אין היום רשת טרור מוסלמית בינלאומית שתשתיתה לא נבנתה לפני עשרים שנה באפגניסטן במלחמה נגד הרוסים. שם נוצרו הקשרים הראשונים, נלמדו השיטות והתחשלה החברות של 'בוגרי אפגניסטן'.
מדי חודש נחשפת באירופה עוד רשת מוסלמית העוסקת בגיוס פעילים, אזרחי המערב, למלחמה בעירק ולפיגועי התאבדות נגד צבא ארה"ב שם. בשרותי הביטחון האירופים, ידועים שמותיהם של מאות המגייסים, המתגייסים והמתאבדים שעזבו את אירופה להילחם את הג'יהאד בעירק. כור ההיתוך לחוליות הטרור העלולות לשטוף את המערב ואת אירופה בעוד שנים נצרף מדי יום בעירק.
'לרובה קנה אחד לתקשורת אלף קנים' היא מעקרונות הפעולה של הטרור והגרילה בעולם מאז מלחמת וויטנאם שהסתיימה במפלת ארה"ב לפני יותר מ- 30 שנה. לא ברובה נוצחה ארה"ב אלא במצלמת הטלוויזיה והאקרן שבסלון. מה שנכון אז נכון שבעתיים היום.
יכולים מפקדי צבא ארה"ב בעירק להציג סטטיסטיקות כאוות נפשם, להכריז השכם והערב על הניצחון הצבאי שהיה או שהוא ממש מעבר לפינה, כמו בוויטנאם של אז, כמו בלבנון שלנו, כמו בצ'צ'ניה של היום, אבל הסדקים בנחישות וביכולת של ארה"ב לסיים את מה שהתחילה בעירק מתרחבים מיום ליום. מעבר לפינה אין ניצחון - אולי תבוסה.
'עוד יום דמים בעירק' פותחות כל מהדורות החדשות הארציות בארה"ב את שידוריהן בליווי תמונות הטבח המתמשך בעירק. מקצת העיתונים, בהם ה 'ניו יורק טיימס' רב ההשפעה, מקצים פינה מיוחדת לחללי הימים האחרונים בעירק מצבא ארה"ב. דעת הקהל מתחילה, לאט אבל בטוח, לנטות נגד המלחמה ואחריהם, כמו בכל דמוקרטיה, מתחילים הפוליטיקאים לנסות לקטוף את הפירות.
ממשל בוש נמצא בהתגוננות. לאחר שהתברר שהמידע על עירק לפני המלחמה שיקרי, החלה התקשורת, ואחריה חלק הולך וגדל מהפוליטיקאים, לדון בשאלה האם עירק היוותה בכלל איום על ארה"ב ולתקוף את הלגיטימיות של עצם המלחמה.
במשטר דמוקרטי נוסח ארה"ב הירידה המתמשכת בתמיכת הציבור במלחמה בעירק היא תחילת הסוף ושעון זמן מתקתק. כבר עכשיו ברור שהמלחמה מסתבכת ושאין לארה"ב את הזמן הפוליטי והנחישות להביאה לידי סיום סביר. נותרו לארה"ב פחות מ- 3 שנים לצאת בשלום מעירק לפני שמערכת הבחירות הבאה לנשיאות בארה"ב תיסוב רק סביב שאלת עירק ותוכרע רק לפי מידת הזוועות על מסך הטלוויזיה. עיראק הפכה לוויטנאם החדשה של ארה"ב ולאפגניסטן החדשה של הטרור המוסלמי.
אי אפשר בכלל לחזות את המצב בעירק והשלכותיו, עם או בלי נוכחות ארה"ב. כל תסריט אפשרי ממלחמת אזרחים שכבר מתנהלת בעירק, דרך התפלגות ל- 3 מדינות שיעית, סונית וכורדית ועד עימות אזורי בין המדינות השכנות על חלקן בעיצוב ההסדר העירקי ושללן בבארות הנפט. צריך לחשוש שתקופה של אי יציבות רבה עוד לפנינו במזה"ת, לא שלום ודמוקרטיה במהרה, גם לא לנו ולפלשתינים.
