צמוח גישת הספסרות במקומותינו

יתכן ומסתמנת מגמה בה משקיעי חוץ בורחים מהשקעות בישראל: שרי אריסון - שמכרה את כל אחזקותיה בחברת התקשורת "יורוקום" ומימשה נכסים בהיקף המוערך במיליארד שקל - בשנה האחרונה בלבד. האחים ספרא, שמחסלים את השקעותיהם בישראל, וניפרדים נכון לעכשיו מהשקעתם האחרונה בישראל ("סלקום" - 750 מיליון דולר) ואחרים. את שרי אריסון קשה להאשים, לאחר שהתקשורת הכפישה אותה קשות על לא עוול בכפה לפני כשנה וחצי, ועמיר פרץ נתן, בדומה, בגידופיו חסרי הרסן את מהלומת החסד האחרונה לרצונה הטוב, בעניין הפיטורין בבנק הפועלים. היא פרשה אז מתפקידה כדירקטורית בבנק הפועלים (תפקיד אליו לא חזרה מאז) וחזרה לארה"ב לאחר שהכריזה, פחות או יותר, שנהגו בה לא כיאות בישראל, באופן לא סביר ביחס לתרומותיה והשקעותיה. לפני כשנה חזרה לישראל, ודומה כי שוב חזר רצונה הטוב, באומרה כי תשקיע שוב. אלא מאי? נישאלת השאלה האם עלה בדעתה גורלו של המלונאי שיף, שבסביבות שנת 1994 לאחר שהוכפש בעילות שווא בישראל, התקשה לממש את נכסיו, ואנשים ניסו לנצל לרעה את המצב והציעו לו שווה פרוטה עבור רכושו העצום? אם כן, בדומה לסרטי הקרטה הניפלאים בהם מצטיירת אומנית הלחימה כנוקמת בשקט בשקט באלה שעוללו לה רע, שוב שופעת הגב' שרי אריסון עם חזרתה המפתיעה לישראל רצון טוב. אך מצטייר נכון לעכשיו, שתחת להשקיע ולו אגורה אחת, היא מממשת הפעם, בביטחה ובהשקט, נכס אחר נכס, במלוא שוויים. אז מה המגמה המצטיירת כיום? האם אט-אט ישארו בהשקעות כבדות בעיקר משקיעי מאפייה ואוליגארכים רוסים, מלביני הכספים ואנשי הון מפוקפק? האם השקעות רבות תהפוכנה יותר ויותר לספקולטיביות, תוך בחישת הולכת וגוברת של חלאות אנוש בקלחת והידוק הקרטליזם בישראל?. ובינתיים מסיחים את דעתנו מפרע הקרטליזם בסופרמרקט, בענף האלקטרוניקה ובכל שאר תחומי השירותים והצריכה בחיינו בהצהרות חגיגיות של תנועות כתנועה לאיכות השילטון ולוחמי-דמי בשחיתות, שלשונם רמה אך ידם דומה ומעודדת תכופות דווקא גורמים שאינם בדיוק טלית שכולה תכלת וזאת תוך הסתודדות בצמתות הכוח וההשפעה החברתית. [קישור] אלא שתחושתנו היא שאין כיום חשיבות רבה לשינוי שיטת הממשל בישראל ולחיפוש שיטות פלא האמורות להקנות את היושר הציבורי והעיסקי, ואת היציבות והאחריות, ולהעלות את עגלתנו הנופלת והכושלת על דרך המלך. מבחינת מהותם של תופעות בחיינו, יש לשים לב כי לעומת המגמה בטבע של התנגדות להתאיינות-מסה המאפיינת את היישים בעלי הממשות בעולמנו (חוקי שימור החומר), ואל מול הנטייה האינרציאלית להתמדה והתנגדות לשינוי זהות, הרי שבקיום הישראלי, בניגוד לכך, אנו רואים מול עינינו התוהות שיותר ויותר מחליפים קלות המשקל, נדיפות דברים ברי-קיימא, המלל הזריז והמהיר, הפיקחי לכאורה והנוכלי למעשה - מחליפים כל נטייה לאחריות ו-accountabily (עמידה במחוייבויות). הקיום הישראלי הפך לנעדר מרכזי כובד. יותר ויותר אנו חשים, כולנו כאן, את שחשתי לפני מספר שנים לאחר חזרה משהייה ממושכת באנגליה - חשתי אז באופן מיידי שבהשוואה לכסף האנגלי, שהוא בעל משקל וכוח קנייה, הרי שמקבילו הישראלי הוא