מי שכבר מצליח להביט את מעבר לאופק הפלשתיני, רואה כיצד הציבור הגדול הזה בן שלושת המיליונים, מוביל את עצמו אל עברי פי פחת של פונדמנטליזם דתי ואנדרלמוסיה אזרחית.
כאשר עמדה לקום הרשות הפלשתינית, היו הכל אופטימיים ביחס לאפשרות שאש"ף, באמצעות הפת"ח, יצליח סוף סוף לבסס שלטון עצמי יציב בגדה המערבית וברצועה. והנה, עבר כבר עשור והדבר לא קורה. מדוע? כנראה שמאה שנה של שלטון זר ובכללם שלושה עשורים של ממשל צבאי, חרטו עמוק דפוסי מרי בעצימות נמוכה שהוטמעו בעוצמה רבה בציבור הזה כנגד כל הכובשים הזרים שמשלו בו: העות'מאנים, הבריטים, הירדנים והישראלים. עתה הם מופנים גם נגד השלטון ה"זר" החדש, שלטון אש"ף.
לקולוניאליזם העת'מאני והבריטי היתה תרומה ראשונית אך מוגבלת בעיצוב דפוסי המרי הללו. למלך חוסיין שהיפלה את תושבי השטחים וראה בהם נטע זר, יש בכך חלק מעט גדול יותר מקודמיו.
העת'מאנים, הבריטים והירדנים לא ניסו ליצור בכוח הנהגה חלופית לפלשתינים - הם היו ההנהגה החלופית. ישראל לעומת זאת, שאפה תמיד להמליך שליט, לחפש גוף ידידותי יותר שיהווה "משקל נגד" להנהגה האותנטית וכאן היתה טעותה. המציאות הוכיחה שכל אימת שישראל ניסתה לפעול למינויה של הנהגה מקומית הנוחה לה - היא קיבלה הנהגה מקומית מרדנית ומיליטנטית שגרמה לה להתגעגע לקודמתה.
כבר בתחילה, בקיץ 67' קבוצת נכבדים ירושלמית נרפית ומפולגת, שמתוך התרפסות אף הניפה את דגל הכחול לבן במזרח י-ם, נדרשה על-ידי ישראל להכפיף את מזרח העיר למערבה. סירובה הביא לגרושי ומעצרי חבריה שהרחיבו את הההתנגדות לכיבוש הישראלי ממזרח י-ם לעבר השטחים כולם.
לחלל המנהיגותי שנוצר חדרו פעילים קומוניסטיים שהקימו בחסות ברית המועצות דאז תשתית ארגונית חזקה. מי שלא רצה בהנהגה האנמית של החמולות ח'טיב, ח'אלדי, נסיבה וחוסיני קיבל את הקומוניסטים האגרסיביים יותר.
בתחילת שנות ה-70 עודדה ישראל את מנהיגותם של ראשי ערים מסורתיים ונוחים כמחמד ג'עברי בחברון ורשאד אל-שוא בעזה. ברם, הציבור חשב אחרת והחל תומך דוקא בחזית הלאומית הפלשתינית (חל"פ), הנהגה שהורכבה מקומוניסטים ופעילי בעת' סורי ועירקי.
מה גרם לאוכלוסיה שהיתה ברובה מוסלמית דתית לתמוך בהנהגה המורכבת מכופרים קומוניסטיים? רק הרצון להראות לישראל מיהם באמת אדוני השטח. החל"פ חוסלה, אישים כעבד אל ג'ואד צאלח, סלימאן נג'אב, בשיר ברע'ותי ווליד קמחאוי גורשו מהאזור וישראל מצאה עצמה החל מאפריל 76' בעימות מול קיצוניים מהם - ראשי עיריות שהונחו ותודרכו על-ידי ערפאת ואבו-ג'יהאד מהפת"ח. לראשונה מזה שנים, הוקם גוף הנהגה אחד לכל תושבי השטחים שנקרא הוועדה להכוונה לאומית (ול"ל).
מה לא עשתה ישראל כדי לחסל את הול"ל? מטיפוח גורמים אסלאמיים "מתונים" שנומק בטיעון ש"הם בסך הכל רוצים להתפלל במסגד" ועד להקמת אגודות הכפרים, מן יוזמה הזויה שנועדה לשסות שבעים אחוז כפריים חסרי אוריינטציה פוליטית באחיהם העירוניים שהיו פוליטיים מדי לטעמה של ישראל. ואז, מי שלא רצה בבסאם שכעה, כרים ח'לף וח'אלד קואסמה מהול"ל, קיבל את "המפקדה הלאומית" הצעירה והמיליטנטית של האינתפאדה הראשונה ששידרגה את האלימות הספוראדית לאלימות מאורגנת ומזויינת.
מי שציפה, שהגעת הרשות הפלשתינית לשטחים לפני כעשור תשים קץ לתופעת סוס הפרא ההופך כל מי שמנסה לרכוב עליו, התבדה. פריחתה של החמאס היא ביטוי נוסף להמשך המרי בעצימות נמוכה, הפעם נגד הרש"פ ובת בריתה ישראל, ולא השתקפות של הקצנה דתית בציבור הפלשתיני. צרתם של הפלשתינים היא שאחרי החמא"ס פעורה התהום.
