בזמן האחרון נהיה לנו כתום בעיניים, כזה שמעורר אסוציאציות על דמויות ספרותיות גרוטסקיות במיוחד. כתום מהסוג שלובשים ועונדים ילדים וילדות, עטורי חצאיות ארוכות, בתי שחי נוטפים ומריחים לפני זמנם, ציציות שחורות מאבק, כיפות כתומות ופיאות זהב רטובות לצד האוזניים הנפוחות ממאמץ.
ילדים וילדות עם מבט שטוף וזורח באקסטזה עמוקה, כשהם מתנפלים על חומה בצורה וגדולה מהם. ממש דון קיחוטה נלחם בתחנות הרוח, כשרוח פנימית דמיונית מניעה אותו.
בראש החץ של מאבק המתנחלים צועדות דמויות הזויות, בגירות (כמעט), הנראות כמו פרפראזה לא מוצלחת במיוחד על 'סינדרום ירושלים'. כמו גוליבר ועדת הגמדים הצועדת אחריו – זה נפוח מכפי גודלו הממשי, אלו קטנים מהמידות שמקנה להם, בעיני עצמם בלבד, הכוח הקבוצתי האקסטאטי. הכל יחסי למבטם של המתבוננים; בעיני, הם נראים כמו דמויות במיני ישראל.
וכל אלו ביחד יכלו להיות קטע גרוטסקי במיוחד מאחד המחזות של חנוך לוין, במקום שבו המציאות עולה על כל דמיון.
הם קוראים לזה מאבק על ארץ ישראל.
רבים וטובים לאורך ההיסטוריה, קול האלוהים בא אליהם בחלומם והוביל אותם להגחכה פומבית. אחד הפרמטרים להגחכה הזו, היא הבחירה במבע הכתום. הלכתי לחפש עבורם, נשמה עמלנית וטובה שכמוני, מה משמעות הכתום. צריך להתחשב בהם - הרי אין זמן, בין חגיגת הסיום של כיתה ד' לזריקת אבנים על שוטרים או שפיכת שמן על כביש ירושלים, לחפש באינטרנט ולקרוא ספרים.
הנה, כמה דברים שמצאתי שם:
כתום, הוא הצבע של עיריות רעננה וראשון לציון. באתר העיר ראשון לציון – הכיתוב והלחצנים גם הם בכתום. הפזמון החוזר בהמנונה של העיר, הוא (באופן לא מפתיע) – "ראשון לציון רק ממך ואלייך, ראשון לציון מעתה עד עולם" (נעמי שמר, הקופירייטרים הלא מקוריים של ארץ ישראל השלמה מאחורייך. ירושלים של זהב היתה רק המתאבן הלאומי).
הכתום נמצא גם בדגל אירלנד, הוא מסמל את הקבוצה התומכת בשלום ובאיחוד בין חלקיה המקוטבים של אוכלוסיית הממלכה, הפרוטסטנטים והקתולים. הצבע הוא גם צבעם של הפרוטסטנטים המדינה המשוסעת ההיא, שצבעה הלאומי הוא ירוק. אנחנו, בשמאל, לא חזקים במקוריות – החוטים הראשונים שנתלו ממכוניות נגד ההצפה הכתומה, היו בירוק.
גם ההודים כתומים. הכתום הוא מצבעיו של הבודהיזם. בעצם, לפני שהתחיל גוש קטיף, הוא היה בעיקר צבעו של בודהה. נזירים בודהיסטים בגלימה כתומה צובעים את תמונות הטיולים של צעירי ישראל כבר הרבה מאוד זמן. הבודהיסטים, שהיו בעולם הזה רגע לפני שראשון המתנחלים כבש לו מאחז, מאמינים שתפיסתם היא יותר מדת או פילוסופיה. הבודהיזם הטהור, הוא גישה למציאות, לחיים (וגם למוות) ודרך תרגול מעשית, שתכליתם היא להביא את המתרגל/ת, בסופו של דבר, לנירוונה, שהיא פסגת ההישגים הרוחניים, ומשמעותה היא חרות מוחלטת מכל סבל או שעבוד ותלות בזמני ובחולף.
לא חושבת ששמעו על גישה כזו בגוש קטיף. לגבי נוער הגבעות, אני לא יודעת. זה תלוי בחומר שהגיע באותו יום למאחז.
הולנד, שהצבע המסמל אותה הוא כתום (כמו גם את קבוצות הכדורגל שלה), צבעה בכתום חלק מ'דגל הנסיך' (ה'טריקולור') שלה, שנישא לאורך מלחמת שמונים השנים ומונף עד היום בארועים חגיגיים, לצד דגלה של המדינה, כאות לשחרור ולשלום ולצד דגל כתום עז שסמל בית המלוכה מצוייר במרכזו.
'היום הכתום' הוא יום ההולדת של המלכה, בסוף אפריל. חגיגה המונית.
באחד מאתרי האינטרנט המיועדים לגולשים דתיים, מובאות בתנ"ך פרשנויות שונות לנמר. אחת מהן: "הנמר נקרא כך אולי מלשון נמהר = מהיר / זריז. צבעו של הנמר הוא כתום , ובנוסף הוא גם מכותם (מנומר). יש קשר ברור בין השורש כתום לשורש כתם (מכותם)". נמר חברבורות...
