כך זה, כשיורדים מהפסים - עולים עליהם ודורסים; עולים עליהם ונדרסים. עולים חרף האזהרות הברורות. עולים על אף תמרורי ה"עצור" וה"אין כניסה". עולים גם כשהאורות האדומים, המזהירים, מהבהבים - אות וסימן לאיסור! - ובשעה שהפעמונים המצלצלים מדגישים ומעצימים את האיסור. עולים כי למי אכפת. עולים כי אין מה ואין מי שיעצור וימנע את העלייה.
עולים על הפסים, כי מצפצפים על החוקים. כי תמרורים הם רק סימני דרך שאינם מחייבים איש לציית להם. עולים כי מתרשלים. עולים כי "לא שמים". עולים כי אלימים. עולים כי למה לא?
עולים על הפסים כי למי יש זמן. עולים כי למי יש סבלנות. עולים כי מחפפים. עולים כי פושעים. עולים כי מתאבדים.
עולים כי מפוקרים. עולים כי החיים והמוות זולים באותה זילות.
עכשיו, עם הישנותו של "אסון רכבות" - במרכאות ובלעדיהן - ומן הסתם גם בימים הקרובים, יתראיינו מומחי תעבורה, פרשנים, אובות וידעונים. תיקרא קריאה להקמתה של ועדת חקירה. יומלצו המלצות, אולי אף יוסקו מסקנות. מישהו יתבע הקמתם של גשרים מעל מסילות הרכבות, כדי לאפשר תנועה של רכב והולכי רגל באופן שלא יסכן איש. המחמירים יציעו, כמשוער, לגדר את כל תוואי הרכבת בגדר שלא תאפשר להתקרב אל המסילה - לא לכלי רכב ולא להולכי רגל.
ואז, כצפוי, הכל יקהה, הכל ידהה. עולם כמנהגו הפרוע ימשיך לנהוג ולהתפרע. הניירות עם ההמלצות יעלו אבק, ייוותרו כאבנים שאין להן הופכין, על מדפים במשרדים.
מישהו יטען - כמכין אליבי - שאין תקציב מספיק ליישום ההמלצות. שהמומחים מנותקים. שהם תלושים. שהם לא יודעים על מה הם מדברים. שאנחנו עם פרוע, אלים, דורסני, ושום דבר לא יניא את המטורף התורן הבא מגרימת תאונה קטלנית נוספת.
עולים על המסילה, כי יורדים מהפסים. וכשכך - בקלות רשלנית ופושעת - עולים עליה, מה פלא שדורסים ונדרסים?!
