אמי זהבה עליה השלום עלתה ארצה בשנת 1932 כתיירת למכביה הראשונה. היא לא היתה ספורטאית, לא חובבת ספורט ולא תיירת אלא "פורעת חוק".
שלוש שנים היא המתינה לסרטיפיקט, אך מספר הסרטיפיקטים שהשלטון הבריטי נתן לנציגי היישוב בארץ היה מוגבל, וטבעי היה שהם ניתנו כמעט רק לכוחותינו הסוציאליסטים ולא ל"הם" כאמי ואבי שהיו חברי גרעין של החלוץ המזרחי הדתי.
המשמעות הכללית היתה ריבוי התנחלויות (מושבים, קיבוצים) סוציאליסטיות ומיעוט ההתנחלויות של "ההם". המשמעות הפרטית היתה הצורך של אמי ואבי להתחזות לתיירי-ספורט ולרכוש כרטיס אוניה הלוך-וחזור מטרייסט ארצה.
אמי הלכה מיד יחד עם אבי ומניין בחורים להקים את התנחלות "גבעת חיים" על-שם הרב חיים צ'רנוביץ (כיום כפר יעבץ) כהתנחלות מבודדת מול טולכרם. האזור היה שמם לחלוטין, גם גבעת- חיים הנוכחית טרם קמה.
כפורעת חוק-ההגירה הבריטי העדיפה אמי להסתיר את זהותה האמיתית, והיא מופיעה ברשומות התנחלות גבעת חיים המקורית בשם "זהבה שושני", שמה המקורי היה "רוזנברג". גם שם זה איננו מקורי. הסבא שלה ישראל-איסר פודורובסקי היה בן למשפחה מרובת ילדים במינסק שברוסיה.
חוטפי הילדים במינסק, יהודים שפעלו ברשות וסמכות הצאר, רק מילאו את צו החטיפה שהוצא כחוק על-ידי הצאר ניקולאי הראשון. הם העדיפו חטיפת ילדים ממשפחות מרובות ילדים. הנחטפים שכונו "קנתוניסטים" נלקחו ל 25 שנות שירות צבאי, חלקם מתו סמוך לחטיפתם וכמחצית הנותרים לא עמדו בלחצים החברתיים והגופניים שהופעלו עליהם, כחוק, והתנצרו. הסב של אמי פעל בניגוד לחוק, התחזה ל"רוזנברג" עבר לבריסק ושרד.
דור הנכדים תומך, ממש כמונו והורינו, בישיבת עם ישראל בארצו ולכן מפגין נגד ההינתקות. כמה מהמפגינים נעצרו. מדובר בנערים ערכיים, בעלי מודעות גבוהה ביותר לדרך שבה בחרו, חדורי אמונה בצדקתם, ובצדקת עמנו. נערים אלה נחנו במערכת ערכית החסרה לשמאל, לכן הם כמו כל מתיישבי יש"ע ותומכיהם, נחשבים בעיני גורמים בפרקליטות כ"לא-אנשים" - "מתנחלים" כמשמעות הביטוי בפי השמאל.
קריאות לרציחת "מתנחלים" נחשבות למעשה כלגיטימיות. יכול אדם לקרוא לערוך בהם מעשי-טבח - אלטלנות (עמי איילון ידיעות 14.11.03), ולא להיזרק לצינוק, יכול אדם לכתוב שראוי לטפל בהם בכידוני צה"ל וסיפורו יזכה במקום מכובד בספריות (ז"ל, פנקס שירות - ע' 550 551), יכול אדם להודיע שגליוטינה היא המכשיר הראוי לטפל בהם (מעריב 11.10.91) ודבר לא יארע לו. יכול אדם לדרוש לשבור להם את העצמות ולסתום להן את הפה (הזמר דני ניב "מוקי",כל העיתונים 22.5.2005) ובעיני הפרקליטות, והשמאל בכללותו, הוא "מדבר על צדק".