קל משקל, גז נידף המתאייד במהירות. הקיום הישראלי הופך לנעדר מרכז כובד ונטול מרכיב האיכות, ונידמה יותר ויותר לקיום של מנטליות ספסרית, למעשה. שהרי כל דבר בישראל מסופסר כיום בעצם, החל מהמחירים הגבוהים יחסית של מוצרי אלקטרוניקה סיניים, רבים באיכות גרועה, המציפים את השווקים; המשך במסעדות ליאפים המוכרות מזון גרוע במחירים מופקעים; המשך במחירי הרכב ושרותי הרכב במחירים מופקעים; המשך גם בהשגת הקלה לבחינות בגרות באמצעות הוצאת תעודת "לקוי קשב" תוך השלשת מזומנים רבים למכוני איבחון; המשך במחירי ריהוט, דלק, דיור (הדיור עולה לרוב פי 3 ויותר מאשר במערב); המשך בעמלות הבנקים הגבוהות (הפקדתי לפני כשנה וחצי לניסיון 500 ש"ח בבנק גדול בישראל. תוך פרק זמן זה נישארו לי כיום רק 215 שקל, וזאת ללא שביצעתי אף פעולה... לעומת זאת, בבנק באנגליה שגם בו היה מופקד סכום כסף, הרי שבמשך 9 שנים לא פחת הכסף אפילו באגורה אחת, אף שגם שם לא ביצעתי כל פעולה במשך אותם שנים); המשך במחירי השירותים של עצמאיים קטנים כגון אינסטלצייה ותיקון חשמל. וכלה במחיר מוצרי התרבות כגון תיאטרון וקונצרטים; או אף ספסור בגורל אנשים, כבמקרה זכאי קיצבאות האבטלה (במציאות של חוסר עבודה), או בזכויות הפנסייה של זקנים. ולמה ספסרות? ניתן כמה השגות ועובדות בנושא: 1) שער הריבית הראלי במשק: הוא שער השוק האפור. התאגידים הבנקאיים חונקים את רוב הציבור מבחינת הזרמת אשראי. בהיעדר רגולציה אפקטיבית על הבנקים, 70 אחוז מהאשראי שהם מעמידים זורם לאחוז אחד בלבד מהלווים. מוענקות הלוואות רק לקומץ מקורבי האליטות. השאר נאלצים להשתמש בהלוואות בשוק האפור בריבית קצוצה. עקב הכורח של עסקים רבים לעמוד בתשלומי הריבית הקצוצה, צמחה אצל רבים מהעסקים הקטנים והבינוניים, ואף אצל עסקים גדולים, גישה ומנטליות של חפרים החוטפים במהירות מלקוחותיהם ככל שידם משגת, תוך מתן תמורה מינימלית. הדבר פועל אף הוא להקנות את התחושה שאנו חיים בסביבה של ספסרים שאין מפלט ממנה. לא הייתי מתעלף אילו נודע לי גם שחלק מהגורמים והתאגידים הבנקאיים הגדולים מזרימים אשראי לשוק האפור, על-פי הגיון כלכלי צרוף, שכן הריבית בשוק האפור גבוהה בהרבה. פרשת הבנק למסחר הינה בדומה חשיפת פרשה של הזרמת כספי בנק קטן לשוק האפור, בעילה המקובלת בעולם הפשע, של "הפסדים בהימורים וצורך לכסותם". אך הדבר עשוי להיות רק קצה הקרחון של הזרמת הון מצד הבנקים לשוק האפור, דבר המקפיץ רבים מבעלי העסקים ל"טורים גבוהים" (עקב הריבית הקצוצה במתן אשראי בשוק האפור) של סחר מכר חסר אתיקה ואחריות המיועד: לגרוף הרבה; בזמן קצר; תוך מתן תמורה מינימלית (אבל היחס שם, היחס ניפלא. דומה שמילים חלקלקות, חנופה וגישה נעימה להפליא מצד בעלי עסקים וכוח האדם הבא במגע עם לקוחות, הפכו לדרך "לשמן" את השוד לאור היום. איך הם קוראים לזה: "נכניס פה ענק, אבל עם הרבה ווזלין"). מעילת מאות המליונים בבנק למסחר והשוק האפור: [קישור] ברוני השוק האפור בישראל. הלוואות בריבית קצוצה: [קישור] 2) הבו דלק בששון: בשלהי שנת 98' שמתי לב לכך שעבור אותה כמות דלק כמו בעבר, מונה הדלק ברכבי מתקדם