א המילונים והאנציקלופדיות מסבירים את הערך "פשיזם" על-פי תורתו של אבי-מולידו של המושג, בניטו מוסוליני. הרי הציטוט מהאתר wikipedia: "למדינה רצון ומטרות משלה ויש לה ערך מוסף מעל לערכם של הפרטים המרכיבים אותה. המדינה הפשיסטית היא מהות הכל ולכן מותר לה לעשות הכל, למען העם. הפרטים במדינה מעניקים לה את חירותם מרצון... המנהיג מגיע לשלטון בזכות תכונותיו המיוחדות והוא מורם מעם. סמכותו של המנהיג אינה מוגבלת מכיוון שהוא מעצב את האידיאולוגיה של המדינה, שלטונו יחיד וטוטאליטרי. המנהיג ניצב מעל לכל, והעם חייב להאמין בו ולציית לו".
כלומר, בגרעין ההשקפה הפשיסטית נמצאת ההשלטה על החברה את הדעה המחוייבת האחת, היא דעתו של ראש המדינה. היות והדעה הזו היא היחידה הנכונה, בניגוד לכל השאר, שהן שגויות בהחלט, ההשלטה מבוצעת בכל דרך אפשרית, כולל מרמה ואלימות. מאחורי הזרוע האלימה של התנועה הפשיסטית עומד כוח פוליטי ואידיאולוגיה חזקה המהללת את הכוח ושמה למטרה הקמת משטר פשיסטי במדינה.
בניטו מוסוליני עצמו התנהג בשלטון כאחוז תזזית, הביא את ארצו לשיתוף פעולה עם היטלר ולקריסה במלחמת העולם השנייה, עד שנתיניו מרדו בו והזמינו את ארה"ב לבוא לכבוש אותם. סופו של המנהיג הפשיסטי היה להיתלות בכיכר קשור ברגליים, אישתו יחד איתו. כלומר, האיש "המורם מעם", שידע "יותר טוב מכולם" את "מה רצוי לעם" ומהי "הדרך הנכונה", שהכפיף לרצונו את הפרלמנט, את כל מוסדות המדינה ואת כלי התקשורת - לא זו בלבד, שלא ידע להביא תועלת לעמו אלא נכשל אפילו בשמירה על כיסאו וחייו.
ב האם החלק המיליטנטי של המפגינים נגד חורבן ההתיישבות, חוסמי הכבישים, הם פשיסטים? בן-דרור ימיני (NRG, 1.7.05) משוכנע, שכן. כבר קיבלתי הערות בעבר דווקא מאנשי הימין, שבן-דרור ימיני הוא הטוב מבין עיתונאי-השמאל ובשל כך ראוי ליחס מועדף.
אמנם דווקא בשל כך, אני רוצה לבחון יותר דווקא אותו ולהבין איך נראה הטוב שבין עיתונאי-השמאל.
ימיני חי עדיין באותה גלקסיה, שבה מוצבות בפנינו שתי אופציות: "ארץ אחת גדולה" או "חלוקת הארץ למען השלום".
התאוריה הזו פשטה רגל בטרם לידתה, אך סייעה בפיתוח קריירות מפוארות למדי, כולל מינוף מפא"י לשלטון האבוד והזנקת עיתונאים אלי התהילה התקשורתית. מה יעשה מר ימיני עכשיו, כאשר כל מנהיגי רש"פ, כולל מחברי הסכם אוסלו מסרבים לשתף פעולה עם השקפותיו של מר ימיני ותחת זאת מלמדים את נתיניהם חזור ולמד, שבעתיד אף לא יהודי אחד יטמא את אדמת "פלשתין הקדושה", במצוות אללה הרחמן והרחום?
הוא לא יכול להתמודד על המגרש הזה, שם הוא אבוד, הקריירה שלו תיפגע. הוא צריך להטביע אות הקלון על יריביו וקול "האמת הפנימית" שלו, כלשון מבקרי, אומר לו שהמלה "פשיזם" תואמת את צרכיו. יש לה את המטען הרגשי המתאים, המספיק לערפל את חושי הקורא ולטעת בו שנאה כלפי היריב הנכון.
