בימים אלו ניתן בבית המשפט העליון פסק דין (ע"א 8526/96) אשר סיים פרשה עגומה שעניינה טיפול שקיבל פלוני במרפאת 'מכון יונה', שכלל הזרקות סיליקון לאיבר המין. בפסקי הדין אשר ניתנו במהלך השנים, בערכאות השונות, נקבע כי הטיפול אשר ניתן לפלוני התובע הינו פרוצדורה בלתי מקובלת אשר אינה ידועה בעולם הרפואה, שגויה באופן בסיסי וגרמה לפלוני נזקים קשים לאיבר מינו עד צורך בשתלי עור והשתלת תותב.
החידוש אשר נקבע בפסק הדין שניתן עוד בשנת 1996 בבית משפט השלום היה בכך שהוטלה על משרד הבריאות אחריות לנזקיו של התובע, נוכח העובדה שמשרד הבריאות התרשל בחובת הרישום של המרפאה מתוך הנחה מוטעית, הנובעת מרשלנות בפיקוח, שמדובר במרפאה אשר בה עוסקים ב- 'כירורגיה זעירה' שאינה מחייבת רישום במשרד הבריאות, בעוד שבפועל מדובר היה במרפאה אשר עסקה ב- 'כירורגיה קטנה' אשר מחייבת רישום ורישוי משרד הבריאות.
בית המשפט קבע כי על אף שבפרסומי המכון צוין במפורש כי במקום מתבצעות פעולות כירורגיות, הסתפק משרד הבריאות בהתמקדות בפיקוח על המכון בעניין אופי הפרסומים.
בית המשפט העליון אשר נתן את פסק דינו בערעור המדינה על חיובה, ובערעורים אחרים של הצדדים זה כנגד זה, קבע כי אין ספק שבמרפאה התקיימה כירורגיה קטנה ולא כירורגיה זעירה, ולפיכך, על משרד הבריאות הייתה מוטלת חובת הפיקוח, שכן הזרקת סיליקון לאיבר המין בוודאי שאינה בגדר זריקה רגילה אשר הינה תחת הרף של כירורגיה קטנה כטענת משרד הבריאות.
בפסק הדין שב בית המשפט על ההלכה, כי הימנעות המדינה מהפעלת סמכויות הפיקוח המוטלות עליה על-פי חוק הינה בגדר רשלנות ואף קובע כי קיים קשר סיבתי בין רשלנות זו לנזקי התובע פלוני.
בעידן אשר בו המכונים הפרטיים לכירורגיה פלסטית מתרבים כפטריות אחר הגשם, פסק דין זה חשוב במיוחד ויש לקוות כי יהווה תמרור אזהרה למשרד הבריאות להדק את הפיקוח על כל אותם מכונים, על-מנת לוודא שטרגדיות נוסח מותה של המנותחת לפני מספר שבועות במכון בנתניה לא ישנו בעקבות נטיית חלק מהמרפאות הפרטיות לצמצם עלויות על-מנת להגדיל את רווחיהן.