יו"ר העבודה (הזמני)
שמעון פרס, זן נדיר ועתיק בנוף הפוליטי הישראלי, עשה בימים באחרונים מאמצים בלתי נלאים להרחיק את עצמו מפרשת השחיתות החדשה במפלגתו, שפרצה בעצמה תחת הנהגתו.
למשל הקופים הידוע: "לא ראיתי, לא שמעתי לא ידעתי", אפשר להוסיף כמה מרכיבים נוספים מבית מדרשו של פרס: "לא ידעתי, לא התערבתי, לא התעניינתי, לא בחשתי, לא תמכתי לא הזדהיתי".
לא התפלאתי, אפוא, לקרוא בסוף השבוע את הכרזתו של פרס: "בעבודה אין שחיתות ואין בטיח".
מי שעקב מקרוב, במשך השנים, אחר התנהלותו הפוליטית הבלתי נלאית של שמעון פרס, הגיע מזמן למסקנה כי מניעת שחיתות לא הייתה מעולם בראש מעייניו. גם כאשר אירעה שחיתות בסביבתו הקרובה של פרס הוא לא יצא מגידרו כדי לחסלה ולוודא שהאשמים יועמדו לדין, אלא דאג שבו שלא ידבק רבב כדי לא להפריע למסעותיו הארוכים החוזרים ונשנים לראשות הממשלה.
הדוגמה הצורמת ביותר הייתה בשנתיים האחרונות, שבמהלכן נערכו כמה חקירות משמעותיות שקשורות בראש הממשלה,
אריאל שרון ובני משפחתו.
פרס, שכיהן כראש האופוזיציה עד להצטרפותה של העבודה לממשלה הנוכחית, מעל בתפקידו, התנכר לציבור שולחיו ולא השמיע מילה אחת של ביקורת נגד שרון. פרס התחמק. הוא לא גינה את השחיתות הציבורית שצברה תאוצה רבה בתקופת שרון, לא התייחס לנורמות פסולות זועקות לשמים שהשריש שרון בחיים הפוליטיים, ולא התייחס להתנהלותם הנלוזה של עמרי וגלעד - בניו של ראש הממשלה.
במקום זאת העדיף לקיים עם שרון מגעים שקטים, במגמה להרחיק את שינוי מהממשלה ולהכניס במקומה את העבודה כמנוף למימוש ההינתקות שאמורה להתבצע על-ידי ראש ממשלה בגיל שמונים מינוס, בסיועו של המשנה שלו בן השמונים פלוס.
לצורך הצלחת מהלך זה, חוותו של שרון היא כיום בעיניו של פרס לא חוות השקמים, אלא חווה של אתרוגים, שיש לשמור עליה מכל משמר לבל תינזק חלילה.
העובדה שהחווה חשודה ששימשה כצינור לספיגת מיליוני דולרים ממקור בלתי מזוהה בחו"ל, וכמקום עבודה של הבן גלעד יועץ כלכלי יקרן של מי שמבקש את חסדי אביו.
המוציא והמביא בין פרס ושרון - השר
חיים רמון, חברו הטוב של
אריה דרעי, ואיש ציבור שנוי במחלוקת בזכות עצמו שהמומחיות שלו היא ב"שטיקים" ו"בתרגילים מסריחים". נחש קטן שגדל מזמן והפך לקוברה בזכות עצמו.
שרון הוא ידיד ותיק של פרס. יש ביניהם כמה קווי אופי משותפים, שהבולט בהם הוא אי-אהבת האמת. לשקרים שהשמיע אחד מהם לאורך השנים לא היו רגליים ולא ידיים, ושום אבר אחר בגוף פרט לפיות שהשמיעו אותם מבלי שהנידו עפעף.
כבר בצעירותם זוהו פרס ושרון ע"י מייסדי המדינה וקברניטיה הראשונים, שראו בהם פוטנציאל לדוגמה אישית.
העיתונאי יאיר קוטלר פרסם בשעתו ספר על הצמד פרס שרון, בשם: "הזרזיר והעורב", שם המדבר בעד עצמו. מצא מין את מינו.
בפתח הספר מצטט קוטלר דברים שאמר ראש הממשלה השני,
משה שרת, על פרס: "אני שולל את פרס תכלית השלילה, ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר. אקרע קריעה על המדינה אם אראה אותו יושב על כסא של שר בממשלה".
קוטלר מצטט גם דברים שאמר ראש מהמשלה הראשון,
דוד בן-גוריון, לשרון, כאשר הועלה לדרגת אלוף משנה: "האם נגמלת מאמירת לא אמת"?
פרט מאלף: לפרס ושרון יש גם אהבה משותפת לאילי הון זרים שסייעו להם בדרכים שונות. אחד מהם, ג'ו לייבו, שהיה בראשית שנות השמונים יו"ר מועצת המנהלים של אליאנס ונחשף מאוחר יותר כנוכל בינלאומי, התפאר אז במתנות שהוא מחלק לחברו, שר הביטחון דאז, שמעון פרס, ובין השאר מממן את תפירת חליפותיו היקרות.
בתחום זה יש הבדל מהותי בין פרס ושרון: חבריו עתירי ההון של פרס, בדרך כלל לא היו מתוקשרים, ושמותיהם לא נכרכו בשמו כמו אלה של שרון.