חוסמי הכבישים עושים מעשה רע, טיפשי ומיותר, אך בינם לבין הפשיזם - שנות אור רבות. ההנהגה הפוליטית והרוחנית מתנגדת להם והם עצמם עושים זאת כמחאה נגד הפגיעה בדמוקרטיה וערכי הציונות; המטרות שלהם הן ההיפך המוחלט של הפשיזם, הבעיה שלהם היא אופן הפעולה.
הקלות המזעזעת של השימוש במלה "פשיזם" גורמת לפיחות הערך השלילי של המושג ומביאה לזילות זכרם של קורבנות הפשיזם, על כל צורותיו. במיוחד כאשר בעל "האמת הפנימית" שבין עיתונאי השמאל כותב את זה.
ג מה בדיוק קרה במואסי? מי כתב את הכתובת הטיפשית על קיר הבית? נער מתפרע אוטנטי או פרובוקאטור של שב"כ, כפי שנטען? הכול אפשרי. הערבים יידו אבנים מספר ימים קודם לכן, ללא התגובה של הנערים היהודים וללא ההתערבות של צה"ל. האם הסלחנות כלפיהם נובעת מטעמים ענייניים? ככל הנראה, לא.
האם מקרה הנער "פצוע אנוש", שחיילי צה"ל הגנו עליו והוא עזב את הזירה בהליכה על שתי רגליו חבול קלות וכבר למחרת התראיין בתקשורת - משול למקרה של שני החיילים ברמאללה, שעונו ונרצחו בבניין המשטרה בהשתתפות "השוטרים" של רש"פ? לדעתו של בן-דרור ימיני - כן. האם מן המקרה הזה עולה ריח חריף של פברוק, המוכר לנו מפרשת "הריגתו" של מוחמד א-דורה, וגם ממעשי פברוק אחרים, רבים מספור? מי שבודק את האירועים - מגלה שעולה ממש צחנה (ראה הקישורים למטה).
האם יכול להיות, שאירועים אלימים בהפגנות נגד ההינתקות, בניגוד להנחיות הברורות של ההנהגה והרבנים, נעשו על-ידי פורעי עול אוטנטיים, שחלקם, בערפל הקרב, אף חומקים מהעונש? כן, זה יכול להיות. האם יכול להיות, שרוב האירועים האלה התרחשו בגלל הפרובוקאטורים, שחלקם זוהו וצולמו? גם זה יכול להיות, בלי קושי. האם יכול להיות, שהיועץ מזוז נותן למשטרה לרמות את עצמו, כשהוא טוען, ש"למיטב ידיעתו" אין פרובוקאטורים? יכול להיות בשקט. האם יכול להיות, שמזוז כן יודע, שיש פרובוקאטורים ומשקר? בקלות מדהימה.
הבעיה שלנו, שלו נחת עכשיו בישראל חייזר, שלא יודע דבר עלינו, רק על סמך קריאת העיתונים לא היה מסוגל לגבש כל דעה. אנחנו חיים בסביבה כזו, שאפילו אם נשב ונקרא עיתונים כל היום - לא נדע מה קורה במדינה. אנחנו מקבלים תסריטים אפשריים ואין לנו כלים להעריך את נכונותם.
מפגינים ערבים ויהודים, המכונים לצורך העניין "אנרכיסטים", מיידים אבנים על חיילי מג"ב כדבר שבשגרה. מספר חיילים נפצעו, אחד איבד עין ואחד מעד תחת מטר אבנים ונפל אל מותו; אף חילוצו נעשה תחת יידוי אבנים. האם הסלחנות אל הקיצוניים האלה, שרמת אלימותם גורמת לכל כהניסט מצוי להסמיק מבושה, הינה מעשה מכוון, הנועד להעביר איזשהו מסר לציבור? לא מן הנמנע, שכן.
