בצוק העיתים וההינתקות, נדחקה החלטתו של היועמ"ש מני מזוז לסגור את תיק החקירה של עו"ד יחזקאל ביניש לירכתי התודעה הציבורית. אולם הרחק מעין הציבור, גורמת החלטה זו כבר עתה, נזקים קשים לאזרחי ישראל, לצדק ולאוצר המדינה. ואחריתם של נזקים אלה - מי ישורנה.
כידוע, עו"ד ביניש הוא בעלה של שופטת בימ"ש העליון דורית ביניש ובעליו של משרד לעריכת-דין בירושלים. בשנים 1989-2003, הוא כיהן בהתנדבות, כיו"ר התזמורת הסימפונית של רשות השידור. עו"ד ביניש אומנם תרם מזמנו וממרצו לתזמורת, אך גם זכה לתשואה נאה לעמלו: הוא הירבה לטוס עם התזמורת לחו"ל, התאכסן במלונות מהודרים, אירח אח"מים מעולם המוסיקה במסעדות משובחות וחילק ביד נדיבה, כרטיסי חינם להופעות התזמורת. למותר לציין, שעשייתו הברוכה של היו"ר הפעלתן ביניש מומנה ברובה, מכיסו של משלם המיסים.
החגיגה הסתיימה, לאחר שמספר דוחות ביקורת הצביעו על גרעונות ואי-סדרים בולטים בחשבונות הכספיים של התזמורת. שני רואי-חשבון ציבוריים חשפו ממצאים חמורים, ובהם חשדות לרישומים כוזבים בספרי עמותת התזמורת, "העלמות" תקבולי כסף מזומן, וניהול בלתי סביר של חשבונות העמותה. אולם, החמור מכל הוא, שהתברר כי התזמורת לא העבירה ניכויי מס של מיליוני שקלים למס ההכנסה. ממצאי הדוחות הובילו בסופו של דבר, לפתיחת חקירה פלילית נגד ביניש.
החקירה, שהחלה כהליך פלילי שגרתי, הפכה במהרה לביצה מבעבעת, שאיימה להטביע את המעורבים בה, וביחוד אותם מעורבים, שהפנו אצבע מאשימה לעבר ביניש והדרך שבה ניהל את העמותה. עו"ד ביניש, כך התברר במהרה, איננו פראייר. הוא לא היסס להגיש תביעת-דיבה ותלונות ללשכת רואי-החשבון ולשכת עורכי-הדין. על-פי טענות חלק מהגורמים המקצועיים, הוא גם לא בחל באיומים, הכפשות והשתלחויות נגד עובדי-ציבור, שנטלו חלק בחקירת אי-הסדרים בתזמורת.
עוד הסתבר, שלבני הזוג ביניש יש חברים וידידים רבים במערכות המשפט הציבורית והפרטית. ועניין זה הקשה מאד על הגשת תביעה אזרחית נגד ביניש מטעם רשות-השידור.
ואם לא די בכך, אז גם בבית-המשפט הפגין ביניש התנהגות שנויה במחלוקת מול שופט מחוזי, המקושר אליו ולאשתו. הוא אף זכה לאהדה גלויה מצד אותו מותב ולעיכוב הגשת כתב-האישום נגדו, שהינו בגדר החלטה חריגה בהליכים פליליים.
תיקצר היריעה מלתאר כאן את עלילות עו"ד ביניש ועוללותיו במהלך חקירת הפרשה ואחריה. לנוחיות הקוראים המעוניינים, מצורפת למאמר זה רשימת קישורים לכתבות ומאמרים בנושא. מומלץ לקרוא אותם וללמוד מהם פרק בהלכות התנהלות אישית וציבורית נאותה.