בגלל הוותק של פרס ושרון עלה, בידם להקדים את הדור המושחת הנוכחי של אישים פוליטיים, שהפכו את השירות ציבורי קרדום לחפור בו ולעשות לעצמם ולביתם.
פרס ושרון המציאו את השידוך בין ההון לבין השלטון הרבה לפני ה"טירונים" הפוליטיים שמבקשים לרשת אותם. כל אחד מהם בז לאלה שנושפים בעורפו, במפלגתו שלו.
חבריו עתירי ההון של פרס הזרימו בשנים האחרונות סכומי כסף אדירים למרכז השלום שהוא עומד בראשו. כאשר נחשפו אי-סדרים כספיים בפעילות של המרכז שנושא את שמו המכובד, לא נראה פרס נרגש במיוחד. הוא אומנם לא הכריז: "לא שחיתות ולא בטיח", אולי משום שעונת האבטיחים המושחתים לא הייתה עדיין בעיצומה.
בשנת 1987, בתקופה שבה כיהן פרס כשר חוץ וממלא-מקום ראש הממשלה בממשלתו של
יצחק שמיר, פרצה סערה ציבורית אחרי שנודע שפרס קיבל מתנה שעון יוקרתי מדגם "באום את מרסייה" ממלך השוק האפור, דוד באלס, שכיכב באחרונה בתקשורת בעקבות מטען נפץ שהונח ליד דלת ביתו בשדרות חן בתל אביב
לבאלס היה עניין לרכוש את לב הקיבוצים באמצעות קירבה לראשי מפלגת העבודה. משום כך דאג להזרים כספים לעבודה שבאמצעותם "נרכשה" תנועת "יחד", שבראשה עמדו אז
עזר ויצמן המנוח ופואד בן-אליעזר.
"הכשר" זה סייע לבאלס, כפי שהתברר מאוחר יותר, לקבל עשרות מיליוני דולרים מהתנועות הקיבוציות שאותם גלגל בשוק האפור.
כאשר החליט פרס לצרף, בכל מחיר, את תנועת "עם אחד" בראשותו של יו"ר ההסתדרות
עמיר פרץ למפלגת העבודה, לא הוטרד פרס מכך שדבק בהסתדרות, במידה בלתי מבוטלת של צדק, דימוי של גוף מושחת. אם היו שואלים את פרס הוא היה אומר, שמדובר שאין שחיתות ומדובר בסך-הכל במקשת אבטיחים" לא פחות ולא יותר.
ההסתדרות, שהפכה ע"י פרץ לחצר ביזנטית שידעה לממש את החלום המגלומאני שלו להיות ראש ממשלה, ובעת ובעונה אחת להוות מקור תעסוקה לקרובים למיניהם, לא הטרידה את מנוחתו של פרס.
לפרס לא הפריעה גם העובדה שפרץ מכר לאילי הון נכסים של חברי ההסתדרות, בהם חברות כלכליות מסוגן של שיכון עובדים וסולל בונה, אצטדיונים של כדורגל ומתחמים, במחירים מגוחכים ובתנאים מוזרים. מערכת הביקורת של ההסתדרות לא הצליחה להתמודד עם תופעות אלה ואילו
מבקר המדינה הוא מחוץ לתחום.
שנתו של פרס לא נדדה גם כאשר פרץ דרדר כלכלית את קופת החולים, השתמש בכספי החוסים במוסדות משען לצרכים פוליטיים, והחניף לראשי הוועדים הגדולים במשק שהצליחו לקבל עבור שולחיהם בעלי השכר הגבוה הנחות בתשלומי מיסי ההסתדרות.
למרבה האירוניה, כמה עשרות חברי הסתדרות ותיקים ותמימים הם קהל תומכיו של פרס, בן גילם במרכז המפלגה, ומהווים הגרעין הקשה של תומכיו הקבועים. הם היוו אלה שהכריעו את הכף בזכות צירופה של תנועת עם אחד לעבודה.
אפילו הבגידה הצינית של פרץ בפרס, לא הוציאה מפיו של פרס תגובה של אכזבה על האיש שהתחייב לא להתמודד מולו, אך מעל באמונו. פרס מכיר אישית את ה"תכמון" הזה.
פרס לא נראה מוטרד בחודשים האחרונים, כאשר קרא בכלי התקשורת על כפיית ההצטרפות לעבודה, חשד לזיופים, שימש ציני בחולי נפש ותחיית מתים ע"י אנשיו של פרץ בדרכו של ה"ראיס" לכיבוש את ראשות העבודה.
השבוע פניתי מטעם אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה,
מני מזוז. ביקשתי שיורה למשטרה לחקור ביסודיות חשדות לביצוע מעשים פליליים חמורים במיפקד של העבודה. חקירת המשטרה עד כה נערכה, למרבה הצער, בהילוך נמוך, ורק הגילויים האחרונים בתקשורת אולי "ינערו" את החוקרים.
מסיבה זו נדחו הפריימריז, למגינת ליבו של פרס, שצריך להתחיל להפנים שיש שחיתות במפלגתו והוא נושא באחריות מיניסטריאלית.
הגיעה סוף-סוף השעה שנשתחרר מעולו של פרס, ונייחל לכך שבמקומו יבוא מנהיג שתהיה לו רגישות לשחיתות, שיאבק בה ולא יהיה משת"פ של ראשי מפלגות מושחתים אחרים.