אך האם יתכן, שחסימות הכבישים והאירועים במעוז-ים, בלי קשר לפרטיהם האמיתיים ויוזמיהם האמיתיים, מנוצלים בציניות על-מנת לערפל את הדיון הציבורי ולהסיטו מהנושא העיקרי שלו - החרבת ההתיישבות והשלכותיה על חיי המדינה בעתיד הקרוב? האם יתכן, שאלה העושים את זה, בעצם אינם בטוחים בחוסן ההנמקה בעד "ההינתקות" וחוששים, שללא הלחץ האמוציונאלי המסייע על עצבי האזרחים, לא יישארו לה תומכים רבים? לא, זה לא "ייתכן", את זה אנחנו כבר יכולים לקבוע כעובדה וודאית.
ד אין בזה כל חידוש. לפחות מאז בחירות 92' השמאל אינו מציג נימוקי נגד לטענות הימין אלא שולל את זכותו של הימין להשמיע טענות. המתכונת הקבועה של עימותים טלה-רדיופוניים בין נציגי המחנות הנצים היא איש ימין המציג את נימוקיו נגד הפעולות השלום-תמורתיות ואיש שמאל המציג את איש הימין כאדם רע. המאזין צריך לקבל רושם, שאיש השמאל עשוי ממולקולות מיוחדות, העושות אותו צודק by-definition ושאיש ימין עשוי ממולקולות מהזן העושה אותו טועה by-definition.
כל ביקורת נגד התוכניות השלום-תמורתיות התקבלה כמחלת נפש, במקרה הקל. התופעה זכתה לתיאור מצוין על-ידי אייל מגד, בספרו "אור שחור". עמיתיו לעבודה האקדמית של גיבור הספר שומעים את דברי אכזבתו מתהליך אוסלו ומתלחשים בינם ובין עצמם: "זה קרה לו לאחר שאישתו עזבה אותו". לאחר שכל התחזיות השחורות לגבי תהליכי שלום-תמורת התאמתו עם ריבית, הם הסיקו מסקנה, שיש לעשות יותר מאותו דבר, כי הרי לא יכול להיות שהמולקולות הכזיבו ולא ייתכן שתפגענה הקריירות.
המילה הנבובה "הסתה" נולדה זמן רב בטרם נרצח רבין ושימשה בנאמנות את ראשי השמאל כנגד כל דבר ביקורת, שהושמע נגדם, באשר הוא. מאז רצח רבין ועד היום, התופעה הפכה לפסטיבל יומיומי. לא פעם, התגובה היחידה להעלאת שאלות קשות ומהותיות היא דיון בין עיתונאי מראיין לפוליטיקאי מהשמאל: האם דברים אלה כבר מצדיקים כתב אישום, או שמא לדאבון הלב עדיין לאו.
אפילו ביבי נתניהו המתהלך-על-גדר-דק חטף לאחרונה מדליה איציק, שהתריסה נגדו "בגלל דבריך יירצח שרון". אני אישית מעולם לא האמנתי לרגע ולא מאמין היום, שהשמעת סיסמאות בהפגנות, אפילו כאלה שעוברות את גבול הטעם הטוב, מסוגלת לייצר רציחות של מנהיגי המדינה. התהליך הזה מוכרח להיות מורכב הרבה יותר, ודברי האיוולת של דליה איציק אינם משכנעים אותי אחרת. מצד שני - מה עוד היא יכולה להגיד?
ה רן כהן היה אלוף-משנה בצה"ל, הוא חבר כנסת ותיק עם יומרות להנהיג את מפלגתו ואת המדינה. אני מקווה, שראיונותיו הרבים על גלי האתר מוקלטים ושמורים באיזשהו מרתף למען דורות הבאים והייתי משלם הרבה כדי לראות את פרצופיהם ההמומים של ההיסטוריונים העתידיים המנסים למנות את מספר הפעמים, שהלז השמיע את הביטויים "כל בר-דעת יודע ש..." או "כל מי שעיניו בראשו יסכים ש..." רן כהן מעולם לא משמיע דעה, הוא תמיד קובע מהי ההגדרה של בר-דעת בסיטואציה מסוימת. אין דעה שונה משלו בעלת זכות קיום, כל מי שחושב אחרת מרן כהן - הוא פשוט משוגע או כסיל או גם וגם.
