"לא נבוא עם סכין בין השיניים" אמר הצוער יצחק ויניארש, תושב אפרת ובוגר המכינה הקדם צבאית בעלי בכתבה נרחבת ("המפנים", ידיעות אחרונות 13.5.05) המהווה מלאכת מחשבת של לוחמה פסיכולוגית. לצידו הופיעו עוד 5 צוערים וקצינים שהודיעו כי יבצעו את "המשימה ההיסטורית" באופן מושלם, בתוספת מס השפתיים של התחבטויות הנפש, הרגישות האמפתיה וכו', כמקובל.
המראיין והחיילים לא קילקלו את האווירה עם עניינים טורדניים כגון זכויות אדם בסיסיות, שמירה על כבוד האדם וחרותו, זכויות הקניין וחופש התנועה שנבעטו בגסות לטובת הגירוש, החורבן והשוד הממלכתי של הקורבנות שאותם הם עומדים לגרש, להפוך לפליטים ולהחריב את עולמם. איש לא הזכיר את הקוד האתי של צה"ל המכריז בחגיגיות על איסור הפעלת כח נגד אוכלוסייה בלתי חמושה ואף לא היסוס לגבי השתתפות בהגשמת העקרון האנטישמי המגדיר שטח כ"נקי מיהודים", כל זה למען ממסד רקוב הצועד בעיוורון אחרי רודן רמאי שרמס את כל הכללים.
מה מביא אנשים איכותיים לשפל מוסרי שכזה מבלי שאפילו ירגישו בכך?
דומה כי משפט המפתח בראיון, השופך אור על עולמם הפנימי, נאמר על-ידי סג"מ אמיר יבניאלי, עוד בוגר של מכינת עלי: "אני חושב שהצבא מעדיף להשתמש בחבר'ה שעשו צעד מעבר לחיילות הבסיסית, ואמרו 'אנחנו רוצים להכנס למערכת'. הוא יודע שהחבר'ה האלה מבינים את המערכת, נאמנים לה וישתפו פעולה".
'השורה התחתונה' אינה אלא קדושת ה"מערכת" שהואילה ברוב חסדה לקבלם אל שורותיה, כשכרטיס הכניסה אליה יקר בהרבה מהמאמצים והזיעה שהושקעו בקורס היוקרתי והוא כולל גם ויתור על עקרונות מוסר בסיסיים ש"המערכת" החליטה שאותם ניתן לרמוס. פנינה נוספת של ויניארש תומכת בכך: "צריך לזכור שאצל האנשים האלה לא מדובר ברגע הסטורי אלא בטראומה". כנראה שרק לחברי "המערכת" יש את מבט העל המקנה להם את היכולת להבין את גודל הרגע.
לא רק הידע, ההבנה והרמה המוסרית של חיילים אלו לוקים בחסר, אלא שחשבון "טובת המערכת" שלהם גם הוא מוטעה. בדילמה האכזרית שכפה עליהם שרון, עליהם לבחור בין אי ביצוע הפקודה ובכך למנוע מצה"ל להצליח בביצוע הגירוש, או למלא אותה ובכך להפוך את מדי צה"ל לסמל הגירוש והחורבן. הנזק שיגרם לצה"ל מ"הצלחת" הגירוש גדול לאין שיעור מהנזק הזמני והמוגבל שממנו חוששים אם "יכשל". התמונות המחרידות של גרירת המשפחות מבתיהן ומסירת השטח למחבלים שירקדו על ההריסות עתידות לרבוץ על צה"ל ולהבאיש את ריחו ללא תקנה. צילו של הדגל השחור המתנוסס מעל הפקודה הזו ירבוץ על מבצעיה זמן רב לאחר מעשה ויוביל לאובדן מוטיבציה לשרת בארגון שהפך סופית לכלי שרת פוליטי של השמאל שלא ימלא את השורות במקום אלו שינשרו.
כבר היום משמש שיתוף הפעולה של צה"ל עם ההינתקות כמסננת הפולטת את הקצינים והחיילים בעלי הדעות העצמאיות, המחשבה המקורית ואומץ לב של עמידה על עקרונות. ה"מערכת" עלולה להישאר רק עם מעט אנשי שמאל, יס-מנים חסרי אופי, אנשי ג'ובים ורובוטים מקדשי שם המערכת. אז ידעו ראשי "המערכת" נזק מהו ויקללו את הרגע שבו טיפחו את המוטיבציה להשתתף במעשה.
החודשים הקרובים מהווים מבחן לא פשוט לכל חייל וקצין. מיטב הנוער של עם ישראל יאלץ לספק את התשובה האם הוא נוטל חלק במעשה הנבלה או משלם את מחיר העמידה על העקרונות. לא פחות קשה הוא המבחן המונח לפתחן של המכינות הקדם צבאיות של הציונות הדתית שהראיון הזה מהוה עבורן תעודת עניות מוסרית. עליהן להחליט האם לשתף פעולה עם המהלך שתחנתו הסופית היא פירוק ההתיישבות ובעקבותיו שבירת רוח החברה הציונית דתית המהוה תחרות בלתי נסבלת לחוגים שהכתיבו את ההינתקות.
חזית אחידה של המכינות נגד השתתפות בעקירה יכול לעצור את התוכנית בנקל כי הצבא אינו יכול להרשות לעצמו להתנגש חזיתית במנגנונים שמספקים לו שפע של קצינים איכותיים בתקופת יובש שבה רוב הצעירים המוכשרים אינם נשארים בצבא. שיתוף פעולה עם החורבן יכתים את המכינות ויהרוס אותן באותו תהליך שיפגע בצה"ל.
על ראשי המכינות לבחור עתה האם הם נותנים את הפתרון או שהם חלק מהבעיה.