיות האטומה מבטלת כל אנושיות ומציבה לנגד עיניה רק את השיקול הכלכלי. כך בסופו של דבר היא יוצרת את המפלצת המכונה "קפיטליזם חזירי".
ב. התרבות המודרנית התלהבה יותר מדי מן הנאורות וכך מרוב רצון טוב לשקם את הפוגעים אין לה פנאי להגן על הקורבנות. בסופו של דבר היא נכשלת גם בכך וגם בכך.
הגיע הזמן לקום ולומר: נאורים נמאסתם. הפכתם אותנו לחברה סופר נהנתנית בלשון המעטה, חוסר גבולות הפך להיות ערך מקודש. הילדים מתבוננים סביבם ומבינים טוב מאוד היכן הם חיים, אחר-כך הם מגיעים למורה והיא מספרת להם שצריך להתנהג יפה. למי הם יאמינו? לתרבות הנהנתנות וחוסר הגבולות שהם חיים בה, או לערכים היפים שהמורה מקריאה להם מתוך ספרי האגדות?
הגיעה העת לומר לתרבות הכושלת הזו בצורה הברורה ביותר: עצרי, עמדי דום, אחורה פנה, קדימה צעד. אכן טעינו, התרבות שבה כולנו כה גאים שגויה. למרות הפגיעה באגו חייבים להודות בטעות בטרם יהיה מאוחר מדי (או שמא כבר מאוחר?)...
