הידיעות על הניסיונות להטיית התוצאות בתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" על-ידי שיגור כמות עצומה של הודעות SMS, בניגוד לכללים, מעוררת חיוך אצל מומחי תקשורת המצויים בדבר.
הטכנולוגיה לשיגור המוני של הודעות SMS תוך הסוואת המקור, נמצאת כאן והיא פותחה בישראל בחברת "יורוטק קומיוניקשן" היושבת באיזור ראש פינה.
חברת יורוטק מפתחת מערכות גישור סלולריים רב-ערוציים, שבמקור משמשים מרכזי שירות גדולים, ספקי שירותי טלפונייה וטרמינטורים של טלפוניית רשת. ואולם, הטכנולוגיה הלגיטימית המוטמעת במערכת יכולה לשמש בנקל לשיגור מאות אלפי הודעות SMS, בלי שמפיקי התוכנית או המפעיל הסלולרי ידע שכל המסה הזו שוגרה ממקור פיזי אחד.
מדובר במערכת בת 32 ערוצים שיכולה לשגר 30 שיחות בו-זמנית. בנוסף, לכל ערוץ ניתן להוסיף 4 כרטיסי SIM והמערכת יודעת לנתב ביניהם לסירוגין או אחד אחרי השני.
המערכת גם יודעת לנתב את השיחות היוצאות בין מספר תאים סלולריים שונים, תכונה שבמקור נועדה כדי לפזר את העומס. ניתן להחליף את כרטיסי ה- SIM תוך כדי עבודה שוטפת של המערכת, וכך ניתן להוציא תוך שעה או קצת יותר למעלה מ- 300 אלף הודעות, ללא קושי, שלכאורה יצאו מ- 1200-1500 מספרי טלפון שונים.
אם ממקמים את הציוד באיזור מגורים צפוף כמו קריית בן-גוריון בחולון, כמות כזו של מספרי טלפון המחולקת בין שבעה או שמונה תאי כיסוי סלולריים איננה חריגה כלל וקשה מאוד לזהות אותה.
עדיין נותרה למפעילים הגנה אחת נוספת: קוד זיהוי המכשירים מהם יוצאות השיחות; בלי לפרט, יודעי ח"ן יכולים להתגבר גם על כך.
בקיצור, בהוצאה של כעשרים אלף דולר ותוך שימוש בציוד ובמחשב אישי עם תוכנה פשוטה לשיגור הודעות SMS, ניתן להציף את המוקד במאות אלפי הודעות עבוד המועמד הרצוי. אבל זה עוד לא סוף הסיפור...
ניתן לשלב את המערכת עם "שרת SIM” – מחשב המרכז נתונים של מאות כרטיסי SIM בו-זמנית, ושולח אותם דרך הרשת למערכות הממוקמות באיזורים גיאוגרפיים שונים. באופן הזה, ניתן להציב את הציוד הרב-ערוצי במספר מקומות כמו ת"א חולון ירושלים ומודיעין, למשל. שרת ה-SIM ישלח כל העת נתוני SIM משתנים למיקומים השונים שמהם ישלחו ההודעות כשגם במיקומים הגאוגרפיים יפוצלו ההודעות בין תאים סלולריים שונים, כשהכל נשלט ממיקום אחד ובאמצעות מחשב אישי אחד. התפוקה האפשרית: מיליון עד מיליון וחצי הודעות SMS תוך שעה-שעה וחצי (או יותר לפי רצון המפעילים), שלכאורה יצאו מ- 5000-6000 מכשירי טלפון שונים ולא משלוש ארבע מערכות בלבד.
נכון, ההוצאה יכולה להגיע למעל מאה אלף דולר. אבל אם אנשים מהמרים על תוצאות הצבעה, זה לא סכום בשמיים. יתרה מזו, מבלי להיכנס לכיסיהם של נינט טייב, שי גבסו או צמד ההראלים (מויאל וסקעת), ניתן להניח בהערכה זהירה שהשווי הכלכלי של זכיה באחד המקומות הראשונים בתחרות הוא לפחות חצי מיליון דולר בשנתיים שלוש הראשונות. בקיצור, הכדאיות הכלכלית קיימת. ההשקעה אגב לא הולכת כולה לטימיון. ניתן תמיד למכור את המכשירים הלאה בהנחה מסויימת. יש להם דרישה גדלה והולכת בעולם.
כדי להסיר ספק, הטיית תוצאות היא ככל הנראה לא חוקית, ושום חברה שפויה לא תסייע לכך במודע. אולם הטכנולוגיה קיימת, זמינה, והיא בהישג יד כספי לבעלי עניין. האם זה מה שיהרוג את הכוכב הנולד בטרם מוצתה שארית טיפת הרייטינג?