רק במעט בהשוואה. זאת במקצת תחנות הדלק, אך התופעה הלכה והתרחבה לעוד תחנות. גם מכרי שמו לב לתופעה. דומה שהמספרים על מתקן הדלק בתחנה מראים דבר אחד ומה שמוזרם למכוניתך זה דבר אחר לגמרי. מצטייר שאנו כיום משלמים בממוצע 30-40 אחוז יותר על מחיר הדלק הרישמי. הקורא מוזמן לעשות ניסיון קטן ולמלא דלק ברכבו באחד הישובים הערבים, ושוב, מעשה קסמים, יראה מה שמזמן שכח: מונה הדלק התקדם הרבה יותר. שיטות הסוואה: ההונאה מופעלת לסרוגין, ולא בעקביות ותמיד. שוב, דרגות שונות של פחת יותר מאשר אי פחת אבסולוטי. מאידך, אם ימלא את מיכל מכוניתו עד הסוף, הסבירות להפעלת ההונאה תקטן. מדובר לרוב במילוי חלקי. 3) מים מוספים בבשר ודגים קפואים בשיעור 30-40 אחוז כבר אמרנו? והרבה עמילן לחומוס ופקטין לריבה. וזאת רק התחלה. 4) הסודה קאוסטיק כמשל: מה לעשות וסודה קאוסטיק (אבקה הנימכרת לפי משקל בשקיות) היא חומר פתיחת סתימות אפקטיבי ומסורתי המייתר 80 אחוז ממקרי הצורך לזמן אינסטלטור מפקיע מחירים כנהוג. אבל מידי פעם, בגלים, לפתע נעלמת הסודה קאוסטיק מחנויות מוצרי הבית והמלאכה (התופעה הופיעה בשכיחות גדולה יותר בשנות ה-90'), ותחתיה מופיע בקבוק פלסטיק מהודר עליו כתוב "פתיחת סתימות לבעלי מקצוע". הבקבוק הזה עולה פי 8 מהסודה קאוסטיק הזולה להפליא, אך שפיכת הנוזל שבו למקום הסתימה תעלה אידי חומצה גפריתנית מצחינה ברוב רושם, אך אבוי, הסתימה נישארה וצריך להזמין אינסטלטור. מקרה הסודה קאוסטיק הוא משל למה שקורה תכופות בשוק הצריכה הישראלי, כאשר תמיד או כמעט תמיד, נעלם מהמדפים כעבור זמן, במעין הכרח שאין לדעת פשרו, נעלם מוצר משובח וזול, ותחתיו מופיע ללא תקנה מוצר רע ויקר בהרבה. כללית איפוא, מצטייר שמנטליות ספסרית והתגודדות קרטליסטית הולכות ופושות כיום בישראל בכל, ואין מפלט מהן. זאת בצרוף למצח נחושה. ובמדינה פושטת הרגל מבחינה מוסרית, ערכית ויזמית, הגרעין הקשה בה הם 6600 המיליונרים, הרבה מעבר לשיעור המיליונרים בארצות אחרות, מיליונרים שרובם עשו את הונם מהזרמת צינור הכסף של השילטון. חלק ניכר מחיי השאר זה דשדוש קיומי חסר תקווה לשינוי, דשדוש דאוג עקב רמת המחירים חסרת ההיגיון, היעדר מרכיב האיכות והחסד בהוויה הישראלית והביורוקרטיזצייה מוצפת הניירת והטרדות של שגרת חיינו, ומה שמצטייר כאופקי התקדמות נעולים ומגמות גג ומחסום לכל חיוניות ויוזמה. ובמידה רבה, מבחינת אופקי הנוער, גם סמים וסכינים. בנסיבות שהתפתחו בחברה שדומה שהיא מתנוונת והולכת, נראה לעיתים חסר אחריות להשאר בישראל. דומה שאינך יכול לבצע כאן פרויקטים רציניים וארוכי טווח מבלי שיפריעו לך. הצד השני של השחיתות המוסרית והאינטלקטואלית זה הטפילות וההדבקות. או הנטייה לייבש ולפרוע כאשר אינך חובר לחוגי הזבל, אליטות הנוורוזה, הטימטום והחלאתיות, וההון המפוקפק שהשתלטו כאן על התרבות והמדיה. כך נראים רבים מנוער האליטות הישראלי: [קישור] דומה שבסופו של יום, ישראל הופכת למדינת ספסרים - ספסרי כספים וספסרי תרבות - סוחרי סמים, ספקולנטים, ופורעי תרבות. כתבה בשבועון הצבאי הבריטי ג'יינס: ישראל כמדינת פשע וספסרות: [קישור]