בעצם, אין לרן כהן קבלות על עשייה מדינית כלשהי בעלת תוצאות חיוביות. כל מה שהוא מאמין בו וחתר אליו התפוצץ לנו בפנים ובאוטובוסים, אומנם הוא עצמו על מכונו עומד, עדיין בטוח בעצמו ללא סייג. לאחר ליל כישלונו במר"צ, כאשר יוסי ביילין לקח לו את הבכורה, ביקר את חבריו למפלגה, שלא נתנו לו אמון למרות "עבודתו הקשה על הנוסחה היחידה המסוגלת להציל את מדינת ישראל". הוא מאד לא אוהב את "המתנחלים-המשיחיסטים", כנראה בעיקר בגלל אי-קבלתם את המשיחיזם שלו, הבר-דעת עם העיניים בראש.
אם נאזין היטב לבכירי מר"צ לדורותיהם, כולל רן כהן, נבין מה רצוי לעם ומהי הדרך הנכונה לעתיד מזהיר: זה תמיד ההיפך ממה שקורה כרגע. אם נרצחו חיילי מילואים במחסום ארז - זה מפני שערפאת נכנס לעזה רק לפני יומיים, הוא טרם הספיק להתארגן להדברת הטרור. אם אין מו"מ - רק שיתחיל והכול יהיה בסדר. אם מתנהל מו"מ - הטרור פוגע כי "הכול קורה מהר מדי והם לא מספיקים לקלוט את גודל האירועים". לא יכול להיות שהראיס עצמו הפעיל את ארגוני הטרור. זה מפני שלא העברנו להם את הכסף, זה מפני שלא נתנו לשמעון פרס לפגוש את ערפאת, זה מפני שלא העברנו גם את הכפר הזה ולא שחררנו עוד כמה מחבלים כלואים... לאחר שתים-עשרה שנות כישלון של תפישת "אוסלו" ואלף הרוגי הטרור - לא שמענו מרן כהן משפט, לא, לא משפט - הברה קטנה של הרהור: האם לא טעיתי אי-שם..? האם יתכן, שבמתודולוגיה של גיבוש הדעה שלנו הייתה נקודה פגומה?
לאחרונה התקיימה ישיבה של ועדת החוץ והביטחון, שבה ראש אמ"ן האלוף פרקש נכנס לתחום שלא לו וללא צל חיוך ניבא לנו טרור אם לאחר ההינתקות לא יבוא מו"מ. אני כבר לא שואל באיזה נושא הוא מציע מו"מ, אני כבר לא שואל מה יהיה אם כן יבוא מו"מ ואני אפילו לא שואל מי נתן לפרקש הזה להיות אלוף בצה"ל. אני שואל רק איך העם הזה מסוגל להירדם בלילה, כשבינו לבין האויב עומדים ראש אמ"ן פרקש וחבר ועדת החוץ והביטחון רן כהן, המגלגל מלשונו ללא גמגום: "כל בר-דעת מבין, שאחרי ההינתקות חייב לבוא משא-ומתן..."
האם רן כהן פשיסט? התשובה שלי: עדיין לא. למרות, שהוא עבר כברת דרך ארוכה לקראת קבלת התואר, הוא עוד צריך לעבוד על זה. ברם, ללא קשר לתארים מפוקפקים למיניהם, אני מנסה למקם את גיבורינו על סקלת הסכנה האנטי-דמוקרטית. אם אני משווה בין אלה המציתים צמיגים לאות מחאה נגד החלטה מדינית גורלית, שנתקבלה במרמה ושחיתות ומבוצעת באלימות - לבין אל"מ ח"כ רן כהן בעל "התוכנית היחידה המסוגלת להציל" - נראה לי שזה האחרון, הבר-דעת של המדינה - מסוכן הרבה יותר לעצם קיום הדמוקרטיה בישראל.
-
תחקיר על אירועי מואסי ומעוז-ים - יש לינץ' ויש לינץ',
מצא את ההבדלים 