מעשה הלינץ' שבוצע במפגין על-ידי אנשי יס"מ ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן ביום ד' שעבר הינו כפי הנראה אחד השיאים של התעללויות משטרתיות שהפכו שכיחות בתקופה האחרונה. לפי העדויות שחלקן אף צולם, התנפלו כמה "שוטרים" על מפגין בודד, השכיבו אותו על הארץ, אחד מהם דחף את אצבעותיו לאפו של הקרבן, משך אותן למעלה ואחורה בתנועה "מקצועית" וקרע את פרצופו. אותו פצוע העיד כי נלקח לתחנת המשטרה, דרישתו לקבל טיפול רפואי לא נענתה, ולאחר שסירב הוא וכמה עצורים נוספים לדרישה בלתי חוקית להפסיק לדבר ביניהם, נלקח לחדר מבודד, שם הוכה שוב ושוב.
לאותה משטרה נמרצת לא היו את האנרגיות הללו כשהיה צריך לסלק כמה נערים מופרעים מהבית שליד שירת הים על חוף גוש קטיף. שלושה ימים תמימים אפשרה להם המשטרה להשתולל ולהטמיע דרך התקשורת את ההתפרעויות וההתגרויות בערבים ללא כל הפרעה כדי למצות את האפקט התקשורתי עד תומו. כאן השתתקה לפתע המשטרה האנרגטית ולא התערבה, תוך מניעת גישה למבוגרים שניסו להגיע לבית ולרסן את הצעירים ולמרות התחינות לסילוקם מצד מחלקת הביטחון של גוש קטיף.
יהודה רון, מפקד תחנת קטיף ששמו הולך לפניו כמכה סידרתי הותש כנראה לאחר המאמצים שהשקיע בהכאת נערים במהלך הריסת הבתים ליד שירת הים. כמובן שלאחר השגת היתרון התקשורתי, פונה הבית תוך דקות ספורות.
מעבר להכפשה הרגילה של המתנחלים היתה מטרה מעשית להתנהלות הזו. השלטונות חמדו מזמן את אתר המלון של חוף קטיף ולאחר שבעליו לא הסכים למסור אותו לצבא, היה צורך להמציא תירוץ "ביטחוני" לצורך השתלטות עליו. התקשורת טישטשה את המרחק הרב בין אותו בית לבין המלון וכן את העובדה שמעורבות "הקיצוניים" מהמלון בארועי הבית היתה מזערית. התבונה של יושבי המלון לנהל מאבק פסיבי לחלוטין חשפה את ההשתלטות כגזל ממלכתי.
"נערי הגבעות התגלו כנמושות". כך בחר קצין משטרה בכיר ללבות את האש בהתגרות נוסח אחרון מנהיגי כנופיות הרחוב נוכח האיפוק של יושבי המלון, במקום לשבח את האחריות שגילו. להשלמת התמונה המכוערת טרחה המשטרה להדליף ידיעה שקרית כאילו נתפסו במלון בקבוקי תבערה מוכנים להפעלה.
מיכאל פואה נעצר עם אשתו ושבעת ילדיו במלון. השוטרים ניסו "להיפטר" מהם בצומת גמא קילומטרים ספורים מזרחית לכיסופים. הם סירבו לרדת כי לפי החוק יש לקחתם לתחנת משטרה. המשטרה נאלצה להביא "זינזנה" שלקחה אותם לצומת גילת מבלי שאפילו נתנו להם מים לשתיה. במגרש חניה בצומת גילת לאחר ששוב סירבו לרדת מאותן סיבות, הם הורדו מהרכב לאחר שהוכו הם וילדיהם על-ידי שומרי החוק. לאחר שנזרקו אל מחוץ לרכב הופקרו לגורלם, כמו גם רכושם שנשאר נטוש במלון.
קשה לשכוח את השערוריה של התדריך המצולם של ניצב שחר איילון מלפני 3 שנים טרם הריסת חוות גלעד, שבו הוא נותן לשוטרים רשיון לעבור על החוק בהבטיחו "מעיכת תיקים" במח"ש. העובדה שאיילון לא סולק מיד ולא הועמד לדין, בנוסף למצב בשטח של כמעט אפס הפרעה לשוטרים עבריינים מצד מח"ש, מעידות על מעיכת תיקים כמעט אוטומטית שנעשית בסיטונות. יש להניח שתדריכים כאלו היום הם מעשה שבשגרה גם אם לא נעשים אל מול המצלמות.
פרשת שחר איילון והיעדר הטיפול בשטח מעידים על כך שאין מדובר בשוטרים עבריינים, "עשבים שוטים", החורגים מההוראות והלוקחים את החוק בידיים על דעת עצמם, אלא שכמו במערכות נוספות במדינה בעידן ההתנתקות, מתקיימת מערכת מקבילה של "חוקים" המתירים כל רסן והנותנים גיבוי גורף לתועבות השפלות ביותר.
משטר סדום צריך משטרת סדום לצורך השלטת דרכו. משטרת ישראל מתחילה להיראות יותר ויותר כמו ארגון פשע כשהציפיות לתיפקודה כמופקדת על החוק נשכחו מזמן.
