ברוב דיבורים על הסדרי הפנסיה, העיקר נשכח והוא הביטחון. זו בעצם באה להבטיח הכנסה עתידית, ולא לכמה חודשים אלא לשנים רבות, ובעוד הרבה מאד שנים.
יתכן מאוד שיש לדבר זה סיבה פשוטה. אלה שעוסקים בנושא, בשם המדינה, עדיין רחוקים מזה. דוגמה טיפשית - החליטו, משום מה, לקצץ את ביטוח הזקנה. זוהי כמובן פגיעה לא פשוטה. אלה שצריכים כסף זה מאד נעלבו. בשביל מספר מיליונים האם זה היה כדאי? הרי הפגיעה לא תשכח במהרה. יתירה מזו זה פחות או יותר כספים שניגבו לצורך זה, מלכתחילה.
הבטחת הפנסיה היא הליבה של הפנסיה. אם לא תובטח לנו הפנסיה, לשם מה כל העניין? אנו בונים את חיינו לפי זה; ולמעשה אנו צריכים לחיות לפי זה. זוהי תוכנית שיש צורך לחיות אתה הרבה זמן. אנו צריכים להיות בטוחים, כל כמה שאפשר, שזה בטוח. יש עוד דבר שאסור לשכוח. אם טעינו שוב - לא תמיד נוכל לתקן.
הרבה חסכונות, של הרבה שנים, עלולים ללכת לאיבוד. זה מצריך הרבה שיקולים, שאדם רגיל, אינו מצוי אצלם. זו לא תוכנית חסכון שהיא ניתנת למימוש, לאחר מספר קצר של שנים.
הקשיים בהבטחת פנסיה
הסיכונים הם גדולים. נעמוד רק על העיקרים. וגם באלה יש הבדלים כפי שנראה להלן. נוסף לזאת הוספנו כאן גם סעיפים שנוגעים לקופות גמל. אלו הן קופות שמתפקדות גם כקרנות פנסיה.
א. יש קושי בהבטחת הכנסה על סמך קרן שהצטברה. לא ידוע לכמה זמן היא תספיק. מסתמכים על לוחות תמותה; אולם אלה משתנות.
ב. קביעת הסכום המהווה בסיס, דהיינו הסכום העומד לרשות המוטב בעת יציאתו לפנסיה גם הוא לא ברור. זה תלוי כמה ריבית נרשמה לזכות הקרן מאז נפתחה. מדובר גם על עשרות רבות של שנים.
ג. יש בעיה מסוימת עם גובה ההכנסה, האם היא תחושב לפי הגובה של המשכורת בתחילת העבודה או בסופה, או שמדובר על ממוצע ואיך יחושב.
ד. בכלל, האם יש איזה שהיא הצמדה ולאיזה מדד. ומה קורה כשהשכר אינו צמוד למדד זה או רק בחלקו.
ה. ורק דוגמה אחת מהיוצאים מן הכלל: האם יש כיסוי לאובדן כושר ההשתכרות, ואם כן באיזה גובה? וזו, האם תחושב לפי המשכורת, והוותק דהיום, או לפי הוותק התקני?
ו. ושאלת השאלות, מי אחראי לתשלום. היום מוכרים את הקופות למרבה במחיר. מי אחראי למילוי ההתחייבויות? איזה ביטחונות יש למפקיד, ואפילו הכל הולך לפי הספר, והבעלים רוצים להפסיק לעסוק, בזאת מה קורה. או ל'ע עלינו נפטרו.
אלו רק חלק מהשאלות. הדבר שמאחד אותן הוא שלמרביתנו אין שום מושג בהן, ואין מידע כיצד לטפל בזאת, אלא כשכבר אין מה לעשות. זה באופן טבעי מגיע לכלל דיון כשהמים כבר נשפכו.
דרוש פיקוח ממלכתי
מסיבות שכבר הוזכרו לעיל, ומסיבות אחרות, אין מנוס מקביעת פיקוח הדוק על ביטוח פנסיוני. ראשית החוק קובע כי יש פיקוח על עסקי הביטוח. וביטוח פנסיוני הוא ביטוח לכל דבר. וחוק צריך לקיים. דבר נוסף הוא שבעצם מדובר על פיקדונות של הציבור בהרבה כסף, ומי בודק את יציבות הגופים הנפקדים?
מה שקורה כאן דומה יותר לשערורייה, או לאסון בהתהוותו. בארץ כל מי שמנסה למכור, כסוכן ביטוח בכמה מאות שקלים צפוי לעונש בגלל העדר רישיון. לגבות מיליונים עבור ביטוח חיים לא צריך רישיון.
מה הן ההתחייבויות של המבטחים ?
זו נקודה לא כל בך ברורה. לדוגמה, קופות הגמל החדשות מתגאות בתשואות גבוהות ומה יהיה אם יפסידו כספים? מי ישא בנזק? חוששני שרק העמיתים. כפי שזה קורה בבנקים. וזה בעיקר חסכונות לפנסיה, שאם לא כן מדוע חייבים להחזיק בהן, בדרך כלל, עד לעזיבת העבודה. האם כל קרנות הפנסיה דואגות לכסות המבוטחים, למקרה של אובדן כושר ההשתכרות? מה הן זכויות השארים, וכדומה. ואפילו הכל בסדר מי מבטיח לנו שלא ישנו זאת לגבי כספים חדשים?
יש צורך לקבוע את ההתחייבויות של המבטחים כלפי בעלי הפוליסות. אלה צריכות להיות, עד כמה שאפשר, ברורות. לא היה מזיק אם היה קיים, מינימום של תנאים שיאפשרו לתכנית זו או אחרת, לשאת את הכותרת "קרן פנסיה". רק לאחר קביעה כזו אפשר לקבוע את הרף לכניסה לניהול קרן פנסיה.
מה יכולה הממשלה לעשות
ראשית יש לממשלה מנגנון מוכן. מדובר על הביטוח הלאומי. זה עדיין המנגנון שיש לו ניסיון של שנים רבות. גם הבעיות של איך להשקיע את הכסף אינן מהוות בעיה. המדינה עדיין צריכה כסף, וזה, אני מניח יהיה עוד המצב, הרבה שנים. חבל על הכספים של המבוטחים, שמגיעים לאילי ההון (או לספסרים).
מוצא להקים, במסגרת הביטוח הלאומי קרן פנסיה, רשות, של המדינה. הכספים יהיו מעל ומעבר לכספי ביטוח החובה. אם קרן זו תצליח, ואם תנוהל נכון היא תצליח, או אז אפשר להפריט את הנושא. כל מי שיכול להתחרות במדינה, יקבל רישיון לנהל קרן כזו אם יוכל להבטיח את כספי החוסכים. אולי, בעתיד אפשר יהיה גם להעבירה למיקוד חוץ.
