בשבת, 24 באוגוסט, 1929, ערכו ערביי חברון טבח נורא בשכניהם היהודים, פוגרום עקוב מדם, 67 יהודים תמימים נשחטו, בהם 12 נשים ו-3 פעוטות. במרחץ הדמים הזה המכונה פרעות תרפ"ט, נטבחו ברחבי ארץ ישראל 133 יהודים ו-339 נפצעו.
תייר יהודי מפולין, י.ל גרודז'ינסקי שמו, שהתארח בבית קרוביו בחברון, והצליח להינצל בעור שיניו מהקטל, תיאר את הגיהינום שראו עיניו (ספרו של תום שגב "ימי הכלנית" בהוצאת כתר): "בקושי יצאתי ממחבואי. קשה היה להזיז את הארון מפני החללים ששכבו ליד הארון. עיני חשכו ממראה המומתים והפצועים. חיל ורעדה אחזוני. לא מצאתי מקום למדרך כף רגלי. בתוך ים של דם ראיתי את ידידי ועוד הרבה הרוגים ופצועים. כמעט אצל כולם היו חורים בראש על-ידי סכינים וגרזנים. נמצאו כאלה שצלעותיהם היו שבורות. היו גם שמעיהם רוטשו ויצאו. בחדר השני הכרתי את אשת אחי, ששכבה חצייה עירומה, והבית כולו שדוד, מלא נוצות וכתמי דם על הכתלים".
במכתב של ראשי הקהילה אל הנציב העליון הבריטי הם תארו חלק מהזוועה: "את הרב קסטל (68) ואת הרב דרבקין (70) ועוד חמישה בחורים - סירסו. את האופה שרפו עם פרימוס, אנסו והרגו את אשת הרוקח ובתו וגם אותו שחטו, האיש ששרת את שכניו הערבים במסירות במשך כ-40 שנה. לפעוט בן שנתיים מלקו את הראש. יש צילומים של ידיים ואצבעות שנקטעו. חלק מהאנשים ניצלו היות ששכבו מתחת לגופות והעמידו פנים כמתים".
ועוד כהנה וכהנה תיאורים מזעזעים של מעשי זוועה מעוררי פלצות.(לתשומת ליבו של חיים יבין וחסידיו, הפוגרום התרחש טרום מדינה, לפני התביעה לזכות השיבה, ולפני כיבוש חברון ב-1967).
כמה מאיתנו קראו אי פעם את פרטי המעשה המזוויע הזה? מי מאיתנו זוכר בכלל את טבוחי חברון?
לא הייתי נדרש לפרק המזעזע הזה בתולדות היישוב הישן בארץ ישראל, אלמלא ידיעה מטריפה את הדעת, שפורסמה לאחרונה בשולי אחד העיתונים, תחת הכותרת "הפגנה בעכו לציון 3 פלשתינים שהורשעו ברצח יהודים והוצאו להורג ב-1930 על-ידי המנדט. בגוף הידיעה נמסר כי בהפגנה בעכו השתתפו מאות ערבים ישראלים ובראשם חברי הכנסת ברכה ומח'ול. ההפגנה הסתיימה בהנחת זרי פרחים על קברי הרוצחים.
כלומר, ערביי ישראל במאותיהם, ערכו עצרת המונים לזכר הגיבורים שלהם, שכרתו ראשיהם של יהודים בשנת 1929. אנחנו, ששכחנו לבושתנו את טבוחי חברון, הינה באים יורשיהם ערביי ישראל, מזכירים לנו את הפשע הנורא, והופכים את רוצחיהם הנתעבים לגיבורים ולמודל לחיקוי.
למה הדבר דומה? כאילו והמוני גרמנים היו צועדים בחוצות נירנברג ובראשם נבחריהם בבונדסטאג, לציון זכרם של פושעי המלחמה הנאצים שבנות הברית שפטו למוות במשפטי נירנברג בשנת 1946. בהם הרמן גרינג, ריבנטרופ, יוליוס שטרייכר ואחרים. איזו מהומת אלוהים היתה קמה בגרמניה?
אולם אנחנו כאן בישראל מקדשי הדמוקרטיה בכל מחיר, מאפשרים לערביי ישראל לירוק בפרצופנו בסגידה המונית לרוצחינו, כך הם בונים לעצמם את המיתוס הפלשתיני שלהם בתהלוכות המוניות להחדרת מורשת הנכבה, בטיפוח גיבורים לאומיים דוגמת שוחטי היהודים בחברון. וברוב ביזיון וקצף, המסע הלאומני המאוס הזה נעשה ביוזמתם ובהשראתם של מנהיגיהם חברי הכנסת הערבים, אותם אנחנו מפרנסים בכבוד בכספי מיסינו.
בעוד הפלשתינים אזרחי ישראל מקדשים ברוב עם את זכרם של בני עמם ששחטו את בני עמנו - אנחנו לעומתם איננו זוכרים כלל את אחינו הקורבנות חסרי הישע.
ומה אנו עושים באיוולתנו, דווקא את ההיפך - שוחטים בחדווה פרות קדושות ומנפצים את מעט המיתוסים שלנו כמו את יוסף טרומפלדור, שבמקום להמשיך ולטפח את זכרו של הגיבור, הרי שאת המשפט שאמר או לא אמר, בעת גסיסתו: "טוב למות בעד ארצנו" עליו התחנכנו אנחנו וילדינו במשך עשרות שנים,עשינו לא מכבר ללעג ולקלס.