ביום רביעי (22.6.05) פורסם במדור הספרים של 'הארץ' מאמר סקירה על ספר באנגלית, שתוכנו חקירת הסטריאוטיפ הערבי בעיני תלמידי הכיתות הראשונות בבתי הספר בארצנו.
מחברת הסקירה, דר' שרה אוסצקי-לזר, המוצגת על-ידי המערכת כהיסטוריונית ומחנכת לשלום, עשתה את מאמרה לכתבה פוליטית הדוחקת ברשויות ליצור מערכת של חינוך לשלום למבוגרים.
המאמר באופן מפורש מבטא את האופן בו רואה הסמול את כל מי שלא מסכים לדרכו.
ובכן, לפי אותה דוקטורית סמולנית נאורה ומתקדמת, וכמובן ליברלית, כל מי שחולק על דעתה הוא בעל התכונות הבאות:
1. לא מסוגל לחשיבה רציונלית וביחוד לא לחשיבה בקורתית.
2. הוא שבוי בידי חרדותיו.
3. הוא שבוי בידי דחפיו.
4. הוא שבוי בסטראוטיפים שלו על הערבים.
5. הוא שבוי בשנאתו לערבים.
6. אין לו כל רצון להבין את הצד הערבי בסכסוך.
7. לא מסוגל לחשיבה מורכבת ולראיית עולם מורכבת.
8. לא מסוגל להודות שגם אצל הערבים יש הרבה צדק.
9. לא מוכן לקבל את השונה והאחר.
10. בכלל, טבעם הוא להיות שבויים בדעות קדומות
היא מוסיפה וטוענת ש א-פ-י-ל-ו הרבה ליברלים שהם כמובן נזר הבריאה, יש בהם החסרונות שהיא מונה בכל אותם חשוכים
לכן כאמור דוחקת, הדוקטורית הליברלית הנאורה המתקדמת והסמולנית, ברשויות, להקים מערך של שטיפת מח למטומטמים שלא מסוגלים לגלות בעצמם את אור הנאורות.
אבותיה הרוחניים של אותה דוקטורית שלחו את כל מי שלא היה מוכן לראות את האור הגדול לגולאגים לחינוך מחדש. אבל היא בוודאי תסתפק לשלוח אותם לחינוך מחדש אצל גדעון לוי ועמירה הס.
אולם מה שמבטא הכי בברור את אי היכולת של הסמול לראות את עצמו, ואת צביעותו, הוא הדבר הבא:
היא טוענת שכל מתנגדי דרך הסמול לא מסוגלים לקבל את השונה והאחר, בזמן שכל מאמרה מבטא באופן הברור ביותר שהיא לא מוכנה לקבל ברצינות כל דעה שהיא לא סמולנית, ביחסה מראש לדעה זו את כל הפגמים שמניתי למעלה.
אכן, אלה הם הסמול וזו היא נאורותו.