לפני חודשים ספורים, לאחר רוב בוקה ומבולקה, החליט היועמ"ש מני מזוז לסגור את תיק החקירה נגד עו"ד ביניש, בכל הנוגע לביצוע עבירות המס, שיוחסו לו. היועמ"ש אימץ את טענותיו של ביניש, שהוא ומנהלים אחרים בעמותת התזמורת לא העבירו ניכויי-מס לרשויות כנדרש, בשל מצוקה כספית קשה, אליה נקלעה העמותה. מר מזוז גם קיבל את עמדתו של ביניש כי מצוקה זו נבעה מאי- העברת תקציבים מגופי שלטון לקופת העמותה. באורח תמוה, נעלמו מעיני היועמ"ש אותן התנהלויות חשודות בלשון המעטה, שהדעת נותנת שבהן טמון, לפחות חלקית, המפתח לגרעונות הגדולים, שהתזמורת צברה.
העיתונאי יואב יצחק, שליווה את הפרשה מתחילתה, הביע את דעתו על כך, במאמר שכתב עובר לפרסום החלטת היועמ"ש:
"נימוקי היועמ"ש והפרקליטות המועלים עתה, ששימשו אותם להימנע מכתב-אישום, מוזרים הם. נטען לדוגמא [סעיף 16 לעיל], כי אי-העברת הכספים נעשתה בגלל מצוקה אמיתית "לאחר שהגופים השלטוניים החברים בעמותה לא העבירו את התקציבים להם התחייבו". זו טענה מוזרה והיפוך היוצרות, במיוחד נגד העובדות הידועות: אותם גופים שלטוניים אכן עיכבו ובתקופות מסויימות הפסיקו העברות הכספים לתזמורת הסימפונית, לאחר שדוחות ביקורת שנערכו, הוכיחו: כי ביניש והעמותה-הסימפונית לא העבירו כספי ניכויים למס-הכנסה וביצעו עבירות על החוק, כי ביניש לא דאג להעביר את כספי הניכויים למס-הכנסה גם כאשר קיבלה התזמורת כספים מרשות-השידור, שהספיקו לכסות את החוב למס-הכנסה, כי ביניש והתזמורת ניהלו פנקסנות כפולה ואף קיבלו כספים במזומן מכמה גורמים לא רשומים ושילמו כספים מבלי שקיבלו חשבוניות ולא קבלות, כי ביניש ניהל את התזמורת באופן שערורייתי ומושחת, כי ביניש העניק טובות הנאה למקורביו על- חשבון הקופה הציבורית. קשה להניח שהמידע הזה נעלם מעיניו של מזוז".
החלטת היועמ"ש עוררה סערה ציבורית והמחישה שוב, כי בישראל הכל שווים בפני החוק, אך יש מי ששווים יותר. ומי ששווה יותר, גוזר קופונים שמנים, בין אם בקבלת הטבות מפליגות ובין אם בזכיה בסלחנות יתרה להתנהלותו החשודה והמופקרת.
אלא שבישראל מוכת השחיתות, פרשיות פליליות ממין זה מתיישנות חיש-קל ומפנות מקום לפרשיות חדשות. וכאלו לא חסר. וכך, לאחר שוך גל הזעם והמרירות שעוררה ההחלטה, נדמה שהדי הפרשה נדמו ובא לביניש גואל.
האמנם?
בהחלט לא.
כמתברר, נפלה החלטת מזוז כפרי בשל, לידיהם של עורכי-דין ממולחים והם עושים בה שימוש ציני ויעיל לטובת מרשיהם, עברייני המס.
לאחרונה, ניתנו בבתי-משפט השלום בארץ, שני פסקי-דין תקדימיים, הנשענים על החלטת היועמ"ש בעניין ביניש. בשני המקרים, הביא תקדים ביניש לפטירתם של נאשמים בעבירות מס מאחריות פלילית למעשיהם:
בת"פ 5542/03 מ"י נגד עמותת הורים ליד בי"ס ממלכתי דתי בחברון, של בימ"ש השלום בירושלים - הואשמו העמותה ומנהלה בביצוע 42 עבירות של אי-העברת ניכויי מס-הכנסה במקור. ואלו נעברו לאורך 4 שנים מתוך משכורות של כ- 273,000 ש"ח, ששולמו לעובדי העמותה. השופט יואל צור קיבל במלואה את עמדת מנהל העמותה, שטען שעניינו דומה לעניינו של ביניש ע"פ מספר פרמטרים, שנקבעו בהחלטת היועץ מזוז. וביחוד בשל כך, שהעמותה לא העבירה את ניכויי המס עקב קשיי תקציב. על-סמך הדמיון בין המקרים, פטר השופט את מנהל העמותה מאחריות פלילית לביצוע העבירות.
