כאשר שלמה הדוד נולד, לפני תשעים וחמש שנים, לא היו מכוניות, לא היו מטוסים, לא היה טלפון, בוודאי שלא הייתה טלוויזיה ולא היה חשמל בבתים.
כאשר שלמה נולד, היו נוסעים ממקום למקום בעזרת סוס ועגלה. כך גם היו מעבירים דואר ומכתבים ממקום למקום. היו חולפים כחודשיים עד שמכתב הגיע מישראל לרוסיה.
היום כאשר זה נמשך יותר מדקה, מחליפים למחרת את מכשיר הפקס.
כאשר שלמה נולד, לפני תשעים שנה, הופיעו לראשונה ברחובות כרכרות מוזרות שלא היו רתומות לסוסים ונסעו בכוחות עצמם. לכרכרות אלו קראו אוטומוביל.
בשנים הללו היו טרודים גראם בל, תומס אלפא אדיסון ועוד רבים וטובים בהמצאת הטלפון, מנורת החשמל, הגראמופון (פטיפון), מכשיר ההקלטה (טיפרקורדר) ועוד מיני מכשירים המשמשים אותנו היום.
כאשר שלמה נולד, כינסו הרצל ונורדאו, שהיו אנשים בשר ודם, קצת לפני שהפכו שמות של רחובות, את הקונגרס הציוני בבזל. שתו בירה, והתווכחו שעות, האם להקים את מדינת היהודים ביערות הפרא של אוגנדה, או עדיפות גבעות החול הצחיחות שבין יפו, רחובות וחדרה, אחר כך הלכו לישון קצת שיכורים לרגלי אותם הרים מושלגים.
במשך שנים רבו ביניהם האם ההימנון היהודי יהיה "תחזקנה" או שמא עדיף על-פניו "האינטנציונל".
לימים השתרשה "התקווה" של נפתלי אימבר, כהימנון הטבעי של החלוצים במושבות הברון, ומאז אומצה באופן ספונטני כהימנון הלאומי.
שלמה זכה לחוות שנים ארוכות של שינויים בעולם, בחיי העם היהודי ובחיי האדם. שינוי בתרבות החיים, שינוי בצורות חשיבה ועמדות חברתיות. שותפות ואחוות עמים, קומוניזם וסוציאליזם, התחלפו עם השנים בקפיטליזם, רכושנות וחומרנות. הצריף והאוהל התחלפו להם בבתי אבן גדולים מצופים אריחי קרמיקה איטלקית. הסוס והעגלה בם נסע שנים פינו מקומם למכוניות יפניות וקוריאניות, רוויות צלינדרים, עטורות דיגיטאלים ובלי פדאלים. הידיים מלאו כל טוב. טלוויזיות, מקרנים, מכונות של כביסה וייבוש וניקוי וקיצוץ וקרצוף, ומה לא.
העולם התמלא בערב רב של מכשירים שונים, מוזרים ומשונים ורק הלב, הלב שהיה מלא תקוות מלא חלומות, התרוקן וכבה.
הלב נשאר שם. באמונה הבלתי מתפשרת בעבודת הכפיים, חיים של פשטות וצניעות. זה מה יש - אז זה הרבה! - עניין של החלטה - מצב רוח האדם - הלב הרחב - מלא אהבת אדם.
חלפה מאה, המצפנים שבהם אחזנו התבלבלו. סטו אל כל הכיוונים. תשומת הלב פנתה אל עבר חומרים - מכונות, מכשירים, כפתורים, נצנוצים וצפצופים.
חושים בריאים - קהו, אמות מידה - עוקמו, דהו, התערפלו. רוח טובה פשוטה ושמחה התערבלה והתמלאה באשליה של חומר. בועות עושר וממון השאירו לב יתום ממטרה, מדבר של שיממון.
