מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי פרסם את נתוני הפעילות בשרות להבטחת הכנסה, מרס 2002.
חוק הבטחת הכנסה חוק הבטחת הכנסה מקנה זכות חוקית לגמלה חודשית, לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם להבטיח לעצמם הכנסה כדי מחיה.
לגמלה להבטחת הכנסה זכאי תושב ישראל, שאין בידו להבטיח לעצמו הכנסה כדי מחיה, והוא אינו זכאי לתשלום על-פי חוק אחר (חולה, מחוסר עבודה, וכד').
תושב שהכנסתו פחותה מההכנסה המינימלית הנדרשת למחיה, זכאי להשלמה להכנסתו, השלמה לשכר, לדמי אבטלה, לדמי מזונות וכיוצ"ב.
מדוח מינהל המחקר והתכנון עולה, כי לפי האומדן האחרון, קיבלו בחודש מרס 2002 כ-146,810 משפחות גמלת הבטחת הכנסה. מתוך סך כל המקבלים, כ-55,230 הם עולים (אומדן מרס). מתוך 8,666 תביעות חדשות וחוזרות בחודש מרס, 2,824 היו תביעות של עולים, מה שמראה על ירידה בשיעור העולים בקרב מקבלי הגמלה.
שיעור התביעות, הן בקרב העולים והן בקרב הותיקים, עלה בחודש מרס 2002, ועמד על 72% ו-64% בהתאמה.
שיעורי העילות לתביעה נשארים יציבים: מספר המקבלים בגין חוסר תעסוקה עלה ל-42,528, ושיעורם עלה ל-28.8%. ההתפלגות של
העילות העיקריות דומה לחודש הקודם:
- בלתי ניתנים להשמה - 31.5%, מהם 4.3% מטעמי גיל.
- מחוסרי תעסוקה - 28.8%
- שכר נמוך - 16.8%
- אם חד-הורית - 17.5%.
אצל קבוצות העולים (ותיקים וחדשים) בולט השיעור הגבוה, כ-25%, של הזכאים בעילת שכר נמוך, לעומת כ-12% אצל הוותיקים. ישנו גם דימיון בשיעור הבלתי ניתנים להשמה בעבודה מטעמי גיל: 5% וכ-11% אצל שתי קבוצות העולים, לעומת כ-2% אצל הוותיקים.
נראה, כי קבוצת העולים הוותיקים מאפיינת קושי של העולה להתפרנס בעצמו, וברובם אינם ניתנים להשמה לצמיתות, לכן לא הצליחו להיחלץ מהמערכת. קבוצת העולים שעלו לאחר דצמבר 1996, נראית כקבוצה התלויה במערכת, בעיקר בשל המעבר לארץ חדשה בגיל גבוה יחסית, בו יש קושי ללמוד את השפה החדשה.
אם בוחנים את התפלגות העילות לפי סניפים (אזורים), אפשר לראות כי מקבלי הגמלה תחת העילה של "בלתי ניתנים להשמה" הם בעיקר מאזור הדרום והמרכז, לעומת סניפי הצפון, שם רבים יותר המקבלים גמלה בעילת "חוסר תעסוקה".
בלוח שיעורי דורשי העבודה, מתוך סל כל מקבלי הבטחת הכנסה באותה תקופה, ניתן לראות כי תובעים ובני זוגם המוכשרים לעבודה לא בהכרח מוצאים מקומות תעסוקה. נראה, כי העולים הוותיקים מהווים גרעין "קשה" יותר, המתקשה לצאת ממערכת התלות של מקבלי הגמלאות.
שיעור המשפחות החד-הוריות בקרב הוותיקים דורשי הגמלה יציב. אך בקרב משפחות העולים התייצב בשיעור גבוה יותר, והוא נע סביב 49% בקרב העולים הוותיקים, ו-47% בקרב העולים שבאו בארבע השנים האחרונות. משפחות עם ילדים מהוות כ-32% בקרב הוותיקים, ורק כ-9% בקרב שתי קבוצות העולים.
שיעור מקבלי הגמלה מעל גיל 50 עלה ל-22% בקרב הוותיקים עם הזדקנות המקבלים, ובקרב העולים הוותיקים נע סביב ל-36%. אצל העולים החדשים נע השיעור סביב 38%. נראה, כי העולים שהגיעו אחרי מרס 1990 מהווים עדיין קבוצה הומוגנית.
אם בוחנים את שיעור קבלת הגמלה בקרב גברים מול נשים, אפשר לראות כי נשים ממשיכות להוות רוב בקרב המקבלים, כ-65%, וגם בקרב התובעים ששיעורם ביניהם הוא כ-56%. הם מהווים את כל מניין האמהות והאלמנות, אך מהוות רוב גם בקרב מקבלי השלמת שכר ובלתי ניתנים להשמה מסיבות גיל. הדמיון שהיה בין גברים לנשים בשיעור המקבלים בעילת "דורש עבודה" אינו קיים עוד, אך גדל הדימיון בשיעור המקבלים בעילת "בלתי ניתן להשמה".
סך הכל מקבלי הבטחת הכנסה: 147,549, כאשר העילה בעלת האחוז הגבוה ביותר היא עובדים שאינם ניתנים להשמה - 31.5%, מתוכם חלק גדול מטעמי גיל, וכאלה שאינם ניתנים להשמה לצמיתות. 1.3% , שהם 1,933 מקבלי הבטחת הכנסה, אינם ניתנים להשמה מאחר והינם מכורים לסמים.
אחוז גבוה הוא בקרב מקבלי השלמת הכנסה מטעמים של שכר נמוך, התופסים מקום לא מבוטל מתוך סך כל מקבלי הבטחת ההכנסה - 16.8%.
17.5% מתוך הסך הכל הן נשים חד-הוריות, לעומת אב הורה יחיד ואב בודד - 0.1%.
אחוז מקבלי השכר הנמוך מתוך סך מקבלי השלמת ההכנסה עומד על 16.8%. נראה דימיון בין מספר מקבלי השלמת ההכנסה בשל עילת שכר נמוך בקרב העולים החדשים למול זה של העולים הוותיקים.
לסיכום:
נראה כי העילות העיקריות להבטחת הכנסה הן בעיקר חוסר תעסוקה ועובדים אשר אינם ניתנים להשמה. ההבדל בין נשים לגברים בקבלת השלמת ההכנסה בולט בעיקר בין אלה המקבלים גמלה בעקבות חוסר עבודה (אחוז גבוה יותר של נשים), גם בקרב ותיקים וגם בקרב עולים, חדשים וותיקים כאחד.