מטרידה אף יותר, היא החלטת השופט איתן מגן בת"פ 3282/02 של בימ"ש השלום בקריות. מדובר בעניינה של עמותת קבוצת הכדורסל מכבי קרית-מוצקין.
שני מנהלי הקבוצה לא העבירו ניכויי-מס הכנסה בסך 363,000 ש"ח לרשויות המס, כנדרש. עורך-דינם של השניים טען, כי אי-העברת הניכויים נבעה מקשיים כספיים, אליהם נקלעה העמותה, לאחר שלא הועברו אליה תקציבים, שהובטחו לה. הוא הוסיף, שלאור תקדים ביניש, יש לבטל את כתב-האישום כנגד מרשיו, שאם לא כן, יהיה מדובר באפליה.
השופט מגן ביקש מהפרקליטות להסביר, מה ההבדל בין מקרה זה של עמותת-הכדורסל לבין מקרהו של ביניש. ולאחר שלא קיבל הסבר מניח את הדעת, מחק את כתב-האישום כנגד הנאשמים.
וכה כתב השופט מגן בפסק-דינו:
"אין להשלים עם כך, שבמדינת- חוק דמוקרטית, המבוססת על העיקרון שהחוק שווה לכולם וכולם שווים בפני החוק, שתיקת הרשויות והסתרת נימוקי ההחלטה בעניין שהוא דומה מאד, יוצרת מראית-עין או לפחות חשד לאיפה ואיפה".
הפרליטות הגישה ערעור על פסק-הדין. אולם אין ספק, כי כשתתייצב בפני ערכאת הערעור, תמצא עצמה במצב מוזר בעת שתנסה לתקוף החלטה שיפוטית, שניתנה ברוח החלטתו של העומד בראש התביעה הכללית.
יודע כל ילד, שפסקי-דין תקדימיים מופצים בין עורכי-הדין , שעוסקים במאטריה מסויימת, במהירות הקרובה למהירות האור. וסביר להניח, שבימים אלה ממש, כבר מנפנפים עשרות סניגורים בתקדים ביניש ובפסקי-הדין שניתנו בעקבותיו, ומבקשים בלהט מבתי-המשפט לאמצם ולזכות את לקוחותיהם עברייני המס, מכל אשמה.
יטען הטוען, שצדק נעשה בישראל: אותו פטור מאחריות פלילית, שניתן לשועי-ארץ דוגמת ביניש, ניתן גם ניתן לאזרחים מן השורה. ואם בארזים כובתה שלהבת, ייהנו מכך גם אזובי-הקיר.
אך למעשה, ההיפך הגמור נכון: תקדים ביניש הביא לזיכוייהם של עברייני-מס, שהשתמטו מתשלום מאות-אלפי שקלים לקופת-המדינה, תוך היאחזות בתירוץ, שהעמותות שבניהולם סבלו מקשיי תקציב. והדעת נותנת, שגם בעתיד, אנו צפויים לזיכויים רבים של נאשמים ציניים, המצפצפים על החוק ופוגעים קשות בהכנסות המדינה ובציבור. מעתה ואילך, כל מנהל שהשתמט מתשלום מס-הכנסה , אינו צריך אלא לילל כתן באזני השופט: "גם העמותה שלי נקלעה לחובות. גם לנו לא העבירו תקציבים. ומה שמגיע לביניש, מגיע גם לי". ומתוצאותיהם הקשות של זיכויים אלה נסבול כולנו.
ושוב, הוכיחו עו"ד ביניש והיועמ"ש מזוז, שפגיעתו של מי שניצב מעל החוק קשה ומכאיבה יותר, בין אם פגע בציבור בעצמו ובין אם פגע בו בעקיפין, באמצעות שלטונות החוק, שמסיבותיהם שלהם, בחרו להגן על צווארו.
רשימת מקורות רלוונטיים: [קישור] [קישור] [קישור] [קישור] [קישור] [קישור] 