אברהם שלום הציע "נשאיר אותם שם לבד, הם יבואו ועוד איך יבואו" (ידיעות 14.11.03 ). ההימנעות מהפרעה לאש"ף שמפציץ את יהודי קטיף היא מימוש הרעיון החביב הזה.
מאות מחבלים פעילי השמדה שוחררו לאחרונה תוך ידיעה ש-30% מהם יחזרו לפעילות טרור ויירצחו כמה וכמה יהודים (י. הראל, מחיר הדמים - הארץ 25.9.2003) ובאותה עת מכניסים למאסר נערים יהודיים מפגינים שההאשמות נגדם פחותות ערך לחלוטין מאשמות המחבלים.
הנערים העצורים אינם חושפים את זהותם, מתוך אמונה שהדבר תורם למאבקם למען עמנו וארצנו. מכיוון שהם "לא אנשים" הכל מותר בכדי לשבור אותם, ובכדי לשכנע גם את האחרים ש"חושבים מחשבות לא חוקיות" (כהתבטאות מורה שהענישה תלמידה שביטאה מחשבות ימניות - יחימוביץ' הכל דיבורים, 23/11/) ללכת אחרי השליט.
לפני שבועיים הודיעו שהשב"ס שוקל לפזר את הנערים העצורים בין בתי הסוהר כדי לאלץ אותם להזדהות. ההכרזה היתה איום באונס של הנערים בידי אסירים. אידי אמין נקט בשיטות כאלה נגד אלה שחושבים אחרת.
כאשר זוממים ביצוע גירוש של קהילות יהודיות אך ורק משום שהן לא מוצאות חן בעיני השליט (שום הסבר ממשי אחר לא ניתן עד כה) אין להתפלא על שום מעשה הבא לסייע למעשה רע זה.
עכשיו טרחו בפרקליטות ומצאו מציאה, הם יחייבו את עובדי המדינה המשמשים כ"פקידי סעד לעניין חוק הנוער" ושתפקידם להגן על נערים, למלא תפקיד הפוך ולהכריז על כל נערים ערכי שחושב מחשבות לא חוקיות כ"קטין נזקק". הכרזה כזו תאפשר 'את הוצאת הילד מרשות הוריו' לפי לשון הזהב של הפרקליטות, דהיינו הפיכת הילד לקנתוניסט וכפייתו לקבל את הערכים, או חוסר הערכים, של השליט.
אין כאן חידוש, כך נהג הצאר, זה המשך נוהג אישפוזי-ההגנה של מתנגדי-משטר במוסדות ללקויי נפש.
אנשי הצבא המשטרה ושירותי הביטחון שלא פוטרו ממלאים את הפקודה "לשמאל שור", גם שופטים מפגינים לוליינות-לשונית עוקפת-צדק ומשמשים בידי השליט ככלי שרת נגד יהודי יש"ע.
עכשיו באים בתור אנשי מקצועות הרווחה שתפקידם המקצועי הוא להגן על שלום הילד ואינם מוחים על המגמה לחייב אותם לפעול בניגוד בוטה למחויבותם האנושית והמקצועית.
פשע הוא פשע גם אם למבצע יש את הכוח לעטוף את הפשע במעטה של חוק. בעלי אחוזות באירופה היו אנסים ניקלים למרות שפעלו לפי הנוהל, חוטף ילדים הוא חוטף ילדים אפילו אם הוא הוציא צו צאריסטי חוקי, או שעטף את חטיפתו במימוש חוק הנוער.
סבירות דרישת אנשי הפרקליטות להכרזת נערים ערכיים שקולים ונבונים כ"קטינים נזקקים" דומה לסבירות הדרישה מפסיכיאטר מחוזי להוציא צו אישפוז-כפוי לאנשי פרקליטות "שקולים נבונים וערכיים" והגנה על ילדי הפרקליטים הללו באמצעות הכרזתם כ"קטין נזקק".
יש כאן מגמה לעשות לנכדינו בדיוק את מה שניקולאי הראשון עשה לסבי הורינו שם ברוסיה הרחוקה.