חברת אורנג' – רשת סלולרית בינלאומית, צבעה עצמה בכתום של תקשורת, אנרגיה, דיאלוג מתמיד. הצבע עובד לטעמם על כל החושים. הכתום מביע חום ושמש על כל המשתמע מהם – חיים, אור, מצב רוח טוב, חופש, ים, אושר ועושר, כל מה שמקל על לקוחותיה לפתוח את הכיס, לרכוש קווים ומכשירי טלפון, ולדבר. לא, מה פתאום, אני לא רומזת על שום קשר בין הכיס הממוסחר היטב להתיישבות בשטחים. גדול ממני, קישור כזה.
אתר אלטרנטבע מציע להדליק נר כתום בחנוכה: "צבע כתום משרה אושר, שמחה, התלהבות, השראה, קשרים חברתיים. הוא הנקודה המאזנת בין רוח האדם לבין יצר החיים והמין. הכתום מסמל את כוח היצירה, הדינאמיות השמשית, הבריאות, הקדושה, האינדיבידואליות, הגאווה והיהירות, והאמונה. הוא מעצים את החיוניות וממריץ את סגולות השמש: הנדיבות, אומץ הלב, האופטימיות והיצירה.
כציבעה של הבריאות, הוא קשור בהכרח לריפוי, הוא מבטא זריחה פנימית, ומחזק את מערכת החיסון. צבע כתום הוא צבע המאפשר ויתור ולהרפות מאותם דברים שאינם נחוצים לנו יותר בחיינו".
ועוד לא דיברנו על סקס: הכתום הוא ציבעה של הצ'אקרה השניה. מיקומה של צ'אקרת המין הכתומה, הצ'אקרה השניה, הוא 3 אצבעות מתחת לטבור (נסו לדמיין את זה על מפת הארץ). האתר "אמא אדמה" מספר עליה: "צ'אקרה זו אחראית על האנרגיה המינית ועל אנרגיות בעלות תכונות של אש אומץ, כח התלהבות, אכזריות, קנאה, עצלות רגשי עליונות וכו'. אחראית גם על הרגלי האכילה שלנו.אכילת יתר או אכילה בלתי מספקת הינה ביטוי לחוסר איזון בצ'אקרה זו. מבין שלושת הצ'אקרות הארציות, האדום (צ'אקרה ראשונה) מייצג את הקרקע, המציאות, הצהוב (צ'אקרה שלישית) מייצג את המחשבה והחוכמה ואילו הכתום הוא המתווך ביניהם מכאן יכולתו לסייע במימוש רעיונות ותכניות ובהוצאתן מאזור המחשבה לאזור המציאות. תחומים נוספים הנמצאים באחריותה של צ'אקרת הטבור הם הכליות, שלפוחית השתן ואיברי הפריון. כאשר למשל, בעיות במחזור החודשי יכולות להעלם לאחר איזון צ'אקרה זו. כמו כן צ'אקרה זו אחראית על שחרור פעולות הגוף (נו, שחררו כבר) כאשר הגוף נוקשה או במצב של קיפאון. במישור הפסיכולוגי הצ'אקרה אחראית על ההדחקות, העכבות והגישה לנושא המין. כאשר מרכז זה חסום, יתכנו קשיים בחווית אורגזמה אצל נשים או שפיכה מוקדמת אצל גברים".
כתום בהיר יותר, מיוחס חלקית גם לצ'אקרה השלישית, 'מקלעת השמש', שם פירושה: "אחראית על אנרגיות "צהובות" כגון פחדים כח רצון, אופטימיות ופסימיות, רגשות אשם וחרטה, מצפון, שליטה עצמית, קשיי תקשורת וכו'. כאשר צ'אקרה זו מאוזנת, הכל נראה לנו כמו שמש הזורחת מעלינו ובתוכנו ומשרה חמימות נעימה, ביטחון עצמי, יחסים אינטימיים בריאים ומאוזנים והעדר פחדים לא רציונליים. כאשר המרכז חסום, יתכנו שינויים מהירים במצבי רוח, נטייה לדכאונות וחוסר הרמוניה בין מין-צ'אקרה נמוכה לבין אהבה-צ'אקרה עליונה".
חבר'ה, תאזנו את הצ'אקרות.
חברה טובה שלי, העוסקת בטיפול בתנועה, סיפרה לי השבוע שהסרטים הכתומים הם 'חומר משובח', אלסטי בדיוק במידה הנכונה על-מנת לעשות בו שימוש בריקוד ותנועה טיפולית. היא אפילו בקשה שאקפוץ לצומת הקרוב לביתי כדי להשיג לה כמה עשרות סרטים כאלו. הנה, רעיון נהדר לניתוב חיובי של האנרגיה ההרסנית הזו, שמפיצות תנועות הימין המיליטאנטי.
בהקשר זה ניתן להוסיף, כי בתיאוריות של טיפול בעזרת צבעים, נעשה שימוש בכתום על-מנת לשחרר את האדם מן הכבלים של עצמו.
ויפה שעה אחת קודם.
בינתיים, רכשתי לעצמי תיק כתום ענק עם נצנצים כתומים, כפכפים כתומים ואתר האינטרנט שלי העומד לעלות לאוויר בחודש הקרוב – כתום כולו. אני מאמינה בשמש הזורחת מעלינו ובתוכנו ומשרה חמימות נעימה, ביטחון עצמי, יחסים אינטימיים בריאים ומאוזנים והעדר פחדים לא רציונליים. ומאמינה באמונה שלמה בנסיגה חד-צדדית לגבולות 67'.
מי שרוצה להישאר שם, שלא תחת ריבונות ישראלית ולנפנף לפלשתינים בסרטים כתומים – שיישאר.
אבל מה אתם רוצים מאיתנו?
