היום חוגגים את יום ההוקרה לחיילי המילואים. נסיעה חינם ברכבת ועוד "צ'ופארים" מצחיקים. גיל השחרור מחובת השירות במילואים הוקטן עד כמעט לגיל הגן, וצעירים בני 40, שכוחם במותניהם מכל בחינה אפשרית, נשלחים כיום לביתם כ"זקנים". על-כל גיהוק במילואים ינתן מעתה תגמול כספי, ושיא השיאים היא ההוראה החכמה החדשה: חיילי מילואים לא יעסקו עוד בתעסוקה מבצעית, אלא רק באימונים.
מעולם לא היה מאמץ כה נרחב כמאמץ העכשווי, שגם אם בבסיסו כוונות טובות הוא נראה כאילו נועד לסירוסו של השירות החיוני הזה. אפילו האסטרונאוטים המהלכים בינינו, אלה המתנבאים על מזרח תיכון חדש, אינם חוזים פירוק הצבאות ומגורי זאב עם כבש.
הסרת האיומים הצבאיים הגדולים מצד מזרח, עלולה להתברר כרווחה זמנית בלבד שתחלוף מן העולם עם חילופי השלטון בירדן ובסוריה, ועדיין לא נודע מה יעלה בגורלה של עירק. תושביה של זו לא הצטרפו להסתדרות הציונית, למרות הכיבוש האמריקני, ורובם חולמים עדיין - ויוסיפו לחלום שנים רבות - את החלום הערבי הקלאסי על חיסול ישראל.
נוסף לכך, במצרים הוקם הצבא הגדול והמשוכלל ביותר במזרח התיכון, וכל מי שעיניו בראשו מבין כי צבא זה מיועד להילחם אך ורק בישראל, שכן אין לה למצרים אויבים רציניים המאיימים על ביטחונה, וישראל אינה מהווה עבורה איום אלא יעד לכיבוש ולחיסול. העולם הערבי והמוסלמי, למעט חריגים בודדים הבטלים בשישים, מייחל בגלוי לחיסול ישראל ושינוי הכמיהה הזו אינו נראה אפילו מעבר לאופק.
צבא המילואים דרוש איפוא ונחוץ, למרות תחושתם של אחדים כי הגיע כמעט קץ הסכסוך. תחושה כזו היתה מיד לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר שהסתיימה מלחמת ההתשה בשנת 1970, והיתה חלק מהגורמים לביטחונם השחצני של ראשי אמ"ן כי מצרים וסוריה לא תעזנה לתקוף את ישראל. היה זה צבא המילואים המאומן והמאורגן, שהציל את הצבא הסדיר הקטן מגלי ההסתערות והביא לניצחון. אילו היה צבא המילואים באותה עת בנוי על יחידות שבבסיסן "צ'ופארים", כרטיסי חינם ברכבת ומיעוט אימונים ותעסוקה מבצעית, אנה היינו באים?
הרחקת חיילי המילואים מהתעסוקה המבצעית תפגע לדעתי קשות במבנה ובלכידות של צבא המילואים, במיוחד של יחידות השדה. לתעסוקה המבצעית, לצד היותה נטל אישי מכביד על החיילים, מעלות רבות בגיבוש המבצעי והחברתי של היחידה ואפילו - סליחה על המילים הגסות - בהעמקת המוטיבציה כאשר השירות נעשה בהגנה-ממש על ביטחון המדינה.
במקרים רבים, על-פי הניסיון, המפקד והחיילים יכולים לעמוד על טיבם של חיילים בעייתיים או, מאידך גיסא, חיילים מעולים, אך ורק בתעסוקה המבצעית, בעוד שבאימון קשה להבחין בכך.
הסיבות לשינויים החדשים הן רבות, וחלק ניכר מהן נעוץ בבעיות של מוטיבציה שהתעוררו בשנים האחרונות. לדעתי, אין מקום להוראה גורפת בדבר סילוק חיילי המילואים מתעסוקה מבצעית שלא לצרכי חירום, ורצוי להתיר לכל הפחות שימוש ביחידות מעולות ומגובשות, שהתעסוקה המבצעית עשויה להוות עבורן גם אימון מעשי - כגון יחידות של המודיעין הקרבי - גם לצרכים מבצעיים שוטפים. דומני שכוונה כזו השתמעה מקריאתו האחרונה של פורום המג"דים במילואים.
אני קורא לעצירת החקיקה בנושא המילואים, ולעריכת בירור מעמיק יותר - לרבות פתיחת הדיון לציבור הרחב. אחרי ככלות הכל, בעיקרו של דבר אין מדובר בסודות ביטחוניים אלא בבירור עקרוני, ערכי וכלכלי.
