המדינה וקק"ל סיכמו, כפי שפורסם ב-Nfc, על עיסקת ענק לחילופי שטח, עד כדי 2 מיליון דונם: קק"ל תעביר לבעלות המדינה את הקרקעות העירוניות שלה, ותקבל בתמורה את הקרקעות באיזורי הפיתוח, בעיקר בנגב, ועוד פיצוי כספי של 500 מיליון שקל לפחות. המטרה היא לאפשר למדינה למכור קרקעות, במקום להחכירן לטווח ארוך כמקובל כיום. קק"ל אינה ראשית, על-פי המדיניות היסודית שלה, למכור קרקעות. לכן, אם רוצים למכור את המגרשים שלה, אין ברירה אלא לעבירהם לבעלות המדינה. זוהי כל מטרת העיסקה. אם אי אפשר יהיה למכור את הקרקעות העירוניות - אין ערך ואין טעם בעיסקה כולה.
האם המדינה תוכל למכור את הקרקעות שלה? מבדיקת פירטי העיסקה והמצב החוקי מתברר, כי עוד ארוכה הדרך לכך, וספק אם ניתן יהיה לעשות זאת בעתיד הקרוב, ואולי גם לא בעתיד הרחוק, ודאי לא בלי הסכמה גורפת של קק"ל לכל פירטי העיסקה.
תחילה, חייבת הממשלה לאשר את המלצות ועדת גביש ואת ההסכם עם קק"ל. במקביל, חייב גם דירקטוריון קק"ל לאשר את העיסקה. אבל, גם בהנחה שמדובר בהליכים פורמליים, הרי שזו רק תחילת הדרך.
הכנסת חוקקה בשנת 1960 את חוק יסוד: מקרקעי ישראל. זהו חוק קצר מאוד, בן 3 סעיפים, שהסעיף העיקרי שלו, מספר 1, קובע חד וחלק: "מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת".
אם הממשלה רוצה למכור קרקע כלשהיא עליה לשנות את חוק היסוד, זהו, תהליך ממושך ומורכב. הוא דורש אישור של 61 חברי הכנסת. במצב הנוכחי, כאשר לראש הממשלה אריאל שרון אין קואליציה, וכאשר הכנסת מביעה 4 פעמים תוך יום אי אימון בממשלה, הוא יכול כנראה רק לחלום על 61 קולות לשינוי החוק.
בכנסת יהיו, מן הסתם, מתנגדים רבים לשינוי החוק. בראשם יעמדו הסיעות הדתיות, שודאי יתנגדו לשינוי החוק, כי על-פי ההלכה לא ניתן למכור לצמיתות קרקע בארץ ישראל. גם האיחוד הלאומי וסיעות אחרות יתנגדו ודאי לחקיקה, וכנראה גם ח"כים דתיים במפלגות חילוניות, שאינם יכולים להצביע בעד חוק המנוגד להלכה.
הסיעות הערביות עשויות אף הן להתנגד; הן יחששו, שאישור החוק יאפשר למדינה למכור קרקע של ערבים-נפקדים, המנוהלת כיום בידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. מפלגת העבודה, אז מפא"י, יזמה ב-1960 את החוק האוסר על מכירת קרקע, מסיבות אידיאולוגיות; לא ברור מה תהיה עמדתה כיום.
חקיקת החוק טעונה דיון ואישור בוועדת הכספים של הכנסת. זו תרצה ודאי לשמוע דעות של מומחים. ממילא, היא עסוקה מאוד כיום בדיון בחוק בכר. מושב הקיץ ינעל בעוד כמה שבועות. אם החוק לא יאושר עד אז, יעבור הדיון לחורף הבא, העשוי להיות ערב בחירות, שבהן, כידוע, לא קל לשנות חוקים מסוג זה.
נניח, שהממשלה תצליח איכשהוא לשנות, השנה או בשנה הבאה, את חוק היסוד. במקרה כזה תעמוד בפניה משוכה נוספת, והיא כתב האמנה בן 21 הסעיפים, שנחתם ב-1968 בין לוי אשכול, אז שר האוצר, ויעקב צור, אז יושב ראש קק"ל. שניהם יצגו, לעניין זה, את המדינה מצד אחד, וקק"ל וההסתדרות הציונית העולמית מצד שני. כתב האמנה הסדיר את ניהול קרקעות המדינה וקק"ל. על-פי האמנה, העבירה קק"ל למדינה את ניהול קרקעותיה, והוקמה מועצת מקרקעי ישראל, משותפת לשני הגופים, כדי לנהל את קרקעות המדינה וקק"ל.
סעיף 4 באמנה קובע: "מקרקעי ישראל יתנהלו לפי חוק, לאמור על-פי העקרון כי אדמה אינה נמכרת, אלא נמסרת בחכירה בלבד". סעיף 5 מתיר אמנם למינהל למכור קרקע, אולם רק "בפרט זה או אחר", כלומר בעיסקה פה, עיסקה שם, ולא כמדיניות. הצדדים יהיו חייבים לשנות את האמנה, הנמצאת בתוקף עד יוני 2008.
סעיף 18 לאמנה קובע, כי אם המדינה תשנה ללא הסכמת קק"ל את חוק היסוד, האוסר למכור קרקעות, תוכל קק"ל להסתלק מיד מן האמנה. חברי הכנסת, שידונו בשינוי המוצע בחוק היסוד, חייבים לדעת שהם בידי הקק"ל וראשיה: אם התיקון שיכניסו בחוק לא יהיה מקובל, כולו או מקצתו, על קק"ל, היא תוכל להסתלק מיידית מן האמנה, וכמובן למשוך מיד ממינהל מקרקעי ישראל את כל קרקעותיה ומגרשיה. הדיונים בכנסת ובוועדת הכספים חייבים, לכן, להתנהל מתוך תשומת לב לדרישות קק"ל, ואולי גם בנוכחות ראשיה.
לוא אני מנכ"ל הקרן הקיימת, הייתי מנצל את המצב שנוצר כדי להבטיח, שקק"ל תקבל פיצוי נאות על חילופי הקרקעות. סכום המינימום שמציעה המדינה, 100 מיליון שקל לשנה במשך 5 שנים, איננו רציני: מדובר בהרבה אלפי מגרשים בתוך הערים הגדולות, ששויו כל אחד מהם עשוי להגיע ל-1 מיליון דולר ויותר לדונם.
שווי הרכוש הקרקע של קק"ל עשוי להגיע למיליארדי דולרים. היא תתן אותו למדינה, ותקבל בתמורה 2 מיליון דולר פחותי-ערך בנגב ובגליל, ועוד 550 מיליון שקל. אחר כך תחכה קק"ל, מי יודע כמה שנים, לגמר שומת-הענק שיערוך השמאי הממשלתי על אלפי מגרשים. נו באמת.
ראשי קק"ל חייבים לזכור, שיש להם סנקציה שהם יכולים להפעיל אותה מיידית נגד הממשלה: אם לא תתנו לנו פיצוי אמיתי וריאלי, נמשוך את הקרקעות שלנו מהמינהל, ואולי נקים "מינהל מקרקעי קק"ל" לניהולו. מי שמכיר את ההליכים של מינהל מקרקעי ישראל יכול להאמין, ששינוי מעין זה יהיה רק לטובה.