כדי לעמוד על רמתו השכיחה ועל טיבו המקצועי של מומחה המקובל על בתי המשפט, די לקרוא בעיון את פסק הדין המחוזי ע"א 90/38-25 אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, י' מרגלית, מ' סלוצקי.
התיק הנ"ל אינו יוצא דופן בסוגו ובמסקנותיו, לרבות הביקורת המוטחת בו על נשיא בית משפט השלום על אשר קיבל "כזה ראה וקדש" ללא בדיקה ביקורתית את מסקנותיו השגויות של המומחה שמינה, וברשותי דוגמאות רבות נוספות המעידות יותר מכל על מוגבלותו של מומחה בית המשפט.
התופעה השכיחה ביותר בקרב מומחים המקבלים מינויים מטעם בתי המשפט היא אי הבנה יסודית של התפקיד והמינוי, וכפועל יוצא מכך - מתן חוות דעת מקצועית שאינה מתארת את מכלול הבעיות ההנדסיות, אלא רק את החלק הרלוונטי לדעתו של המומחה [אף שאינו מוסמך לקבוע מהו החלק הרלוונטי], וגרוע מכך, תוך פרשנות משפטית של תקנות שלעיתים [אם לא בדרך כלל] היא פרשנות שגויה.
לענייננו, מינוי מומחה מטעם בית המשפט לא ימנע, כמצוטט, את עדויות הצדדים לדיון, שכן תינתן להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, אך סעיף קטן (ב) בהמשך בא להבהיר:
"מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו עניין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן - מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130 א: הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות העניין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו".
לאמור, ברגיל, לא ייחקרו כלל מומחי הצדדים לדיון, ואף אם יתעורר צורך לחקור אותם, הרי חקירה זו - לאו חקירה היא, אלא קמצוץ של חקירה, מה שיישאר מהחקירה האמורה להתקיים לאחר שהשופט יקצצה כאוות נפשו וכמיטב הבנתו המוקדמת בהתאם לנסיבות, ותחת העננה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
להבהיר: צמצום זה בהליך הראיות, הוא כפוי על הצדדים לדיון ואינו נתון כלל לבחירתם או להסכמתם. בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו, וכאשר הוא ממנה, מיד חלות מגבלות קשות ושרירותיות על חקר האמת. אומנם ההגבלות הן רק לגבי חקירת מומחי הצדדים, אך דווקא כאשר בא-כוח צד לדיון מוצא לנכון להזמין לדוכן העדים את המומחה הנגדי, פעולה שאינה נקוטה בכל מקרה, משמע שיש לו סיבה לכך ושבדעתו להבהיר הבהרות בין במישור העובדתי ובין במישור המקצועי.
לאור ההגבלות שבתקנה, כבר לא תתקיים חקירה נגדית חופשית ומתוחכמת של מומחי הצדדים, כי השופט מוסמך לקבוע גבולות לפי הבנתו [שלעיתים היא מוגבלת וחלקית בהשוואה להבנתו של החוקר אשר - לדוגמא - הכין מבעוד מועד מלכודת למומחה, או הפתעה שעשויה לשים לאל את טיעוניו].
חמור מזה, חקירת מומחה צד לדיון לא תהיה מנותקת מחוות דעתו של מומחה אחר - הוא מומחה בית המשפט - וזאת בניגוד להלכה של בית המשפט העליון [שלא ברור עתה מה טיבה לאור התקנה החדשה], לפיה במקרה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט ללא הסכמת הצדדים, אין לחוות דעת מומחה בית המשפט [שלא מונה בהסכמה] שום יתרון על פני חוות דעת מומחי הצדדים לדיון.
להלן ציטוט מע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' לחנר, בית המשפט העליון, הנשיא מ' שמגר, תקדין 92 [4] תשנ"ב-תשנ"ג:
"המומחה אשר מונה על-ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים".
גם בע"א 4218/90 הנ"ל, כבע"א 90/38-25 הנזכר, לאורך שורה ארוכה של ליקויי תכנון ובנייה העדיף בית המשפט את חוות דעתו של מומחה צד לדיון על-פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
כך הם פני הדברים כאשר מינויו של מומחה בית המשפט הוא ללא הסכמת הצדדים.
והיה ומינוי המומחה הוא בהסכמת הצדדים, אזי חלה תקנה 130 (ג) הקובעת לאמור:
"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
1. לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין.
2. יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".
עולות השאלות - על סמך מה בדיוק יבדוק מומחה בית המשפט את מה שנתון לבדיקתו, כשחוות דעת הצדדים חסויות ונעלמות מידיעתו? האם מומחה בית המשפט כשיר לבחון את כתב התביעה ואת זכויות הצדדים לדיון כפי שעולה ממסמך משפטי זה? האם מומחה בית המשפט מוסמך לדלות מתוך כתב התביעה את הסוגיות שבמומחיות? האמנם לא נתן המחוקק את הדעת לכך?!
במצב דברים זה, הסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ראוי שתותנה בכמה תנאים, והם:
1. חוות הדעת של מומחי הצדדים לא יוצאו מתיק בית המשפט, וישמשו כראיות לכל דבר ועניין.
2. יותנה מראש כי הצדדים יהיו רשאים לשלוח שאלות הבהרה למומחה בית המשפט תוך זמן סביר שייקבע בהתניה זו, ועל המומחה יהא להשיב על השאלות ללא קבלת שכר נפרד - דבר שיובהר למומחה מראש בכתב מינויו.
3. יותנה מראש כי כל ב"כ צד לדיון יהא רשאי לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו חקירה נגדית גם מול ממצאי חוות הדעת של מומחי הצדדים, ובעקבותיה תתאפשר חקירה חוזרת של הצד האחר לדיון, ללא הגבלה, כדי להגיע לחקר האמת כפי שמותר היה לפני התקנת תיקון זה לתקנות.
ללא הסכמה לתנאים אלו, יהא המינוי שלא בהסכמה, מבחינת הרע במיעוטו, עד אשר המחוקק ייתן דעתו שוב לסוגיה חשובה זו.
נגיסה באפשרויות לחקור את מומחה בית המשפט אל מול חוות הדעת המקצועיות של מומחי הצדדים, כפי שעולה מהתיקון הנ"ל לתקנות סדר הדין, בצד צמצום מהותי [שעלול להיות שרירותי] של אפשרויות חקירת מומחי הצדדים, אומנם תחסוך זמן יקר מבית המשפט, אך חיסכון זה אינו צמצום הבירוקראטיה אלא מיעוט הדין ופגיעה באושיות הצדק. המומחה ידע מראש כי הוא חסין, וינהג בהתאם.
יש לבחון את הדברים מתוך ידיעה כי בערכאת ערעור נדיר שיידונו הסוגיות העובדתיות + הסוגיות המקצועיות מחדש, כנהוג במקומותינו.
הפקרת הדין והצדק בידי השופט + המומחה שהוא ימנה, תוך נטרול כמעט מוחלט של עורך הדין של צד לדיון שתפקידו בזירה המשפטית הוא מכריע - באמצעות נטרול מומחיו וצמצום אפשרויותיו לחקור, מהווה פגיעה קשה בזכויות יסוד של האזרח. התסכול מבתי המשפט אך יגדל והאמון בהם יפחת.
