תקופת שלטונו של ראש הממשלה שרון מציבה סימן שאלה לגבי הנתונים הדרושים לתפקיד ראש ממשלה בישראל: האם טוב לישראל ראש ממשלה "חזק", הנתפס ככזה שמסוגל "לספק את הסחורה" למי שלוחץ עליו מעבר לים וכך גורם נזקים חמורים לישראל, או אולי עדיף דווקא ראש ממשלה "חלש", שאין לצפות ממנו ל"ויתורים כואבים" ועקב כך ייחסכו מישראל כאבים אלה?
לאורך כל חייו הצבאיים והפוליטיים יצר שרון לעצמו תדמית של אדם חזק, כוחני, דורסני, בולדוזר. מאפיינים אלה באים לידי ביטוי בולט במיוחד מאז הפך את עורו, ובמקום להפעיל את צה"ל נגד האויב תוך שימור כוח ההרתעה של ישראל, שלמענו פעל לא מעט רוב ימיו, הוא מאיים להפעיל את צה"ל דווקא נגד אזרחי ישראל, עד כדי איום עליהם במלחמת אזרחים.
מי שהיו במחנהו כל השנים חוששים שמא יעלה בידו לבצע טרנספר אכזרי של יהודים מבתיהם בארצם. ומנגד, יריביו הפוליטיים בתוך ישראל, אשר כל השנים הביעו שאט נפש מאופיו וממעשיו, הפכו לתומכיו הנאמנים ביותר כאשר הוא התגייס לבצע את מדיניותם.
מסתבר שדווקא תדמיתו "החזקה" מגדילה את ציפיות יריביו ממנו שיעלה בידו לבצע את זממו-זממם. למרות שהטרנספר אינו ניתן לביצוע - גם שרון אינו יכול! - הם מצפים שהאיש "החזק" יעשה עבורם את המלאכה הבזויה. עקב כך הם נותנים לו רוח גבית תקשורתית ומשפטית, במטרה להמריצו בכיוון הרצוי להם.
השוואת התפקוד וההישגים של ראש ממשלה בישראל לעומת אלה של העומדים בראש הרשות הפלשתינית, בעבר ובהווה, רק מחדדת את השאלה. מסתבר שהציפיות מערפאת ומממשיך דרכו אבו מאזן, שיצרו לעצמם את תדמית החלש והמסכן, הן נמוכות ביותר: אין לצפות מן "החלש" להשליט סדר בתחום שלטונו, או להילחם ביריביו מבית.
הכל נסלח לו בגלל "חולשתו". העולם כולו, משמעון פרס ועד המדינות התורמות (לטרור!), מגוייס לאסוף כספים למימון מנגנוניו המנופחים והמושחתים. איש אינו דורש ממנו להקפיא את הבניה בתחומו או לממש את התחייבויותיו על-פי מפת הדרכים או על-פי כל מתווה אחר. הוא הרי חלש!
מסתבר שלא רק הטרור משתלם, אלא גם "החולשה". "חולשתו" של יו"ר רשות הטרור הפלשתינית, הקודם והנוכחי, הביאה לאויב את הניצחון במלחמת אוסלו שנכפתה על ישראל. התוצאה: צה"ל, הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, בורח מפניו ללא הסכם וללא תמורה. ה"חוזק" של ראש ממשלת ישראל הופך להיות עקב אכילס שלו ורק מגביר את התיאבון של בוש המקפיד אתו - ולא עם אבו מאזן - על קוצו של יוד בכל הקשור למלכודת מפת הדרכים; של האירופאים, שהאנטישמיות הישנה-חדשה מביאה אותם לדרבן תהליך שסופו פירוק מדינת ישראל; של השמאל הקיצוני, המוחא לו כף ומאשר לו תקציב - בקולות "האופוזיציה" - ובלבד שיגשים את המדיניות שכל כולה שטחים תמורת טרור; של תקשורת מתקרנפת המגוייסת למענו (ע"ע יואל מרקוס, דן מרגלית, חיים יבין, אריה גולן ודומיהם) כל עוד הוא הולך בתלם "הנכון". המסקנה: ראש ממשלה "חזק" הוא לחיץ וסחיט.
מלחמת ששת הימים התרחשה בימיו של ראש ממשלה "חלש", מגמגם והססן, אבל דווקא תחת שרביטו של ראש הממשלה אשכול הושג המזהיר שבניצחונות צה"ל ולב הארץ שוחרר מן הכיבוש הערבי. 38 שנים מאוחר יותר מאיים ראש ממשלה "חזק" להחזיר את מדינת ישראל לאווירת החנק שליוותה אותה ב-19 השנים הראשונות לקיומה ואת לב הארץ לידי הכובש הערבי. אם זה מצב הדברים, אולי עדיף למדינת ישראל דווקא ראש ממשלה חלש, שלא ניתן לצפות ממנו לוויתורים כואבים ומסוכנים?
