אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי רֹב תְּהִלָּה
לְהָרִיעַ לָאֵל בְּקֶרֶן אַיִל חֲלוּלָה
עַל בֹרְאוֹ עָמִים וְגָם עָם סְגֻלָּה
שֶׁבְּכֵסֵא וּבְעָשׂוֹר יֹאמַר תְּפִלָּה
לָאֵל יִתְבָּרַךְ וּלֱגִבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
וִיבַקֵשׁ סְלִיחָה בַּעֲבוּר הֵקְּהִלָּה
אַנָּא שְׁעֶה לִקְרִיאתַ הַחֲרָטָה
וְסַלֵּק מְעָלֶינוּ צַר וְצוֹרֵר עַתָּה
וְנַשִׂים אָזְנֶנוּ לְמִצְווֹתֶיךָ כְּרוּיָה
וּנְשַׁבֵּחַ וְנֹאמַר הָלֵלוּיָה הֲלְלוּיָה
וְנִתְכַּנֵּס כֻּלָּנוּ בֶּאֶמוּנָה חֲדוּרִים
לִמְחִילָה וְכַפָּרָה בְּיוּם הַכִּפּוּרִים
וה' אֱלֹהִים יַעֱשֶׂה חֶשְׁבּוֹן בְּעִתּוֹ
עִם הָגּוֹיִים מְחַלְּלֵי הַר קְדֻשָּׁתוֹ
לא בכדי ההפטרה של השבוע - פרשת וַיֵּלֶךְ, לקוחה משלושת נביאינו הושע, מיכה, ויואל ופותחת בקריאה לנו: שובָה יִשְרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָּשַלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד, א) חמש תפילות ו-10 וידויים, אנו אומרים אלא שאין לאמרם רק כדי לצאת ידי חובה, אלא ננהג כאותו אדם כשנכנס לבית מארחיו, יאמר להם: "עליכן השלום" ובהגיע ערב אמר להם "ערב טוב", ומשלן אצל מארחיו בבוקר יקון ויאמר: "בוקר טוב", וצאתו מאצל מארחיו אומר להם "היו שלום" או "שלום עליכם" על כן נאמר: שוב ישראל עד אלוהיך״ - ואז תתחיל בברכה כמי שבא להתארח, ברכה אחר ברכה ומכונת ולא יאמר כל הרכות בפעם אחת כדי לצאת ידי חובתו, ברכת כניסה בעתה וברכת ערב בעתה וברכת בוקר בעתה והיו שלום בעתה.
לכן אנחנו המתייצבים ביום הכיפורים לפני ה' להתפלל ולהתודות כל דבר בעיתו, כי יודע כל אחד כי הוא "כשל בעוונו" כי אין איש שיעשה ולא יחטא. וכי החזרה בתשובה לא קלה היא. יש לעשות קודם חשבון נפש ולהכיר בעובדה, כי חטא וכשל ועליו לתקן דרכו לבל יכשל שוב. זו משימה לא קלה, כי האדם טבעו לשכוח ולעיתים מבטיח ואינו מקים. וכשהוא כושל שם, סיבת כשלונו בזולתו. אלה הקמים לסליחות הספרדים במשך 40 לילות ומשננים חטאיהם תוך כוונה אמיתית, מצליחים הם לתקן את אשר כשלו בו "כחוזרים בתשובה", מבלי שהדבר ישנה את מהלך חיי האדם בעבודתו ובעיסוקו.