'הכיבוש' ללא מעצור אנשים חסרי ידע במדעי המדינה ובחוק הבינלאומי מדברים על 'כיבוש' יש"ע על-ידי הישראלים-היהודים למרות שהסטטוס הנכון הוא 'שטח מריבה'; שטח שעליו יש ליותר מעם אחד זכויות שעליו ישראל השתלטה כתוצאה ממלחמה שנכפתה עליה.
למרות זאת, המילה משקפת אמת במובן אחר, יכולת הישרדותה של ישראל כמדינה של העם היהודי ההיסטורי. מדובר כאן על 'כיבוש' רוב מנהיגות ישראל, במיוחד הנבחרים בכנסת, במערכת המשפט והתקשורת, על-ידי תרבות המערב.
הם אינם מחפשים שיווי משקל, איזון, שילוב שבו היהודי ההיסטורי יהיה חלק מהיהודי-הישראלי החדש אלא נכבשו ואימצו את תרבות העושר, החופשיות, הפרטיות, דרכי חיים... של המערב. כך מדור לדור מורשת ישראל נעלמת וישראל הופכת למדינה מהמניין בעולם ללא אופי מיוחד מלבד דרישת אחרים לחסלה, לכבוש ולרכוש את שטחה.
החזון היהודי לתקומה חדשה, להמשכיות מורשת ישראל ותרומתה לעולם המודרני בירידה מתמדת וגם התכונות שאפיינו יהודים בגלות כגון דגש רציני על חינוך הילדים. בהשפעת המנהיגות הזאת, רוב העם הולך ומתרחק משורשיו והסוף, לפי לקח העבר, ברור.
התופעה של 'שרון' היא פרי מההתבוללות הבלתי מתפשרת. המנהיגות לא מחפשת יושר, אמת, אחוות אחים, אחדות הארץ, תרבותה המיוחדת, 'צדק' לערבים-פלשתינים, דמוקרטיה שבה העם - הרבים - שולטים אינה אלא שקט בעיקר כדי לחגוג את החיים המערביים. גירוש יהודים ללא שלום, אולי לפסק זמן של שקט רלטיבי, יותר כסף מהעולם... מקובלים במסגרת של האפטיה התרבותית שבה כל אחד עומד בעצמו והאחווה למעשה נגמרת בדלת ביתו.
אם לא תקום מנהיגות אחרת יכול להיות שמדינה בשם ישראל תשרוד כמדינה דו-לאומית (בעתיד הלא רחוק ברוב ערבי) אבל זאת לא תהיה המשכיות המדינה של העם היהודי ההיסטורי שקמה בשלהי השואה.
מימון שחיתות גורם חשוב לשחיתות הם המענקים וההלוואות המועדפות שישראל מקבלת מאמריקה. בנוסף לתלות ופיחות העצמאות הקשורים לכך, הם עידוד שנתי לשחיתות המתבטאת, בין היתר, א. במספר המופרז של שרים, סגני שרים... ב. תשלומי מיליארדים עבור הקמת ממשלות/ קניית קולות לתמיכה בתוכנית זאת או אחרת... ג. תקציבים מנופחים על בסיס של 'מה שהיה יהיה' במקום בדיקות יסודיות של כל סעיף, מטרתו, יעילותו...
בנוסף, לקיחת הכסף - במיוחד הלא צבאי - היא מעין בושה לאומית ומעשה רמאות.
ישראל היא מדינה מודרנית, מפותחת שאחריותה היא לטפל בענייה/ בעיות חברתיות... לפי מורשת ישראל; יהודים מטפלים ביהודים, 'ערבים זה לזה'. המציאות היא שבמקום לקבל את האחריות ל'אחים', היד נטויה, וכאשר אחרים נותנים ההעדפה היא לתגמולים פוליטיים ולא לחיסול העוני והבעיות החברתיות החמורות.
בדרך היד הנטויה חינכו מנהיגי ישראל את העם ויוצא מזה רק רע. העם התרחק ממורשתו, מ'צדק צדק תרדוף', ל'כסף, כסף תרדוף', מאחריות מלאה לזולת לאחריות מינימלית - לפי השוק.